בס"ד
ידוע המכתב של הרבי לקראת יום ההילולא הראשון של יו"ד שבט, שכל אחד ואחד מהחסידים יעלה לתורה לפני יום ההילולא, וגם כל שאר המנהגים שהכול יהיה בדוגמת מה שנוהגים לפני וביום היארצייט על אב ואם כפשוטו רחמנא ליצלן. דבר שלא ראינו בגלוי אצל שאר רבותינו נשיאנו.
בכלל ראינו שזו הייתה הנהגתו של הרבי, שמה שהיה עושה היה בבחינת "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל" כידוע מאמרז"ל על זה "מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות". גם כאשר הרבי שלא לבש סיורטוק לפני הנשיאות ואחרי קבלת הנשיאות התחיל ללבוש סיורטוק, הוא דרש שגם החסידים ילבשו סיורטוק. ויש עוד כמה דוגמאות. כמו כן גם במנהגי הילולא, שהרבי שהוא חתנו של הרבי הריי"צ נהג במנהגי יארצייט כמו בן לאביו, הכניס לזה גם את כל עדת החסידים.
ויש להעיר ולהאיר עוד לפי מה שהרבי מבאר בהקשר לפרשת קורח, שרצונו של קורח להיות בדרגת כהן גדול היה רצוי, רק מעשיו של מרידה במשה רבינו ואהרן היו נגד הכוונה. כי יש רק כהן גדול אחד. כמו כן בעניינינו, שיש רק רבי אחד, אבל להיות בנים של הרבי ולנהוג במנהגי יארצייט עד כמה שאפשר, בדיוק כמו בנים של הרבי, את זה יכול לעשות כל אחד ואחד. ויש לומר שזה גם הקשר לפרשת קורח, שג' תמוז יוצא בסמיכות לפרשת קורח.
וראה רש"י חוקת כ כה, בשיעור חומש ג' תמוז בארה"ק שנה זו (תשפ): אשריך שתראה כתרך נתון לבנך מה שאין אני זכאי לכך. אף על פי שגם משה רבינו "ונתת מהודך עליו" ליהושע. אבל יהושע לא היה בנו של משה רבינו, ולכן פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה. מה שאין כן אהרן, בנו אלעזר וכן כל כהן גדול יש עליו את כל דיני כהן גדול כמו אהרן כהן גדול. ויש לומר שעל דרך זה גם כאשר נוהגים כמו בנים במנהגי ג תמוז ובהתקשרות לרבי בכלל.
ויש לומר עוד לחידודא על כל פנים, שהנה הרבי דרש שחסידות, חסידות חב"ד היא נחלת כל עם ישראל, ואם כן כל עם ישראל הם חסידי חבד, ואם כן מה יהיה עם ה"ונפלינו"? להיות בנים של הרבי פשוטו כמשמעו שמתבטא באופן גלוי גם בזה שנוהגים במנהגי הילולא כמו בנים לאביהם.
*
ויש לומר בזה עוד בהקדים מה שכתוב ברש"י חוקת שם שם כ כט:
ויראו כל העדה וגו': כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד אמרו היכן הוא אהרן אמר להם מת אמרו לו אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלוט בו מלאך המות מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מוטל במטה ראו והאמינו.
אף על פי ששמעו מפורשות מפי משה רבינו שאהרן מת, לא התקבל בדעתם, רק אחרי שהמלאכים הראו להם, וגם אז למרות שראו בעיניהם, לא התקבל בדעתם ורק האמינו באמונה שלמעלה מטעם ודעת, כידוע מה שמוסבר בכמה מקומות בחסידות (דרך מצוותיך (מד, ב ואילך) מצות האמנת אלוקות ועוד) ההפרש בין דעת לאמונה.
וראה שם מה א: "לא שייך על עניין זה ציווי להאמין שהאמונה לא ייתכן אלא על דבר שאינו רואה בעיניו ומאחר שענין זה נראה לעין הרואה מה נצרך לאמונה". ואם כן איך אומר רש"י" ראו והאמינו".
ואולי יש לבאר על פי מה שמובא "חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו", "שכיון שזהו דבר שאינו צריך לראותו, אזי אין ישראל רואהו, שאינו רואה אותו בפועל ממש", כידוע הסיפור עם רבי נחום מטשרנוביל בזה. ראה מאמר ד"ה כי נער ישראל תרסו (ספר המאמרים תרסו ע' תקנז). מאמר ד"ה כי נער ישראל תשט"ז.
אבל עדיין נשאלת השאלה למה היה צריך לנס מיוחד של מלאכי השרת בשביל שבני ישראל יאמינו שמת אהרן? שאם האהבה שלהם לאהרן כל כך גדולה עד שאינם מסוגלים לקבל שמת אהרן, למה יש כזה צורך שיראו ויאמינו שמת אהרן. הרי אדרבה, כפי שמצינו אצל הרבי שהסתיר מאמו הצדקנית, הרבנית חנה שניאורסון, את פטירת בנה הוו"ח עוסק בצרכי ציבור רב פעלים וכו' ישראל-אריה-לייב, במשך 13 שנה, עד יום פטירתה. https://col.org.il/news/64662
ויש לומר בזה שכאשר יש חיוב על בנים לאמר קדיש ושאר עניינים לעילוי הנשמה שעושים בנים לאביהם, אז לא מסתירים, כידוע. ובמיוחד שהיה שייך ל"כל בית ישראל" "לפי שהיה אהרן רודף שלום" (רש"י שם חקת כ כט), לכן היה צורך בנס מיוחד שבני ישראל יאמינו שמת אהרן. ואולי יש לאמר בזה שהרי כל ישראל הם ממלכת כהנים, כהנים גדולים (ראה שיחת ש"פ אחרי-קדושים תנשא סעיף ט וש"נ), ועל כהן גדול נאמר "ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו" (אחרי יז לב), לכן היו צריכים להאמין שמת אהרן בכדי לעשות ככל האפשרי כמו בנים ממש בפטירת אביהם.
ומסיימים בברכה: בנים אתם לה' אלוקיכם. ברכנו אבינו כולנו כאחד.