ובפירוש רש"י שהיה ענוותן.
אפשר לומר בדרך אפשר, דהנה כתיב ויספו ענווים בה' שמחה. ולכן מוצאים אצל ר' יוסף שהצטיין בעניין השמחה:
1. בסוגיה של מתן תורה במסכת שבת, שבקש עגלא תלתא לחג השבועות זמן מתן תורתנו, אי לאו האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא.
2. כאשר הגיע לגיל שישים, עשה סעודה לרבנן (מועד קטן כח, א), דבר שלא מוצאים בשאר החכמים, כמבואר בלקוטי שיחות חלק ה שיחה הא' לפרשת ויצא.
בנוסף למה שנתבאר בכמה מקומות על הקשר בין ענווה לשמחה, אולי יש להוסיף בדרך אפשר שהרי הענווה וביטול זו הדרך להתחבר עם עוד אנשים, והרי זה גם עניין השמחה שאפשרית רק בחיבור עוד אנשים זולתו, כמו שביאר הרבי בהתוועדות מוצאי שבת קודש פרשת מקץ תשלח, וראה ליקוטי שיחות חלק ט' שיחה א' לפרשת כי תבא, ששלימות השמחה כאשר היא מקיפה את כל עם ישראל, וראה מה שביארנו בזה
https://sites.google.com/site/chelkeynub/likutei-sichos/09/155-tb