יא טבת ה'תשע"ח
בשיחת קודש עשרה בטבת ה'תנש"א מפרש למעליותא את ה"סמך מלך בבל על ירושלים" שזהו כעניין סומך נופלים שהמלך המושל בכיפה סומך ועוזר לכל ענייני ירושלים. עיין שם בארוכה.
והנה השנה הזאת ראינו בגלוי התגשמות נבואה זו שנשיא המדינה שמושל בכיפה כיום, בסמיכות לעשרה בטבת הכריז על ירושלים, "סמך מלך בבל על ירושלים", "סומך נופלים", גם כאשר בני ישראל בחלקם מבולבלים ונראה כאילו שנמצאים במצב של נפילה, הנה מלך בבל "סומך נופלים".
והנה בהמשך לסומך נופלים נאמר גם "מתיר אסורים", וגם בזה בסמיכות ל"סמך מלך בבל על ירושלים" היה גם "מתיר אסורים", וכעת אנחנו נמצאים בהמשך ובסמיכות ממש ל"ומקיים אמונתו לישיני עפר" כדברי רבינו מלכנו נשיאנו בכמה וכמה שיחות. וראה בבא מציעא פו א בעובדא דרבי חייא שכאשר התפללו כל האבות יחד, הנה הסדר של משיב הרוח ומוריד הגשם, ואחר כך מחיה מתים היה בהמשך אחד. וכמו כן ועוד יתר מכן, שהרי זה בוי"ו המוסיף "ומקיים אמונתו לישיני עפר". בקרוב ממש ממש ממש.