כאשר כותבים חידושי תורה, יכולה להיות נפילות רוח, הרי בין כה כמעט אף אחד אינו מסוגל ללמוד את כל המאמרים והשיחות של רבותינו נשיאנו. אז בשביל מה להטריח את עצמו (ואחרים) עם חידושי תורה שבדרך כלל לאנשים כערכנו זה מוסיף גאווה וישות, והרי הזמן הוא מוגבל, ואם כן למה לגזול את הזמן שאפשר ללמוד דברי רבותינו נשיאנו הקדושים והטהורים, ובמקום זה להתעסק עם חידושי תורה שעלולים להיות מלאים בגאווה וישות.
הנה בנוסף לזה שכתיבת החידושי תורה הם בהוראת הרבי בכמה הזדמנויות, ובמיוחד בשיחות ש"פ במדבר ערב חג השבועות ויום ב' דחג השבועות ה'תנש"א סעיף יב, שהובאה בראש האתר. וגם כמו שהרבי הסביר בנושאים כאלו וכיוצא באלו "מבחן התוצאה", והרי זה מוסיף חיות בלימוד התורה. וגם כמו שהרבי הסביר בנושאים דומים, שטענה הזו באה מהיצר הרע, שהרי כאשר מדובר באיזשהו דף חדשות, הוא לפעמים מבזבז על זה את זמנו, בה בשעה שיש כמה וכמה שיחות מפורשות של הרבי שקריאה בעיתונים זה בזבוז זמן במקרה הטוב.
יש לזה חיזוק נוסף מהסוגיא ברכות ט ב: לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי עכו"ם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם.
לכאורה הרי "אם יזכה", ירוץ לקראת מלכי ישראל, ומה ניתוסף לו בזה שהוא רץ לקראת מלכי עכו"ם? והנה אפשר לבאר בכדי שיהיה "יתרון האור מתוך החושך".
אבל עדיין קצת דחוק העניין של "לרוץ" לקראת מלכי עכו"ם, הרי כמבואר בכמה מקומות בחסידות שכל הדברים הגשמיים צריכים להיות בלא לב ולב, "כאילו כפאו שד", ופה לא רק שלילת "כאלו כפאו שד", אלא "לעולם.. לרוץ". ועוד, הרי שנינו ברכות כח ב: מודה אני לפניך ה' אלוקי... ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות... אני רץ והם רצים אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת. שדווקא יושבי בית המדרש רצין, ואיך מתחדש לנו ריצה לקראת מלכי עכו"ם, והרי אצל עכו"ם אין כלל לימוד תורה.
ולכן יש לומר לחידודה על כל פנים: לימוד התורה זה עניין מלכות: מאן מלכי רבנן. והנה בתניא קדישא סוף פרק א בהבדל שבין נפש הבהמית בישראל לבין נפשות אומות עכו"ם: "שכל צדקה וחסד שאומות עכו"ם עושין אינן אלא להתייהר".
ואם כן על דרך זה בעניין מלכים אפשר לומר, שגם אם לימוד התורה והחידושי תורה מלאים בגאווה ויוהרה, הנה בכל זאת "לעולם ישתדל אדם לרוץ" ללמוד ולחדש חידושים בתורה, "שאם יזכה יבחין" ויבין את ההבדל בין החידושי תורה שנכתבו מתוך גאווה ויוהרה לבין חידושי תורה האמיתיים שדבר ה' דבר בם ומלתו על לשונם.