פרק תהילים של הרבי בשנה זו - קיט.
במלבים בהקדמה לפרק קיט בתהילים מביא שיש קשר בין פרק קיט לפרק יט, "באו בכל סדר ששה פרטים שהם תורה עדות פקודים מצות חוקים משפטים והם הששה דברים שחשב במזמור השמים מספרים". ולהעיר גם כן שבשבח על התורה בפרק יט מתחיל עם המילים "תורת ה' תמימה" וגם בפרק קיט פותח עם "אשרי תמימי דרך".
במאמר שניתן על ידי הרבי הריי"ץ נ"ע לחגיגת יב תמוז הראשונה (תרפ"ח) "עשרה שיושבין ועוסקים בתורה". וראה מאמר ד"ה זה של הרבי י"ג תמוז תשמ"ב (הוגה בשנת תש"נ, הי' תהא שנת ניסים, ונדפס בספר המאמרים מלוקט א) סעיף ז-ח, שמבאר שמעלת עשרה שיושבין ועוסקים בתורה זה על דרך "שונה פרקו מאה פעמים ואחד", שמשנה רגילותו. הנה מפרק יט עד פרק קיט ועד בכלל הם מאה ואחד פרקים.
להעיר שגם בפרק קיט עצמו, שזה לפי סדר האלף בית, הנה כל אות של האלף בית יש לו שמונה פסוקים בפרק זה, והרי מספר שבעה זה כנגד ששת ימי בראשית ושבת שמשלימה אותם, ומספר שמונה הוא מעל הטבע, כמבואר בכמה מקומות בחסידות.
ולהעיר שהשנה זו אותה קביעות כמו בשנת תרפ"ח, ותשמ"ב (שנת אמירת המאמר על ידי הרבי) שי"ב תמוז חל בשבת וי"ג תמוז ביום א, והרי זה כמו מספר שבע ושמונה כמו שמבואר בעניין מילה "כדי שיעבור עליו שבת אחת" ראה לקו"ת תזריע כא, א. ובכ"מ.
וראה מאמר הנ"ל שנת תשמ"ב סעיף ו: 'בי"ב תמוז [יום ההולדת של בעל הגאולה] הודיעו לו שהגיעה פקודה לשחררו, והשחרור בפועל הי' בי"ג תמוז. ויש לומר, דזה שבי"ב (תמוז) הודיעו לו על דבר השחרור, הוא עניין י"ב כמו שנמשך בו האל"ף. וכיון שי"ב כמו שהוא במקומו, גם כשנמשך בו האל"ף, הוא גבול, לכן בי"ב הי' עדיין לפני הגאולה בפועל. כי ענין הגאולה הוא למעלה ממדידה והגבלה... והגאולה בפועל היתה בי"ג בגימטריא אחד, שהי"ב מתעלים בהא', למעלה מהגבלה'.
והקשר עם הרבי מוסיף עוד יותר בעניין רבים, כמו שמוסבר בתהילים יהל אור להצ"צ על הפסוק פדה בשלום נפשי סעיף ב: דוד אע"פ שהיה יחיד כיון שכל ישראל תלוים בו הוה לי' כמו רבים.