בס"ד
המאמרים האחרונים שהרבי אמר, כולם הוגהו על ידו.
במאמר אנכי ה' אלקיך, אור ליום ה' סיון ערב חג השבועות ה' תשמ"ט, הרבי מסיים עם המילים "ותיקף ומיד ממש".
במאמר אלה תולדות נח, ש"פ בראשית (התוועדות ב') ה'תנש"א, הרבי מסיים עם המילים "בקרוב ממש, ממש".
במאמר ויהיו חיי שרה, כ"ב מרחשון ה' תנש"א, המאמר האחרון לפי סדר אמירתם, הרבי מסיים עם המילים "תיקף ומיד ממש, ממש ממש".
בפרשת חיי שרה מובא בפרש"י "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים". וגם בזה מצינו דבר נפלא. במאמרים הג' פעמים ממש היה בסדר והדרגה: מקודם היה "ממש" פעם אחת ואחר כך פעמיים עם פסיק ואחר כך ג' פעמים עם פסיק. אבל בשיחת ש"פ משפטים ז"ך שבט ה'תשנ"ב חותם עם המילים "מיד ממש כפשוטו, ממש ממש ממש" (וראה שם הערה 148), ובלי פסיק בינתיים. וידוע המעלה הנפלאה כאשר אין פסיק טעמא כמו שהזהר מפליא בעניין "משה משה" לא פסיק טעמא, לעומת "אברהם אברהם" שפסיק טעמא (זח"ג קלח, א (באד"ר). שיחת ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח אדר-שני ה'תשי"א ובכ"מ). וראה מאמר אמר ר' אחא יפה שיחתן ה'תשמ"ז: ענין שיחתן של עבדי אבות ... תופסים בעצמות ומהות שלמעלה מכל גדר ודרגא. עיין שם. והרי פרשת משפטים היא הפרשה שבהתחלתה "כי תקנה עבד עברי".
ויש לומר בדרך אפשר שהמיוחד בשיחת ש"פ משפטים ה'תשנ"ב שזה היה חודש ימים לפני כ"ז אדר א.