על המחבר: סר ארתור קונן דויל[1]

סר ארתור קונן דויל[2], (1859-1930), אביר מסדר ג'יימס הקדוש, סגן נציג הכתר במחוז מגוריו, היה רופא סופר ומשורר יליד סקוטלנד. הוא נודע במיוחד בשל סיפוריו אודות הבלש שרלוק הולמס, יציר דמיונו, סיפורים הנחשבים לציון דרך חשוב בסוגת ספרי בילוש ופתרון פשעים. בין הדמויות הנוספות שבה וכתב עליהן יש לציין גם את פרופסור צ'לנג'ר, גיבור סדרת סיפורי פנטזיה ומדע בדיוני, אותה כתב בין השנים 1912-1929. הוא היה סופר פורה ובין כתביו נמצא שירה, מחזות, רומנסות, מאמרים, ספרות לא בדיונית ורומנים היסטוריים. ידוע כי למרות היותו רופא, מקצוע הנשען על חקירה מדעית, נמשך להבנת העולם הלא מוחשי, היה בקשר עם מתקשרים והאמין בקיומם של פיות ורוחות.

ארתור קונן דויל הרופא

בין השנים 1876-1881 למד רפואה באוניברסיטת אדינבורו, בתקופה זו החל לכתוב סיפורים קצרים. לאחר דחיית סיפורו הראשון, התפרסם בשנת 1879 סיפורו "המסתורין של עמק סאסאנה", שעלילתו מתרחשת בדרום אפריקה, באותה שנה התפרסם גם מאמרו המדעי הראשון, " צמח הגֶלסמיון כרעל" בכתב העת הבריטי לרפואה. הוא הועסק כרופא על ספינת דיג לווייתנים, ואחר כך על ספינה שעשתה דרכה לחוף המערבי של אפריקה, אך המשיך ללמוד, והעמיק את לימודיו מעבר לדרישות לעיסוק ברפואה בממלכה המאוחדת (M.B., C.M) ובשנת 1885, פרסם מחקר מקיף על העגבת וזכה בתואר M.D.

כבר בשנת 1881, פתח, עם עמיתו ללימודים מרפאה בעיר פלימות, אך השניים נפפרדו ודויל עבר לעיר פורתסמות, בשנת 1882, כשבכיסו עשר לירות[3] בלבד. כאן, כשהוא מבסס את מעמדו כאופא, ובשל שפע הפנאי שהיה לו, המשיךך בכתיבה.

בשנת 1890 התמחה בוינה ברפואת עיניים ועבר ללונדון, שם עסק ברפואה, וכתיבה, עד מותו.

ארתור קונן דויל הסופר

הרפתקאות שרלוק הולמס וידידו דר' ג'ון ווטסון

דויל נאבק למצוא מוציא לאור שידפיס את הסיפור הראשון שכתב על עלילות הבלש שרלוק הולמס וידידו הרופא דר' ווטסון, "חקירה בשני". בסופו של דבר נמכר הסיפור לבית ההוצאה לאור Lock & Co בשנת 1886, תמורת 25 לירות. הסיפור הופיע שנה לאחר מכן וזכה לביקורות טובות בשני עיתונים חשובים בסקוטלנד "The Scotsman" ו "Glasgow Herald". שמו של דר' ווטסון הוא כשמו של אחד מעמיתיו של דויל בפורתסמות, אך הדמות עצמה כולה פרי דמיונו של דויל.

שרלוק הולמס וידידו דר' ג'ון ווטסון

לעומת זאת, דמותו של שרלוק הולמס, התבססה, במידה רבה על דמותו של אחד ממוריו של דויל באוניברסיטה, ג'וסף בל[4], ודויל כתב לו "וודאי בטוח אתה כי חייב אני עד מאד לשרלוק הולמס... מכל הקשור ליכולת הסקת מסקנות מפרטים (דידוקציה), הקש לוגי וכושר הבחנה, אשר הטמעת בי, ניסיתי ליצור דמות אדם". וכה רב היה הדמיון הזה, עד כי רוברט לואי סטיבנסטון, גם הוא תלמיד האוניברסיטה של אדינבורו, הבחין בכך בהיותו מעבר לים, בסמואה, וכתב לדויל: "ברכותיי על ההרפתקה הגאונית ורבת העניין של שלרלוק הולמס.... האין הוא ידידי משכבר הימים ג'וסף בל?"

אחרי "חקירה בשני" הופיע, בשנת 1890, הסיפור "סימן הארבעה" ומכאן נסללה דרכו של הבלש יוצא הדופן, וצלחה לו. לדויל עצמו היו תחושות מעורבות כלפי הגיבור שיצר. בשנת 1891 כתב לאמו: "חושב אני לרצוח את הולמס... לסיים עמו אחת ולתמיד. הוא מסיח את דעתי מדברים חשובים יותר". לכך השיבה האם: "אל תעשה זאת! אינך יכול לעשות זאת! אסור לך לעשות זאת!". בניסיון למנוע מהמוציא לאור להזמין סיפורים נוספים על הבשל העלה דויל את שכרו, אך כולם היו מוכנים לשלם לו את אשר דרש. כך גם הפך דויל לאחד הסופרים שזכו לשכר הגבוה ביותר בימיו. בסופו של דבר, בשנת 1893, כדי להתמקד בכתיבת רומנים היסטוריים, צנחו גם הולמס וגם יריבו המר, פרופסור מוריארטי, אל מותם, במפלי רייכנבאך, בסיומה של ההרפתקה האחרונה של הבלש התזזיתי "הבעיה הסופית". אולם בלחץ הקהל שוב חזר שרלוק הולמס והופיע בסיפור "כלבם של בני בסקרוויל" בשנת 1901, ובסיפור "הרפתקת הבית הריק" שנכתב בשנת 1903, הסביר דויל, כי למעשה רק מוריארטי צנח אל מותו וכי שרלוק נותר בחיים אך כדי לתעתע ביריב אחר שלו, קולונל סבסטיאן מוראן, התחזה למת. כך כיכב שרלוק הולמס, בסופו של דבר, ב 56 סיפורים קצרים שהאחרון שבהם ראה אור בשנת 1927, וארבעה רומנים בלשיים. אולם מאז ועד עתה, נכתבו סיפורים לרוב (ותסריטים רבים עוד יותר) בהם מופיע הבלש, בדמויות מגוונות, בתקופת חייו ובתקופתנו, בגילים שונים, באין סוף עלילות המבוססות על דמותו כבעל יכולת להקיש ולפענח תעלומות מפרטים הנראים שוליים לזולתו.

כתבים אחרים

הרומן הראשון שחיבר דויל, "המסתורין של קלומבר[5]", לא נדפס עד שנת 1888, הרומן "הסיפור של ג'ון סמית", שנכתב בשנת 1883, ראה אור רק בשנת 2011. כך צבר ערמה של סיפורים קצרים שבהם כמה שהושפעו מהימים שהיה רופא על ספינות, ואשר אחד מהם, ("J. Habakuk Jephson's Statement)[6] מבוסס על המסתורין שאפף את היעלמותה של הספינה מרי סלסלט וסייע להפצת המסתורין האלה.

בין השנים 1888-1906 כתב דויל שבעה רומנים היסטוריים אשר מבקרי ספרות רבים סבורים כי הם יצירותיו הטובות ביותר. הוא גם חיבר חמישה סיפורים, מהם שניים ארוכים במיוחד, בהם סיפר את עלילות המדען חמום המוח, פרופסור צ'לנג'ר. בהם אחד שהיה, לצדו של שרלוק הולמס, לידוע שבכתביו: "העולם האבוד". עוד נודעים גם סיפוריו על תקופת שלטון נפוליון בצרפת, בהן הציג את דמותו של גיבור נוסף, קצין צרפתי בשם בריגדיר ג'ררד[7].

בין יצירותיו ניתן למנות גם מחזות ושירים, בצד ביוגרפיות ומאמרים, בשנת 1893 גם חיבר את המילים (לברטו) לאופרה הקומית "ג'יין אנני" [8] אך תמיד ייזכר כיוצרו של הבלש שרלוק הולמס, ובשל תמיכתו הלא הגיונית והמוגזמת בספיריטואליזם[9].

נישואים וחיי המשפחה

בשנת 1885 משא דויל לאישה את מרי לואיז האוקינס, בת הכפר Minsterworth שבגלוסטשייר, דרום מערב אנגליה. מרי לואיז הייתה אחותו של אחד ממטופליו של דויל וגם היא עצמה הייתה חולה בשחפת, ונפטרה בשנת 1906. בחלוף שנה נשא לאישה את ג'ין אליזבת לקי (Leckie), אותה פגש לראשונה כבר בשנת 1897, ועמה היו לו מאז יחסי ידידות אפלטוניים. ג'ין אליזבת נפטרה בשנת 1940, בלונדון.

לדויל נולדו שני ילדים מאשתו הראשונה, ושלושה מאשתו השנייה.

ארתור קונן דויל, אשתו השנייה ושלושת ילדיהם, בביקור בארצות הברית, 1923

אשתו הראשונה ושני ילדיהם, מרי וקינסלי

ארתור קונן דויל הספורטאי

דויל שימש כשוער קבוצת הכדורגל של מועדון הכדורגל של פורתסמות' בהיותו רופא שם, בשם הבדוי א. ס. סמית. דויל גם היה שחקן קריקט, ובין השניים 1899-1907 השתתף בעשר תחרויות הליגה (רמה) הראשונה בנבחרת מועדון הקריקט של מרילבון. כשחקן חובב שיחק גם בנבחרת Allahakbarries לצדם של א. א. מילן. הסופר שחיבר את ספרי פו הדוב ואחרים, וג'. מ. בארי, יוצרם של פיטר פן, וונדי ושאר דמויות ארץ לעולם לא. התוצאה הטובה ביותר שלו בקריקט, 43 נקודות, נקבעה במשחק נגד נבחרת מועדון נפת לונדון . בנוסף הודע כחובב מושבע של משחק הגולף, ושימש כראש (קפטן) מועדון הגולף בו שיחק בססקס, לשם עבר ושם חי עד מותו; עסק בסקי וסייע להפצת הסקי באנגליה; ושחק כדורת.

ארתור קונן דויל נוהג: הוא היה אחד מהנהגים הראשונים באנגליה

ארתור קונן דויל חובב הסקי, דאבוס, 1885

ארתור קונן דויל על אופניו

ארתור קונן דויל הפוליטיקאי

לאחר מלחמת הבורים, והביקורת לה זכתה הממלכה המאוחדת על מקומה בה בקרב חוגים חברתיים רבים, כתב דויל מאמר בכותרת "המלחמה בדרום אפריקה: הסיבות וההתנהלות"[10] שבו הצדיק את תפקידה של הממלכה במלחמה. המאמר תורגם לשפות רבות וזכה לתפוצה גדולה. דויל עצמו שרת במהלך המלחמה כרופא קרבי בבית חולים שדה (Langman Field Hospital ) בעיר Bloemfonteinכמתנדב. דויל האמין כי בזכות מאמר זה הוענק לו אות האצולה של אביר, על ידי המלך אדוארד VII בשנת 1902 והמינוי של סגן נציג הכתר בסארי. בשנת 1900 גם פרסם את ספרו "מלחמת הבורים הגדולה"[11].

ארתור קונן דויל כרופא בבית חולים שדה langman field hospital, בזמן מלחמת הבורים, תחריט עץ, Stewart, Allan (1865-1951)

היה זה אות הפתיחה לסדרת ניסיונות להצטרף לעולם הפוליטי. פעמיים (בשנת 1900 ובשנת 1906) עמד דויל לבחירות לפרלמנט מטעם הרשימה הסקוטית הליברלית שתמכה באיחוד סקוטלנד ואנגליה, אך למרות הצלחתו היחסית, לא עלה בידו להיבחר. עם זאת המשיך את פעלו החברתי. בשנת 1903 לאחר שהוענק לו התואר אביר מסדר בית החולים של ג'ון הקדוש בירושלים, פעל להנהגת רפורמות בקונגו, שהשתחררה מעולם של הבלגים והפכה למושבה בריטית. הוא גם כתב על כך, בשנת 1919, קול קורא בכותרת "הפשע נגד קונגו[12]" שבו הוקיע את הדיכוי במושבה. כך התחבר למספר פעילים חברתיים שעסקו בעניין קונגו, ויש סברה כי דמויותיהם שמשו לו השרה בכתבו את הרומן "העולם האבוד[13]" בשנת 1912. ידיותו עמם לא האריכה ימים שכן בפרוץ מלחמת העולם הראשונה התנגד לקו האנטי מלחמתי שהובילו.

ארתור קונן דויל הלוחם למען הצדק

דויל היה לוחם נלהב למען הצדק גם ברמה האישית. באפן אישי היה מעורב בשני מקרים בהם פסק כבר בית המשפט והביא לזיכויים של הנאשמים ושחרורם מהכלא. הראשון היה בשנת 1906. עורך דין אנגלו הודי בשם George Edalji הואשם כי כתב מכתבי איום אנונימיים והשחית בעלי חיים בכפר Great Wyrley. המשטרה הייתה בטוחה באשמתו למרות שהשחתת בעלי החיים נמשכה לאחר מאסרו. כתוצאה מזיכויו ושחרורו של George Edalji בעזרתו של דויל, לאחר שלוש שנות מאסר עם עבודת פרך, הוקם, בשנת 1907, בית הדין לערעורים.

במקרה השני היה מעורב יהודי ממוצא גרמני בשם אוסקר שלטר, שניהל מאורת הימורים. בשנת 1908, בעיר גלזגו שבסקוטלנד, הוא הואשם כי הכה בעלה אישה בת 82 . חשדו של דויל התעורר בשל חוסר העקביות בהצגת התביעה את האירועים, אך רק בשנת 1928 הוגש הערעור והאיש זוכה.

ארתור קונן דויל, 1900

ארתור קונן דויל ובנו אדריאן, 1930.

ארתור קונן דויל הבונה החופשי והספיריטואליסט[14]

דויל התעניין תמיד בנושאים מיסטיים. בשנת 1887 הצטרף לאגודה הבריטית לחקר הרוחני" (Society for Psychical Research) ולאגודת הבונים החופשיים[15].

אחרי מות אשתו הראשונה, מרי לואיז בשנת 1906, ומות בנו קינגסלי, מעט לפני תום מלחמת העולם הראשונה, מות אחיו[16], מות שני גיסיו[17], ומות שני אחייניו זמן קצר אחרי המלחמה, שקע דויל בדיכאון. הוא מצא נחמת מה בספיריטואליזם בשל ניסיונותיו למצוא הוכחות לחיים מעבר למוות. כך דבק במיוחד בספיריטואליזם הנוצרי והתחיל לפעול באגודות שעסקו בספיריטואליזם.

מימין: קינגסלי קונן דויל ; משמאל: בריגדיר – גנרל אינס דויל

ארתור קונן דויל ובנו קיגסלי[18], חודשים ספורים לפני מות הבן

דויל הפך כה מעורב בנושא עד כי חיבר, בשנת 1920, רומן קצר (נובלה) בשם "ארץ הערפל[19]", אשר למרות שגיבורו הוא פרופסור צ'לנג'ר, לו הקדיש סדרת ספרי פנטזיה, הסיפור מתמקד בבתו של הפרופסור, אניד, ובחברו, אדוארד מלון, המגלה במהלך העלילה התעניינות בנושא הספיריטואליזם. סיפורו "בואן של הפיות" שנכתב בשנת 1922 חושף כי בנוף, גם האמין כי צילומן של חמש פיות[20] שהוצג בין השנים 1888-1900 הנו אמיתי, אף כי התגלה אחר כך בתחקיר מדויק כי הצילומים הנם תעלול בלבד. סיפורו זה נכלל בספר שבו פרט את התיאוריות על קיומן של פיות ושאר יצורים על אנושיים ועל גשמיים ביקום[21] בחיבור: נדודיו של ספיריטואליסט" שראה אור בשנת 1921.[22] בשנת 1920, ערך דויל ויכוח ציבורי עם הסופר ואיש הדת ג'וזף מק'קייב, שיצא חוצץ נגד הספיריטואליזם, ובסיכום הוויכוח הזה רמז מק'בי כי דויל נפל קרבן להונאה מתמשכת של מתקשרים שניצלו את מצבו הרגשי[23].

ארתור קונן דויל וידידו הארי הודיני

דויל היה מיודד באותו זמן עם הארי הודיני, מאחז עיניים אמריקאי יהודי, שהיה גם הוא מתנגד חריף לספיריטואליזם, כפי שבא לידי ביטוי בעריכת תקשור עם נשמות המתים בתקופה וניסה בכל ידיעותיו ויכלתו לחשוף את אחיזת העיניים של המתקשרים. הודיני חזר והוכיח לידידו כיצד ניתן לבצע את כל התופעות שחוזים בהן המשתתפים בתקשור, אולם כתוצאה מכך הפך דויל משוכנע כי לרעו יכולות תקשור שהוא מבקש להצניע, וכך גם כתב בחיבור "קצה הבלתי ידוע[24]". העובדה שהודיני לא השכיל לשכנע את דויל כי כל מעשי המתקשרים למיניהם תרמית ואחיזת עיניים הם, הביאה בסופו של דבר לניתוק הקשרים בינם. דויל גם הגן על וויליאם הופ, חוקר תופעות על טבעיות שהציג צילומי רוחות, ואשר הואשם במרמה על ידי הארי פרייס, אחד החברים באגודת חקר התופעות העל אנושיות, ואיים אפילו לסלקו מהאגודה. בסופו של דבר הוא, ועוד כמאה חברים, עזבו את האגודה בטענה כי חבריה פוגעים בעצמם בנושא. כך המשיך להאמין כי למספר אנשים שפגש בעיסוקו זה יש כוחות על טבעיים ויכולת לקרוא מחשבות. גם כאשר חלק מהאנשים האלה הודה כי השתמש בתחבולות ולא בכוחות על. המשיך דויל לצדד בתקשור ובשנת 1926 פרסם ספר בכותרת "תולדות הספיריטואליזם[25]" ועדיין ציין שמות של כמה מתקשרים שהוכח בסופו של דבר כי רימו, כבעלי יכולת על טבעית. בשנת 1927 גם התראיין על יציר דמיונו, שרלוק הולמס והתייחס גם לנושא יחסו של הבלש לספיריטואליזם[26] ולחיים שמעבר לעולם המוחשי. בראיון הוא מדגיש כי מסקנותיו שלו ושל הולמס, בעצמו מדען, בכל הקשור לנושאים על טבעיים, מבוססות על תהליך חשיבה וחקר, וכל הנחמה שבני האדם מצאו בכתביו והרצאותיו בנושא.

על אמונתו זו זכה לביקורת במהלך השנים, עד כי היו מי שייחסו לו עצמו מעשי תרמית שתכליתן ללעוג לקהיליית המדענים וכי כתביו מכילים רמזים מקודדים למעשיו אלה ולהיבטים למצבו הרגשי ונטייתו לעולם המסתורין.

מותו של ארתור קונן דויל

ארתור קונן דויל נפטר בביתו שבססקס בקיץ של שנת 1930. מהתקף לב, והוא בן 71 שנים. את מילותיו האחרונות "את נפלאה" אמר לאשתו. בשל עיסוקו ברוחות ותקשור עם עולם הרוחות, והכרזתו כי איננו נוצרי, הייתה מבוכה מסוימת לגבי קבורתו בטכס נוצרי, ולפיכך נקבר בגן ביתו, אחוזת וינדלשאם (Windlesham Manor), אך גופתו הועברה אחר כך לבית העלמין שליד כנסיית מינסטד, והוא נטמן שם בצד רעייתו. על מצבתו נכתב: "אמיתי כפלדה ; ישר כלהב החרב ; ארתור קונן דויל ; אביר, פטריום, רופא, ומושך בעט".

מצבתו של ארתור קונן דויל במינסטד

[1] האוטוביוגרפיה של ארתור קונן דויל "זיכרונות והרפתקאות"

[2] על ארתור קונן דויל ; 19 עובדות שלא ידעתם אל ארתור קונן דויל (ר' גם רשימת מקורות)

[3] בערך כ 900 לירות בערכים של ימינו.

[4] סרט דוקומנטרי על פעלו של ג'וסף בל וכיצד אימץ את רעיונותיו ודרכו לפתרון פשעים תלמידו, ארתור קונן דויל, ויצר את דמותו של שרלוק הולמס

[5] הרומן בפרויקט גוטנברג

[6] הסיפור ר' גם (ההוצאה משנת 1884, כולל האיורים המקוריים)

[7] קובץ הסיפורים "הרפתקאות ג'ררד" בפרויקט גוטנברג

[8] ר' רשימת יצירות על פי סוגים

[9] ר' להלן.

[10] המאמר בפרויקט גוטנברג

[11] הספר בפרויקט גוטנברג

[12] וגם: בפרויקט גוטנברג

[13] הרומן בפרויקט גוטנברג

[14] על הספיריטואליזם בתקופה הויקטוריאנית, ועל מעורבותו של דויל בנושא.

[15] מאגודת הבונים החופשיים התפטר בשנת 1889 אך חזר לחברותו בה בשנת 1902, והתפטר שוב בשנת 1911.

[16] בנו קיגסלי נפטר בשנת 1918 משפעת, שכן פציעתו בקרב הסום בשנת 1916 החלישה אותו מאד. האח, בריגדיר אינס דויל, הפשטר משפעת בשנת 1919.

[17] אחד מהם, E. W. Hornung, היה היוצר של סדרת סיפורים על גנב – ג'נטלמן בשם ראפלס, והשניים היו מיודדים במיוחד .

[18] שמו המלא: ארתור אַלֵיין קינגסלי (Arthur Alleyne Kingsley)

[19] "הרומן בארץ הערפל" מאמר על הרומן (מסעו של קונן דויל לארץ הערפל)

[20] צילומי הפיות מקוטינגלי ר' גם (האתר מכיל את הצילומים ומידע על התפתחות החקירה בנושא מהימנותם)

[21] על משמעות המונח פיה והתפתחותו באנגליה במיוחד ועל שאר היצורים העל אנושיים ועל גשמיים, ר' גם: האתר של הנמלה העמלנית: לזכרו של אילן רמון: כל העובדות על שדוני ברקים ועוד יצורים מופלאים

[22] "נדודיו של ספיריטואליסט" בפרויקט גוטנברג וגם (תצורת PDF הכוללת צילומים)

[23] המאמר "האם הספיריטואליזם מבוסס על הונאה?"

[24] המאמר בפרויקט גוטנברג, אוסטרליה

[25] הספר בפרויקט גוטנברג אוסטרליה הספר בתצורת PDF

[26] זהו הראיון המצולם היחיד שקיים, כנראה, עם ארתור קונן דויל