Осип Мандельштам

ЛЕНИНГРАД

Я вернулся в мой город, знакомый до слез,

До прожилок, до детских припухлых желез.

Ты вернулся сюда, так глотай же скорей

Рыбий жир ленинградских речных фонарей,

Узнавай же скорее декабрьский денек,

Где к зловещему дегтю подмешан желток.

Петербург! Я еще не хочу умирать!

У тебя телефонов моих номера.

Петербург! У меня еще есть адреса,

По которым найду мертвецов голоса.

Я на лестнице черной живу, и в висок

Ударяет мне вырванный с мясом звонок,

И всю ночь напролет жду гостей дорогих,

Шевеля кандалами цепочек дверных.

Декабрь 1930

,אֲנִי שָׁב אֶל עִירִי הַמֻּכָּר עַד דְּמָעוֹת

.עַד גִּידִים, בַּלּוּטוֹת יַלְדוּתִי הַתְּפוּחוּת

שָׁבְתָּ הֵנָּה, אֲזַי שְׁתֵה וּבְלַע נָא מִיָּד

,שֶׁמֶן דָּג פָּנָסֵי נְהָרוֹת לֵנִינְגְּרָד

יוֹם דֵּצֶמְבֵּר חָרְפִּי חִישׁ הַכֵּר וְתָחוּשׁ

.הַחֶלְמוֹן שֶׁבְּזֶפֶת מַחֲרִיד בּוֹ בָּחוּשׁ

,פֶּטֶרְבּוּרְג! עוֹד אֵינֶנִּי רוֹצֶה בְּמוֹתִי

.טֶלֶפוֹנִים שֶׁלִּי בְּתוֹכֵךְ חֲרוּתִים

פֶּטֶרְבּוּרְג! יֵשׁ עָדַיִן כְּתוֹבוֹת בִּרְשׁוּתִי

.שֶׁבַּהֶן אַאֲתֵּר אֶת קוֹלוֹת הַמֵּתִים

בְּחֶשְׁכַת מַדְרֵגוֹת אֲנִי גָּר, בָּרַקָּה

,זְעָקַת פַעֲמוֹן מְשֻׁסָּע לִי מַכָּה

וּלְאוֹרְחִים יְקָרִים אֲחַכֶּה בַּלֵּילוֹת

.מְקַשְׁקֵשׁ בִּכְבָלִים שֶׁל שַׁרְשֶׁרֶת דְּלָתוֹת

דצמבר 1930