Афанасий Фет

У камина

Тускнеют угли. В полумраке

Прозрачный вьется огонёк.

Так плещет на багряном маке

Крылом лазурным мотылёк.

Видений пестрых вереница

Влечет, усталый теша взгляд.

И неразгаданные лица

Из пепла серого глядят.

Встает ласкательно и дружно

Былое счастье и печаль,

И лжет душа, что ей не нужно

Всего, чего глубоко жаль.

1856

פֶּחָם לוֹחֵשׁ, אֵשׁ מִתְפַּתֶּלֶת

.שְׁקוּפָה בָּאֹפֶל הַלֵּילִי

.כָּךְ מְרַפְרֵף בִּכְנַף הַתְּכֵלֶת

פַּרְפַּר עַל פֶּרֶג חַכְלִילִי

שְׁלַל מַחֲזוֹת חוֹלְפִים מַרְגִּיעַ

.מַבָּט לֵאֶה וּמְיֻתָּם

מֵאֵפֶר מִסְתַּכְּלִים בְּלִי נִיעַ

.פָּנִים שֶׁאֵין לְזַהוֹתָם

עוֹלִים בְּאוֹב בְּמֶתֶק-מֹרֶךְ

.שִׂמְחָה וָעֶצֶב בִּמְעֹרָב

תִּכְזֹב נַפְשִׁי שֶׁאֵין לָהּ צֹרֶךְ

.בְּכָל שֶׁהִיא בֹּוכָה עָלָיו