שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה שׁוֹנָה

מֵהַשָּׁנָה שֶׁקָּדְמָה לָהּ,

לֹא נָדוּשׁ, לֹא נִדְרֹךְ

בְּמוֹךְ,

רַק נַעֲלֶה מַעְלָה-מַעְלָה.

שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה מוֹנָה

חֲסָדִים רַבּים עַד אֵין חֵקֶר,

שֶׁתְּהֵא אֲדוּקָה

בִּצְדָקָה,

וַעֲקוּרָה מֵשֶּׁקֶר.

שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה אֲמִינָה

וְתַמְלִיךְ עַל הַיֵּצֶר יֹשֶׁר,

שֶׁתְּהֵא מְרֻבָּה

בְּחִבָּה

וַעֲשִׁירָה בְּאֹשֶׁר.

שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה רִנָּה

וְשִׂמְחָה בָּהּ תִּזְרֹם כְּזֶמֶר,

שֶׁתִּצְמַח אֱמוּנָה

כֵּנָה

וּמַשְׁכִּירָה כְּחֶמֶר.

שֶׁתְּהֵא כָּל דַּקָּה אֲרֻכָּה,

לֹא נָחוּשׁ הִפָּרֵד מִמֶּנָּה

וְנֵדַע לְהַגִּיד

תּוֹדָה

בְּטֶרֶם תַּחְלֹף ואֵינֶנָּה.