נִכְנַסְתְּ לְחַיַּי לְפֶתַע,

נָתַתְּ לִי אֶת חֹם הָרֵעוּת,

שִׁירֵי לֵאָה גּוֹלְדְּבֵּרְג הֵבֵאתְ לִי,

לִמַּדְתְּ "לִקְנוֹת חֲבֵרוּת".

וְצַר לִי שֶׁלֹּא חִבַּקְתִּי

אוֹתָךְ פְּעָמִים רַבּוֹת,

שֶׁלָּךְ לְהַגִּיד הִסְפַּקְתִּי

רַק קֹמֶץ מִלִּים טובֹות.

עַתָּה לְחַבֵּק לֹא אַצְלִיחַ,

אַךְ שֶׁלֶג אוֹתָךְ יַעֲטֹף.

אוּלַי אֶת שִׁירִי תִּקְּחִי לָךְ

אֶל הָעוֹלָם הַטּוֹב.

אֵינֶנִּי כּוֹתֶבֶת עָלַיךְ,

כּוֹתֶבֶת אֲנִי בִּשְׁבִילֵךְ.

לְנֶגֶד עֵיְנַי עֵיְנַיִךְ,

לוֹחֵשׁ לְאָזְנִיִ קולֵךְ.

כָּל כָּךְ צְעִירָה וְחַיָּה,

זְקוּפָה לְיָד שֻׁלְחָנֵךְ,

אוֹצַר תְּהִלִּים בְּיָדַיִךְ,

תּנ"ך שׁוּב מֻנָּח לְצִדֵּךְ.

וְשׁוּב כֹּה יָפָה וְנִרְגֶּשֶׁת

רוֹקֶמֶת תְּמוּנָה נִפְלָאָה:

פֵרוּשׁ בְּפֵרוּשׁ מְפָרֶשֶׁת

וְשִׁיר לְפָסוּק מַשְחִילָה.

הַזְּמַן בַּדַּקּוֹת הָאֵלֶּה

כְּאִלּוּ אֵינוֹ חוֹלֵף,

נֶעֱלָמִים, נִדְמֶה לִי,

הַסֵּבֶל וְהַכְּאֵב...