הוּא גָּדֵל לִי בַּגִּנָּה,

בָּעֲצִיץ שֶׁבַּפִּנָּה,

הַפְּרָחִים וְהָעֵצִים

לוֹ קוֹרְאִים "מַרְבֵּה קוֹצִים".

הוּא עָגֹל וְעוֹקְצָנִי,

כְּמוֹ כּוֹעֵס תָּמִיד. אֵינִי

מְעִזָּה לַגַּעַת בּוֹ

כִּי קוֹצִים יֵשׁ בְּקִרְבּוֹ.

אֶמֶשׁ בָּאתִי לַגִּנָּה,

הִתְיַשַּׁבְתִּי בַּפִּנָּה,

הִסְתַּכַּלְתִּי בָּעֲצִיץ

וּמִשָׁם הֵצִיץ לוֹ צִיץ –

פֶּרַח רַךְ וּצְחוֹר פָּנִים,

עַלְעַלָּיו כְּמוֹ פְּנִינִים.

מֵהֵיכָן הוּא צָץ פִּתְאוֹם?

אֵיךְ הוֹלִיד הַקֶּרַח חוֹם?

הָכֵיצַד? היִתָּכֵן

שֶׁהַקּוֹץ הִצְמִיחַ חֵן?