אַתְּ יְקָרָה לִי עַד מְאוֹד,

אֵלַיִךְ קִנְאָתִי.

אוֹתָךְ בְּכָל מִלָּה וָאוֹת

אֶשְׁמֹר מֵעִוּוּתִים.

נִגְלֵית אֵלַי בִּימֵי גָּלוּת

וְאֶת לִבִּי שָׁבִית.

בָּךְ טַעַם מֶרֶד וְחֵרוּת,

גַּעֲגוּעֵי סָבִי.

בָּךְ גְּאוֹנוּת הַהִגָּיוֹן,

עָצְמָה עַל אֱנוֹשִׁית,

רָזֵי תֵּבֵל, קְדֻשַּׁת צִיּוֹן

וּפֶלֶא בְּרֵאשִׁית.

לָךְ נְתוּנָה אַהֲבָתִי.

מֵאָז וּלְתָמִיד

אֲניִ אִתָּךְ וְאַתְּ אִתִּי,

שְׂפַת נִשְׁמָתִי,

עִבְרִית.