מִשְׁפַּחַת גּוּרְבִיץ עִם גִּיטָרָה,

אִתָּהּ קְבוּצַת הַנֹּעַר שָׁרָה.

רַזְגּוֹן עִם יְלָדָיו מַגִּיעַ,

וְשַׂח סִפּוּר בְּקוֹל מַרְגִּיעַ.

וּשְׁתֵי נָשִׁים יְפֵיפִיּוֹת

(כָּל כְּבוּדָהּ בַּת מֶלֶך פְּנִימָה),

אֶת יָפְיָן לַנּוֹף תּוֹרְמוֹת

אוֹלְיָה יוֹפִי, נוּדְלֶר רִימָה.

כְּנֶגֶד לְמֵרוֹץ הַזְּמַן

צוֹעֶדֶת זוֹיָה קוֹפֶּלְמָן.

וּלְכֻלָּם נוֹתֵן שֵׁרוּת

נִצְמָד לַמָּנְגַּל אֲרְיֵה סוּד.

עַל הַמָסֹרֶת הַיָּפָה

גָּדְלוּ כָּאן יְלָדֵינוּ,

בְּעֶזְרָתָם הִתְרַחֲבָה

וְנֶעֶשְׂתָה לַעֲנֵפָה

מִשְׁפַּחַת יְדִידֵינוּ.

כּוֹסִית שֶׁלָּנוּ לֹא מִכֶּסֶף,

הִיא סְתָם כּוֹסִית חַד-פְּעָמִית,

אֲבָל נִשְׁתֶה מַשְׁקֶה בְּלִי קֶצֶף

שֶׁלֹּא נֵדַע לֹא דְּוַי,  לֹא עֶצֶב

וְנִפָּגֵשׁ בַּפָּארְק תָּמִיד.

הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים

שֶׁפַּעַם בְּשָנָה

לְפָארְק גִּילֹה כֻּלָּם בָּאִים

אוֹכְלִים, שׁוֹתִים וְחוֹגְגִים

הֻלֶּדֶת הַמְּדִינָה.

אֵיךְ זֶה הִתְחִיל? אֵין אִישׁ זוֹכֵר,

יָדוּעַ לָנוּ רַק

שֶׁמִּי שֶׁבָּא, מָצָא, סִדֵּר,

לִשְׁמֹר עַל הַמָּקוֹם מִהֵר

הָיָה יֵבְסֵי לִיטְבָאק.

מֵאָז בְּיוֹם הָעַצְמָאוּת

בָּאִים לְכָאן בְּעִקְבִיּוּת:

יוֹסֵפִי הַסּוֹפֵר, אִשְּׁתּוֹ,

וָינְשְטֵין מֵבִיא אֶת חֲמוֹתוֹ,

ווֹלְבוֹבְסְקִי עִם הַנְּכָדִים,

וּבוֹרְיָה גֶּלֶר בְּלִי מַדִּים,

מִמֵּרְחָקִים, לֹא מִקָּרוֹב

מִשְׁפַּחֲתַיִם פִינָרוֹב.

רַק בֶּלָה מַגִּיעָה לְחוּד,

הֲרֵי וָלֵרָה בִּשְׁלִיחוּת.