,תֵּשַׁע שָׁנִים גָּדַלְנוּ בְּיָחַד

,מַתְנוּ מִצְּחוֹק וְצָחַקְנוּ מִפַּחַד

,לָמַדְנוּ בְּיָחַד, עָשִׂינוּ שְׁטֻיּוֹת

.וְכָכָה הָפַכְנוּ לִהְיוֹת חֲבֵרוֹת

,לְנֶגֶד עֵינַי נִתַּחְתֶּן תּוֹלַעַת

.נִגְּעַלְתִּי לִרְאוֹת, קַל וָחֹמֶר לַגַּעַת

כָּעֵת רַק הִתְחַלְתִּי אֲנִי לֵהָנוֹת

.מִשְּׁתֵּי חֲבֵרוֹת מְרַפְּאוֹת

,כּוֹאֵב פֹּה וְשָׁם, פֹּה וְשָׁם מְגָרֶדֶת

.דִּמְיוֹנִי מִשְׁתּוֹלֵל וְכֻלִּי כְּבָר רוֹעֶדֶת

:צִלְצַלְתִּי לְסוֹנְיָה, קִבַּלְתִּי הֶסְבֵּר

.אֵי-פַּעַם אָמוּת, אַךְ מֵחֹלִי אַחֵר

,אַךְ לֹא בְּשֶׁל כָּךְ אוֹהֶבֶת אֶתְכֶן

אַתֶּן – חֲבֵרוּת יַלְדּוּתִי, וְלָכֵן

אוֹהֶבֶת אֶתְכֶן תָּמִיד בְּלִי תְּנָאִים

!תִּהְיוּ רַק בְּרִיאוֹת, עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים