העולים שהגיעו באותן שנים היו ברובם שומרי מסורת. לחלקם היה חשוב שילדיהם ילמדו בבית ספר יהודי, וחלקם הקפידו על תפילה בבית הכנסת. הם ודאי לא שיערו שכאן בארץ הם יפגשו יהודים מעדות שונות, כל עדה עם המנהגים שלה וסגנון התפילה שלה. בית ספר דתי הוקם מיד, בתחילה ביוזמתם של העולים שהקימו מעין "חיידר" עבור הילדים, אך בשלבים מוקדמים כבר הוקם בית ספר דתי. בעודם חיים במעברה היו העולים מהתפוצות השונות מתקבצים יחד כדי לקיים תפילה בערב שבת ובשבת, ואולי גם מדי יום. די מוקדם היתה פנייה אל הרב דר' אהרון קלר לדאוג לבית כנסת בכל שכונה , ויותר מכך : בית כנסת לכל עדה בנפרד. בצוק העיתים, נבחרו מבנים זמניים למשכן בית הכנסת, צריף או מבנה מאסבסט. רק מבנים בודדים זכו להיבנות כבית כנסת והם הוקמו בשנות השישים.