המסחר בשיכון עמידר

. בשכונת עמידר היו, בראשיתה, ארבעה "מרכזים מסחריים". נכון לגבי שנות החמישים ובעיקר לגבי שנות השישים

מול רחוב הפלמ"ח במפגשו עם "ההגנה" הייתה "הצרכניה הקואופרטיבית". חנות מכלת שסיפקה מוצרי יסוד בעיקר על פי תלושי מזון , הסמל של ימי "הצנע" ( משטר החירום הכלכלי שהנהיג שר התעשייה דב יוסף ובמרכזו תלושים למזון ומלחמת חורמה בשוק השחור). ל"צרכנייה" היה גם "מחסן " שבו מכרו צרכי חקלאות - זרעים, גרעינים , זבל וכל מה שהיה טוב לעופות – תרנגולות, ברווזים ויונים. לידם חנות הבשר של משפחת אולק וחנות הירקות של משפחת קורפר מהולנד, שלימים עזבו את הארץ

צבי ישראלי

בפינת הרחובות 'הגנה' ו'הגדוד העברי' היתה הצרכניה ועבור הקניות שלמנו בתלושים מתוך פנקס שהוקצב לכל משפחה ... מול הצרכניה בנתה משפחת האחים וייס כלבו לצרכי בניה ואחזקת הבית והחצר. ברזלים ומלט, פחים וחבלים, מסמרים וגבס. ועוד במרכז המסחרי – חנות הבגדים של משפחת ויינברגר. מוצרי "אתא" לצד ביגוד "סלוני". כל החנויות האלה פרחו בעיקר משום שרב דיירי השיכונים גידלו בחצרות הקטנות כל דבר שאפשר לאוכלו: בנו לולים, גידלו תפוחי אדמה, תירס, גזר, תות-שדה, קישואים וחצילים וכמובן עצי פרי -- תפוח, רימון, תאנה ולפעמים גם אפרסק ואנונה! ומי שגידל היה זקוק לגדר ולול ומחסן וזרעים וכו

צבי ישראלי

באמצע רחוב "הגדוד העברי" היה עוד "מרכז מסחרי", ובו החנות "החשובה ביותר" – תנובה. ניצול השואה כץ מכר שם חלב ( תחילה חלב מכדי הרפת ואחר כך בבקבוקים שהיה צריך להחזירם), לבן בגביעי זכוכית וגבינה לבנה עטופה בנייר

בהמשך ל"'תנובה" פעלה "המכולת של תאג'ר" , יוצא בולגריה שמכר כל מה שנמכר גם בצרכניה אך בלי תלושים. שם היה אפשר לקנות סיגריות "לוד" בעטיפת נייר חום וגם "נובלס" בעטיפה לבנה מהודרת. העטיפות האלה ושל סיגריות אחרות הפכו לקלפי משחק לילדים כשלכל חברת סיגריות יש "משקל סגולי" שונה. (נובלס "לוקח" כל קלף סיגריות אחרות ואפילו מטוסיאן

צמוד למכולת היתה "סנדלריה" של ההונגרי, שבה היה אפשר לתקן כל נעל וסנדל כדי להאריך את ימיהם וגם ילקוטי בית הספר תוקנו שם אם רצועות הנשיאה על הגב נקרעו. בהמשך - חנות דגים של משפחת גולדמן, ששקקה חיים בעקר בסוף השבוע כשהאמבטיה שלה מלאה דגי קרפיון. מי שלא רצה דג חי, נאלץ לראות את המוכר מכה בראש הדג בסכין הקצבים שלו ומיד היה הדג נעטף בנייר עיתון. בהמשך "המרכז", בקצה הביצה, עמדו ארבעה צריפים בני חדר אחד וכל מיני יוזמות עסקיות ..כשלו שם. רק עסק מצליח אחד נולד שם באחד הצריפים – חנות מוצרי הקוסמטיקה של משפחת זומר(מהונגריה). כל כך הצליחו שעד מהרה בנו חנות חדשה לקוסמטיקה ומוצרי כתיבה, ליד כלבו האחים וייס והיא פרחה עד...שעזבו את הארץ

צבי ישראלי

מרכז המסחרי נוסף היה ברחוב 'ההגנה' , בחלק המזרחי שבין רח' הגפן לרח' הכלנית. כאן התפתח "כלבו הלבשה ובית", חנות דגים, עם בריכה גדולה בה שחו קרפיונים. וגם.... בית קפה ומסעדה . שרשרת נורות צבעוניות שנתלתה סביב חצרו של בית הקפה ותזמורת עם זמרת ששרה צ'ה צ'ה צ'ה היו חידוש מהפכני בנוף השיכונים של צפון המושבה

צבי ישראלי

ריכוז נוסף של "עסקים" היה ברחוב ביאליק פינת "ההגנה". החנות הראשונה במתחם הזה היתה של חיים צרפתי, עולה מבולגריה , חנות "שהצטיינה" בשניים – אי סדר מוחלט ומסחר בכל דבר, גם יד שניה ושלישית וגם "שוק שחור". חיים צרפתי שכונה: 'חיים פינצי' קנה כל מה שאפשר למכור והיה נוח מאד גם לילדים שרצו להרוויח כמה פרוטות. בחנותו היה אפשר לקנות בפרוטות גרעיני חמניות בחרוט נייר עיתון וגם "וופלים" עם תמונות של ספורטאים ישראלים או תמונות של מטוסים. בצמוד לו היתה חנות מכולת של משפחת לינג ולידם חנות שעונים ותכשיטי זהב

צבי ישראלי

בהמשכו של רח' 'ביאליק', בקצה המתחם של בית הספר "רמז" (אחרי חלקת "החקלאות" של התלמידים ) עמדה עוד שורת צריפים קטנים למסחר זעיר ובמרכזם "המסעדה" של משפחת בודנשטיין. תלמידי "רמז" רצו לשם בהפסקות לקנות כריך חביתה ועגבניה. ועוד בהמשכו של רח' ביאליק, ליד רחוב התאנה, סמוך לחוף הים של שיכון עמידר הפעילה משפחת פניו נגריה. שמו של הנגר הלך לפניו כבונה רהיטים מצויין

צבי ישראלי