קודם אוהלים היו באמצע המעברה , אני טענתי שזה לא בית ספר , זה לא אוירה , אבל למדו והיתה נהירה שקלטנו תלמידים. באו הורים עם ילדים בני 15-16 שזה כבר לא היה חוק חינוך חובה, ואמרו שהילדים בני 14. הם רצו שהילדים ילמדו עברית, שיוכלו לצאת לעבודה. אז היו לי שמה ילדים עד גיל 16. הקימו שני צריפים בצד הצפוני, אני עמדתי על זה , אני אמרתי :" הילדים צריכים לצאת מהמעברה , מהאוירה של המעברה." והקימו שם את הצריפים. בהתחלה היו לי ב- 4 כיתות שולחנות לילדים גדולים יותר. השולחנות והכסאות היו לא' ב' ג' ד' , כסאות קטנים שאי אפשר היה להושיב מבוגרים. בקושי אירגנתי שמה 4 כיתות עם רהיטים שהמבוגרים יוכלו לשבת. נפתח האולפן , בכל כיתה היו 30 או 30 ומשהו , מלאות עד אפס מקום