הקמת מערכת החינוך

ב-1952 נאלצה מערכת החינוך להתמודד עם חוסר הולך וגובר במורים, עקב גלי העלייה הגדולים. ביוזמת שר החינוך דאז, מר זלמן ארן, הוזמנו שנים עשר מנהלי בתי ספר מנהריה בצפון ועד באר שבע בדרום, למרכז לחינוך ברחוב ריינס בתל אביב, לפגישה בהשתתפותם של יעקב שריד וישעיהו פרישמן. השר הסביר את המצוקה בה נמצאת מערכת החינוך, ונדרשנו לעשות את מירב המאמצים להקים כל אחד ביישובו סמינר מקוצר למורים. הובטח לנו כי יינתן גיבוי כספי ככל שיידרש להצלחת היוזמה להצלת מערכת החינוך במעברות ובשיכוני העולים. יעקב שריד, מנהל מרכז המורים, הדריך את המנהלים בבניית תוכנית הלימודים, השגת מרצים ותנאי העסקתם

באותה התקופה הקמתי גם אולפן לאקדמאים במעברה, ממנו שאבתי לאחר מכן מועמדים לסמינר שהפכו למורים לבתי הספר של נהריה בפרט ובמחוז הצפון, בכלל.

מועצת הפועלים בנהריה ולשכת העבודה שבחסותה עמדו חסרי מענה בפני מאות האקדמאים שצבאו על דלתותיהן ותבעו מהן תעסוקה. המכשול העיקרי שעמד בפניהם היה אי ידיעת השפה העברית. ברוב ייאושה פנתה מועצת הפועלים אלי ותבעה פתיחת אולפן לעברית לאקדמאים בין כותלי בית הספר במעברת נהריה. במאמץ רב גייסתי ארבעה מורים שניאותו לעבוד חמישה ימים בשבוע, משעה ארבע אחרי הצהריים ועד תשע בערב. גם רהיטים להושיב עליהם אנשים מבוגרים לא היו בנמצא. כמאה מועמדים נתקבלו; רבים נדחו בגין העדר מורים וריהוט הולם.

כמנהל אולפן לאקדמאים היתה לי גישה למאגר אנושי רב ערך. הודעתי לתלמידי האולפן על התוכנית לפתיחת הסמינר למורים. לבוגרי הכיתה המתקדמת הצעתי להירשם לסמינר שעומד להיפתח לאחר סיום לימודיהם באולפן. לכל העומד בבחינות לאחר סיום לימודים בסמינר הובטחה משרה מלאה באחד מבתי הספר בנהריה או בגליל המערבי. רבים מאוד התעניינו, כחמישים בוגרי האולפן נרשמו לכיתת המורים ולכיתת הגננות.

הכל הוכן לפתיחת הסמינר. התקשינו רק להשיג מורים שייאותו לעבוד בשעות אחר הצהריים והערב. באין ברירה ועל אף היריבות הרשמית בין הזרמים, פניתי אל הדוקטור רילף ( שניהל בית ספר של הזרם הכללי). הבאתי לפניו את פניית השר והצעתי לו ולבכירי המורים בבית ספרו להצטרף להנהלת הסמינר ולצוות מוריו. דוקטור רילף סרב, אך נאות לשתף פעולה בהרכבת צוות ההוראה לפי המקצועות הנדרשים מבין צוות מוריו. צוות ההוראה בסמינר הוקם, וחסרה לנו רק מרצה לפסיכולוגיה ומדריכה פדגוגית. תפקידים אלו אוישו על ידי מרצה באוניברסיטת בודפשט לשעבר, שאותו נאלצתי להסיע מעכו, וכן מדריכה פדגוגית מחיפה . הלימודים והאווירה הלימודית והחברית עלו יפה, הלימודים הוארכו לשנת לימודים שלמה. עם תום הלימודים נגשו רבים מבין הבוגרים בחופשת הקיץ לבחינות השלמה לקראת תואר גננת/מורה מוסמך.

דב שרצר שי

כדי להבין את משמעות המושג לבנות צוות מורים מן היקב ומן הגורן אתאר שלוש דוגמאות של גיוס מורים

א. במצוקתי הרבה באיתור מורים פניתי אל החבר צבי צמחוני ז"ל המפקח בצפון ושטחתי בפניו את מצוקת מערכת החינוך של זרם העובדים בנהריה עליה הופקדתי. המפקח קימט את מצחו מחוסר יכולת לסייע, ולבסוף שלף הצעה כי אפנה למחנה העולים ב"אחוזה" בחיפה, לשם הגיעו עולים אקדמאיים, על מנת לאתר מורים דוברי עברית.

לאחר מאמצים פגשתי שני מורים גברים, את יצחק ואת אליעזר, שניהם בוגרי בתי ספר תרבות בפולין ובעלי נסיון בהוראה בבתי ספר במחנות עקורים בגרמניה. יצחק, איש תרבות, מופנם ונעים הליכות. אליעזר, בעל ביטחון והחלטי מאוד. שניהם הסכימו לקבל את הצעתי לבוא לנהריה ולשמש בה כמורים, אך התנו זאת בהבטחת קבלת דירות בנהריה בתנאי עולים.

ניצלתי את קשריי עם נציגי הסוכנות לקבלת דירות למורים בשכונה הצפונית שאיכלוסה החל. שש דירות הועמדו לרשות המועצה המקומית בעבור מורים שאינם עולים חדשים, והובטח לי שמורים עולים יועדפו ברכישת דירות המיועדות לעולים.

ב. באחד הימים פנתה אלי מורה לשעבר שהורתה עברית ברומניה המעוניינת להשתלב בצוות ההוראה בבית ספרנו. המורה הגיעה בליווי בעלה ששימש כדובר שלה. את הגבר זיהיתי מיד. הוא היה מדריך שלי בתרגילי סדר ב"הגנה", מדריך קשוח שגרם לנו לקפוץ מקומה שנייה ולטפס בלי סולם על קירות חלקים. בלבי חשבתי כי מדריך כזה דרוש לכיתות הגבוהות. שאלתיו במה הוא עוסק - נהג במע"צ. פניתי אליו בשמו והצעתי לו להשתלב בצוות ההוראה במוסדנו. מרדכי הוכה בתדהמה לשמוע את הצעתי, ומעל לכל נדהם שפניתי אליו בשמו הפרטי.

מרדכי לא הרפה, מניין לי שמו הפרטי. לחיזוק היכרותי הוספתי גם את שם משפחתו והוא נדהם מהידע אודותיו. הוא הפציר בי לגלות לו מניין המידע עליו, והשיבותי: "גרמת לי לקפוץ מהקומה השנייה בעת שרותי ב"הגנה", ואתה "עינית" אותנו ומכאן הצעתי אליך". למחרת הגיש את תעודותיו הדלות וכעבור שבוע החל להורות בשתי כיתות גבוהות ובהצלחה יתרה.

ג. נוצרה בעיה בבית ספרנו: חלק מהבנים "הסתלק" מהשיעור השביעי. חקרתי את הסיבה ונודע לי, כי באותה שעה שהתקיים השיעור השביעי מתחילה פעילות בימיה.

הזמנתי את המדריך הראשי לשיחת תיאום.

שמשון הגיע ללשכתי. הופעתו הרשימה - גבר חסון, גבוה ושרירי.

חניכיו הוקסמו ממנו. הוראותיו לחניכיו בוצעו ללא עוררין, גם אם אלה נגדו את סדר יומו של בית הספר.

בלבי חשבתי כי זהו האיש לבית הספר כמורה וכדמות שתלמידים מבקשים להזדהות איתה. לאחר שיחת היכרות קצרה הצעתי לשמשון להצטרף לצוות ההוראה בבית ספרנו. כמו מרדכי, גם שמשון הופתע מהצעתי. תוך גמגום קל הודה שכל השכלתו היא עשר שנות לימוד ואין לו כל הכשרה פדגוגית. הרגעתי אותו והתחייבתי לשלוח אותו לשבוע ימים להסתכלות ולהתנסות בבית החינוך של זרם העובדים בתל אביב שבהנהלתו של אליהו בייליס, שניאות להדריך מורים עולים חדשים.

תוך היסוס מה שמשון קבל את הצעתי והוא הציע לפנות אל מורהו לשעבר לחינוך גופני בבית הספר של הזרם הכללי בנהריה, יריב של זרם העובדים אליו השתייך מוסדנו. אריה צימרינג, מורה וותיק קיבל ברצון את שמשון להסתכלות, מתוך רצון לסייע לאחד מתלמידיו לשעבר שהצטיין בעיקר בחינוך גופני. שמשון השתלב היטב בצוות ההוראה. במשך הזמן השלים את בחינות ההסמכה, כיתר המורים הבלתי מוסמכים. גם "ניצוד" זה הצליח בהוראה ואף התקדם לתפקיד ראש המחלקה הימית בוועד הפועל של ההסתדרות הכללית.

בדרך זאת ודומה לה גייסו רוב המנהלים מורים בשיכוני עולים ובמעברות מורים.

דב שרצר שי