אולפן עקיבא

מתוך העיתונות

בית ספר ללשון ולהווי

התכונה בחדר האוכל של חניתה היתה שונה מהרגיל.- שררה עליצות מיוחדת , ובמיוחד מאצל שולחן אחד בקעו מדי פעם קולות צחוק רם, מלווים במשפטים קטועים של עברית מתובלת באנגלית. אכן , לא היה צורך לחקור היכן נמצאת החבורה מהאולפן לעברית שבנהריה, שעלתה לימים ספורים לחניתא כדי להכיר- במדה שאפשר בזמן כה קצר- את חיי הקיבוץ. כי מגמת האולפן שבנהריה היא: לא רק ללמוד את השפה , אלא להקנות לתלמידים את המושגים הישראליים היסודיים- ולא בהרצאות ומספרי לימוד, אלר דוקא במציאות.

התכנית הותוותה עוד מזמן, - להוציא את תלמידי האולפן( שהם 70% תיירים ו-30% ותיקים בארץ ותושבי מעברות) לקיבוצים לסופי שבוע. דהיינו : יוצאים ביום ה' אחה"צ וחוזרים לאולפן ביום א' בבוקר. הנהלת האולפן פנתה ל- 20 משקים, אך רק 4 ענו כי הם מוכנים להכניס את האורחים. כך נשלחו קבוצות קבוצות תלמידי האולפן למשקים סאסא, כברי , חניתא וכפר לם. התכנית לכל קבוצה עובדה, בשיתוף עם הקיבוצים, בצורה אחידה :הרצאה ושיחה עם חברים על חיי הקיבוץ. יום עבודה בענפים השונים, סיור במשק וסביבתו, ומסיבה במוצאי שבת.

הגעתי לחניתא עם מנהלת האולפן, שיצאה לבקר את חניכיה כדי לראות איך משפיע עליהם ביקורם בקיבוץ, שעליו שמעו רבות, אך לא הכירוהו עד אז. עוד טרם הספקתי לקשור שיחה עם תלמידי האולפן התנפלו אלה עלינו, וכולם יחד החלו לספר על הרושם הראשון שקיבלו במקום. האחת עובדת בבית ילדים , השניה במטבח, אחד במסגריה אחד בגינות הנוי( אין קשר בין מקצועותיהם הרגילים ובין העסקתם בקיבוץ). הנה הסבתא היא עובדת בהגשה בחדר האוכל. שוחחתי איתה . גם לולא סיפרה לי שהיא ילידת ליטא החיה באמריקה אפשר הי לגלות עובדות אלה ממבטאה העברי (עם שרידי הברה אשכנזית). אידה קדיש מלוס אנג'לס, אשה שגילה בודאי מעבר לגיל השיבה, אומרת :" אני עודני צעירה, ומעיד על כך מרצי, ועצם העובדה שבאתי ארצה – לארץ אבותינו – כדי להכיר את ארצנו מקרוב ולרענן את ידיעותי בעברית שלמדתי בבית אבא ". לשאלתי האם היא תיירת או באה להשתקע בארץ, השיבה כי עדיין לא החליטה אם לחזור לאמריקה. " מצאתי בארצנו דברים שלא שערתים מקודם , ולמעשה שיטת הלימוד באולפן דוחפת אותי יותר ויותר להשתקע בארץ. חשבתי ללמוד מעט ערבית כדי שאוכל לתור את הארץ, והנה כבר באולפן מאפשרים לי להכיר את הכל".

" אמא סימה " כפי שקוראים לה תלמידי האולפן, אף היא אשה לא צעירה שבאה לפני חודשיים גם היא גם היא מלוס אנג'לס ידועה כעסקנית " הדסה ". בקיבוץ עובדת היא במטבח , והיתה להוטה ביותר לדבר איתי כששמעה שעיתונאי בא לראות את תלמידי האולפן בקיבוץ. "איני תיירת "אמרה אמא סימה, " באתי כשליחה, אמנם בתפקיד פרטי, אך לפי רעיון מקורי. הנה ראה , קהל השליחים ששלחו הממשלה, הסוכנות וכל המוסדות לכל ארצות תבל, לעירנו באו תריסרי תריסרים של שליחים. גם אם היתה כוונתם טובה, פעלם היה כאפס, הם לא הצליחו בתפקידם, כי זרים הם לנפשות שגדלו באמריקה, והסנטימנט שלהם הוא אחר, המוני השליחים עלו ועולים לישראל הון תועפות. ומדוע לא אטול על עצמי להיות שליחת הארץ באמריקה שלא על מנת לקבל פרס או משכורת, אך ביעילות רבה מהשליחים?" "כן , באתיעל חשבוני ארצה " משיבה לי אמא סימה לשאלתי. " אכיר את העם ואת הארץ, אלמד את השפה עד כמה שאישה בגילי עודה מסוגלת ללמוד, אני לומדת כאן שירים וחגי הארץ ומועדי ישראל כפי שחוגגים אותם בישראל. בשובי לאמריקה אדע לעבד את כל החומר הזה בשביל יהודי אמריקה ואצליח לפחות כשליחים מהארץ. יתר על כן ,: אותי מכירים שם וכאשר אבוא לספר לחוג המכרים והידידים וב "הדסה " על הנעשה בארץ , על האפשרויות , על ההווי היומיומי וכו', הם יאמינו לי. ולא רק זאת , הם יוכלו להיוועץ בי אם להניח לבניהם שיעלו ארצה, או שיעלו בעצמם וכו' כי הם יאמינו לדברי. אין רצוני לדבר רעות בשליחים, אולם אבד האמון בהם בקרב יהודי אמריקה, כי הגזימו בשבחי הארץ, ורבים מיהודי אמריקה התאכזבו מרות ." בסיום השיחה הבטיחה לי אמא סימה כי אפשר בהחלט לבצע את הרעיון הזה , שיחסוך כספים הרבה למדינה ולמוסדות, וגם כוחות עבודה.

בהזדמנות זו הכרתי גם את משפחת יעקב שפר, מרצה לשעבר באחת מאוניברסיטאות אמריקה , שבא ארצה כדי לשמש מרצה בטכנין בחיפה. מר שפר ואשתו הם אנשים צעירים, ובאו עם ילדם הקטן, והטכניון שלח אותם ללמוד עברית באולפן שבנהריה.. וןלא רק מר שפר , אלא גם אשתו, בנימוק, כי אם האשה לא תתערה בארץ , גם קליטת הבעל בעבודה ובחברה אינה שווה כלום. טהטכניון בחר דוקא את האולפן בנהריה מדעתו כי אולפן זה מקציב זמן גם לעניינים השוטפים בארץ, כך שאדם העוזב את האולפן שוב אינו "ירוק", הוא מתמצא בבעיות החיים בארץ. וכשם שנשלח מר שפר עם משפחתו, כך נשלחו מומחים אחרים מאותו המוסד לנהריה, כדי שיעמדו בחבלי הקליטה הראשונים.

ואולם הטיפוסים של תלמידי האולפן שונים הם. הנה תושבי המעברות שבארץ מוצאם השתייכו לאינטליגנציה, וכאן אינם יכולים להגיע למעמד כזה, כי אינם שולטים בשפה.. יש פה תושבים ותיקים, המסבירים כי לא היתה להם שהות או הזדמנות ללמוד את השפה. שוחחתי עם אישה אחת הנמצאת עשרות שנים בארץ. בעלה ממלא תפקיד חשוב באחת מחברות ההתיישבות. היא מסבירה לי כי השפה צרפתית שלטה בביתם בשנים שהיתה גרה במטולה וראש פינה, ולא הספיקה ללמוד עברית, אלא לגמגם מספר משפטים, אם כי יודעת היא כמה שפות." אם היית במטולה ובראש פינה במשך שנים רבות בודאי למדת ערבית" שאלתיה. " זה מובן מאליו" השיבה, " הלא בעלי היה עסוק הרבה עם נכבדי הערבים בגליל וליד הגבולות, ואיך לא אדע ערבית ?" .

והנה מיסיונרית מנורווגיה שבאה ללמוד את השפה אשר את יסודותיה כבר למדה מפי הכומר בארץ מולדתה. " אם לא נקבלנה לקורסים של האולפן" – מסבירה לי המנהלת – " תלמד עברית בדרך אחרת, כדי למלא את תפקידה כמיסיונרית בישראל אך כאן היא תלמד לפחות גם את דרך הגישה שלנו ואת שאלות התנ"ך השונות שאנו מעוררים מדי שבוע במסיבות השבת ."

אמנם המקרה המעניין ביותר בין תלמידי האולפן הוא האיש גבה הקומה, תומס פרוסר, מאוהאיו שבארצות הברית, בן ה- 50 , שעד לפני כמה חדשים היה סוחר נכבד במכונות חשמליות למשק בית ולחקלאות, ואשר היתה לו חווה בת 11,000 דונם , שהקים בעצמו בכוחותיו ובכספו. הוריו היו אנשים פשוטים שליד ביתם החזיקו משק עזר קטן, בזמן האינפלציה, אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשהעבודה לא היתה מצויה, יצא תומס לעבוד אצל איכר, קנה לעצמו חלקת קרקע, ובהמשך השנים עשה את כל החיל הזה. לפני חדשים ספר החליט למכור את כל רכושו, חוץ מבית המגורים, ולצאת לתקופה של שנתיים לישראל , כדי ללמוד את דרכי החיים של היהודים, את הדת היהודית, את חגי ישראל ואת כל הכרוך בזה. בשפה אין הוא מעוניין במיוחד, אבל הוא בחר לעצמו את האולפן שבנהריה כדי להכיר את הווי הארץ לפני שייצא לחיות בקיבוץ, במושב , ובעיר לפי התכנית שהתווה לעצמו. תומס פרוסר אינו ציוני, לא יהודי ולא נוצרי, אלא משתייך לדת הנקראת על פי השם המפורש בן ארבע האותיות שנוסדה לפני21 שנה בדטרויט על ידי יון בריקס, נגר במקצועו.כת זו , טענות רבות לה כלפי דפוסי הדת המקובלים, והיא דוגלת בשוויון מעמד לכל בני הכת. והם שומרים את כל המצוות שהתורה, ובעיקר שומרים הם את השבת. מכוניותיהם של יהודי נהריה נעות בשבת כבכל יום, אבל מכוניתו של תומס פרוסר נמצאת במשך יום השבת במוסך. תומס פרוסר בא ללמוד כאן בישראל הלכה למעשה את תורת משה. בני הדת אינם מאמינים בנצרות, כי לפי דעתם ישו הוא שיבוש של יהושע שהוא משיח בן יוסף, וכי הגיע הזמן לחכות למשיח בן דוד. הנביא של הכת הוא אליהו הנביא בלבד(ראה בסוף ספר מלאכי).

תומס פרוסר יודע מהו חג הפסח, אך עד כה לא זכה לחוג אותו כסדרו. הכת עודה צעירה, אבל בכל שנה בליל הסדר אוכלים הם כזית מצה. מילה אין נוהגת אצלם כי זו מצוה לפי דבריו- שרק אברהם ציווה לעשותה. ונוסף לזה , זו אחת " המצוות התלויות בארץ" שהם אינם חושבים למלאותן אלא כשיבוא משיח בן דוד ויקבץ את נדחי ישראל, ואין תומס פרוסר מסופק אם הכת שלו ואמריקאים רבים אחרים, כמו חלק מהעם האנגלי, הם בני עשרת השבטים האבודים.. והא ראיה :הריב שהתחולל זה פעמים מספר במשך מאות בשנים, מסביב "אכן ההכתרה" שהיא האבן ששם יעקב למראשותיו, "איני מייצג כאן את הכת שלנו "- אומר לי תומס פרוסר- " וגם לא אכפה על בני הכת את המצוות של תורת משה, אבל אני הגעתי למצב שאוכל ללמוד את תורת משה בארץ הקודש כדי שאוכל לחיות לפי המצווה."

אכן , הטיפוסים של תלמידי האולפן שבנהריה שונים הם, ושונות גם מטרות בואם ארצה להשתלם בעברית ובהכרת חיי הארץ. מצד הנהלת האולפן נעשים מאמצים רבים כדי להמחיש לתלמידים בתקופת לימודים קצה (חמישה חדשים) את חיי הארץ. בט"ו בשבט יוצאים לנטיעות ובחנוכה ובפורים מתקיימות מסיבות. בחגים של בני המיעוטים מבקרים בכפריהם של בני המיעוטים המחזירים ביקור במוסד. לומדים זמרה וריקודי עם, ומזמינים דרוזים להדגים את ריקודיהם, כדי שתלמידי האולפן לא ייראו מגוחכים כשהם יוצאים להשתתף בחתונה דרוזית. טיולים למקומות שונים בארץ וביקור בנקודות ההתיישבות השונות, בקיבוצים ,במושבים , בכפרי עולים בכפרי עבודה – אלה מובנים מאליהם. ומסיבות השבת והחג מוסיפות את הגוון הלאומי, נערכים ויכוחים חפשיים על שיטות הלימוד, והמפלגות, בלי שמפלגה איזושהי תזכה באופן רשמי לאהדה או תעמולה מיוחדת .

רק 20 יום לפני התחלת הלימודים באולפן נודע על קיומו בארצות הברית, ולוא נודע על קיום מוסד כזה בעוד מועד , אין ספק שמספר המבקרים בו היה רב יותר- אמרו לי תיירים רבים, שהם מרוצים משיטת האולפן המאפשרת להם להכיר את הארץ על תושביה ובעיותיה בתקופה קצרה באופן יחסי.

יהודה אריאל י'א בניסן תשי'ג

שיחה נאה זו שנרשמה כאן למענכם, התנהלה בקבוץ סער שליד נהריה. כל משתתפי האולפן לעברית בנהריה יצאו ברגל לטיול-שבת אל הקבוץ וחבר צעיר מן הקבוץ ליווה אותם, הדריכם והסביר להם בסבלנות רבה כל דבר שאפשר להסביר. והקהל הרחב , כ- שישים נפש, הלך אחריו כמו אחרי נביא- לאורך החצר ולרוחבה, אל הגבעה , אל המסגריה, אל הרפת , אל השדות ואל הפרדס , הולכים, רואים, שומעים – ומדי פעם נתלית מלה באויר ומתרגמת לשמונה או עשר לשונות בבת אחת.

מהו אולפן לעברית?

זהו מין בית ספר שתקופת הלימודים בו היא בסך הכל ארבעה חדשים, לומדים בו אנשים מבוגרים, עולים חדשים היכולים להסתדר יפה במדינתנו. כולם בעלי "מקצועות חפשיים" (עורכי דין, מנהלי חשבונות, שחקני תיאטרון, פקידים, רופאים), שבחוץ לארץ עבדו והצליחו ,ובארץ רק חומה (קיר) אחת מבדילה ביניהם ובין העבודה וההצלחה: הלשון העברית. את החומה הזאת הם צריכים לפרוץ במשך ארבעת חדשי הלימודים, ולצאת מן האולפן כשהם יודעים עברית. אולפנים אחדים כאלה יש בארץ, והאולפן בנהריה הוא החדש שבהם והמיוחד שבהם , כי כל משתתפי האולפן גרים במקום.

והאנשים אשר כאן מארצות רבות ושונות ובני כל הגילים, כמין דוגמה של עם ישראל כולו. אפילו מי שעומד מרחוק ואינו רואה את הפנים השונים כל כך, ואינו שומע את הבאורים וההסברות בשפות שונות ומשונות- יתפלא לראות את הבגדים והתלבושות השונים והמגוונים ביותר. לעיתים רחוקות רואים קבוצת אנשים שהיא תערוכה חיה מעניינת כל כך.

כן, המוצא הוא שונה- אבל המטרה היא אחת: להיות אזרחים במולדת, להיות עברים!

לא כל יום מבלה האולפן בטיולים. במשך השבוע יושבים באולפן, ליד ספרים עיתונים ומחברות ולומדים – ואפילו הרופאה הזקנה, למשל , צריכה לעמול קשה ולהטות פעלים בדקדוק. גם שיעורים צריך להכין. ואת תוכן הסיפור צריך לדעת ולספר בעל פה. וקשה , קשה כבר ללמוד כשיש משא של שנים רבות על הגב.. אבל הנה יום שבת , "בית החרושת לעברית" אינו עובד היום – אך גם היום נלחמים, קשה עם הלשון העקשנית. ורק כאשר מתעייפים מאד מפטפטים קצת כל קבוצה בלשון המובנת לה יותר., כדי להחליף כח ו"להתקיף" מחדש את הלשון העברית, בעזרתם החביבה של ילדי נהריה. הנה רצים ילדים אלה , ידידיהם של תלמידי האולפן ובין שיחה לשיחה קוטפים מן הכלניות והחרציות הפורחות סביב, מתנה לידידים.

המטיילים סופגים לתוכם בהנאה אויר ישראלי, נוף ישראלי ושמש ישראלית, יחד עם הלשון הישראלית. יהי רצון שכל מה שהם סופגים יצמיח פרי נאה למדינת ישראל.

מנחם