שיכון עמידר

שיכון עמידר – כור היתוך בצפונה של נהריה

שכונת "עמידר" נבנתה ב-1949-50 בין "שיכון ותיקים" לבין שכונת "רסקו" (האזור החקלאי של האגודה השיתופית), בין רחוב ארלוזורוב במערב לבין רחוב ההגנה במזרח. בדרום תחם אותה רחוב יבנה ובצפון רחוב דוד בן גאון.

במרחב הזה היה רק מבנה אחד שנבנה לפני 1948 -- "בית מוגרבי", ביתה של משפחה ערבית שהחזיקה אדמות רבות באזור והוא עומד על תילו גם כיום. בבית מוגרבי נולד בית הספר "רמז" . בני סולש (סלע) נדיה חנין וחבריהם למדו שם בהדרכתם של דב שרצר (שי) ושמשון בובר.

ממערב לבית מוגרבי יש כיום חורשת אקליפטוס יפה, אך אז היתה שם ביצת מים גדולה! מים מעופשים עמדו שם כל ימות השנה ושימחו את ילדי השיכונים שהשיטו שם סירות נייר ועץ או סתם "דגו" ביצי צפרדעים וראשנים. באמצע שנות החמישים נטעה שם "המועצה" שתילי אקליפטוס ואלה שתו את המים והביצה נעלמה.

חברת "עמידר" בנתה את בתי השיכון ומכאן שמו. הבתים הראשונים היו חד קומתיים, בכל בית שתי דירות של שני חדרים. הגג היה שטוח והקירות בציפוי טיח (שפריץ) בז'. השכונה החלה במרחב הסמוך לרחוב יבנה, בקטע המקביל לרחוב חניתה שהיה עד אז הקצה המיושב של המושבה. בין הדיירים באזור הזה –משפחת העגלון טריפמן, משפחת נהג המשאית אפלשטיין ומשפחת הצבע וייס.

בתים חד – קומתיים ניבנו גם בצדי הרחוב הנקרא כיום "הפלמ"ח" , ובין הפלמ"ח לרחוב הכלנית, שלא היה אז אלא נחל אכזב. התושבים ובעקר הילדים שהיו צריכים לעבור את הנחל, אל בית הספר "רמז" הילכו בחורף על צינור מים רחב ומי שאיבד את שיווי המשקל נפל למים. ב- 1954 לערך בנתה "המועצה" גשר ברזל ועץ בהמשך רחוב ארלוזורוב ואז חדלה התופעה שרבים מתלמידי "רמז" באים ללימודים ונעליהם רטובות.

במרחב שסביב בית הספר "רמז" נבנו רוב בתי שיכון עמידר, בתים דו קומתיים לבנים, בני ארבע דירות וגג רעפים אדום. לכל דייר הייתה חלקת אדמה קטנה ורב התושבים גידלו בה ירקות, עצי פרי ופרחים. לתלמידים שעברו בשבילים שבין הבתים והגינות, היה קשה להימנע מהושטת יד אל עצי רימון ושסק עמוסי פירות או אל גדר תירס ירוק וקורץ. בין דיירי הדו קומתי: משפחת המורה יעקב אביטוב מפולין, פרנקל , מאהל, רוזנשטיין ושטיינר מרומניה, קליין מהונגריה, ברכה מלוב, שורני מצ’כוסלובקיה, וגמן מיוגוסלביה ופילוסוף וצרפתי מבולגריה.

ממזרח לרחוב "ההגנה " היו כמה מבנים דו קומתיים וכן שני ריכוזים של צריפי עץ ירוקים. בריכוז הצריפים הדרומי ( במבואות רסקו) גרו עולים ממזרח אירופה (משפחת הפרטיזן דמסקי) וכמה מן הצריפים שקעו מדי חורף במים שנקוו סביבם. בבהלת הבניה לקליטת העולים לא שמו לב שכמה צריפים נבנו במפלס נמוך. בריכוז הצריפים הצפוני גרו בעיקר יוצאי תימן (משפחות סעדיה ושרעבי). שם שרו ותופפו על פחי שמן ריקים, אכלו סחוג וגם...ארבה מטוגן בשנה שבה נחילי ארבה פשטו על נהריה.

בשכונת עמידר היו, בראשיתה, ארבעה "מרכזים מסחריים". ברחוב הפלמ"ח במפגשו עם "ההגנה" הייתה "הצרכניה הקואופרטיבית". חנות מכלת שסיפקה מוצרי יסוד בעיקר על פי תלושי מזון , הסמל של ימי "הצנע" ( משטר החירום הכלכלי שהנהיג שר התעשייה דב יוסף ובמרכזו תלושים למזון ומלחמת חורמה בשוק השחור). ל"צרכנייה" היה גם "מחסן " שבו מכרו צרכי חקלאות - זרעים, גרעינים , זבל וכל מה שהיה טוב לעופות – תרנגולות, ברווזים ויונים.

מול הצרכניה בנתה משפחת האחים וייס כלבו לצרכי בניה ואחזקת הבית והחצר. ברזלים ומלט, פחים וחבלים, מסמרים וגבס. ועוד במרכז המסחרי – חנות הבגדים של משפחת ויינברג. מוצרי "אתא" לצד ביגוד "סלוני". כל החנויות האלה פרחו בעיקר משום שרב דיירי השיכונים גידלו בחצרות הקטנות כל דבר שאפשר לאוכלו: בנו לולים, גידלו תפוחי אדמה, תירס, גזר, קישואים וחצילים וכמובן עצי פרי -- תפוח, רימון, תאנה ולפעמים גם אפרסק ואנונה! ומי שגידל היה זקוק לגדר ולול ומחסן וזרעים ו.....

באמצע רחוב "הפלמ"ח" היה עוד "מרכז מסחרי", ובו החנות "החשובה ביותר" – תנובה. ניצול השואה כץ מכר שם חלב ( תחילה חלב מכדי הרפת ואחר כך בבקבוקים שהיה צריך להחזירם), לבן בגביעי זכוכית וגבינה לבנה עטופה בנייר.

ליד תנובה פעלה "המכולת של תאג'ר" , יוצא בולגריה שמכר כל מה שנמכר גם בצרכניה אך בלי תלושים. שם היה אפשר לקנות סיגריות "לוד" בעטיפת נייר חום וגם "נובלס" בעטיפה לבנה מהודרת. העטיפות האלה ושל סיגריות אחרות הפכו לקלפי משחק לילדים כשלכל חברת סיגריות יש "משקל סגולי" שונה. (נובלס "לוקח" כל קלף סיגריות אחרות ואפילו מטוסיאן)

ליד המכולת היתה סנדלריה שבה היה אפשר לתקן כל נעל וסנדל כדי להאריך את ימיהם וגם ילקוטי בית הספר תוקנו שם אם רצועות הנשיאה על הגב נקרעו. בהמשך - חנות דגים ששקקה חיים בעקר בסוף השבוע כשהאמבטיה שלה מלאה דגי קרפיון. מי שלא רצה דג חי, נאלץ לראות את המוכר מכה בראש הדג בסכין הקצבים שלו ומיד היה הדג נעטף בנייר עיתון. בהמשך "המרכז", בקצה הביצה, עמדו ארבעה צריפים בני חדר אחד וכל מיני יוזמות עסקיות ..כשלו שם. רק עסק מצליח אחד נולד שם באחד הצריפים – חנות מוצרי הקוסמטיקה של משפחת זומר. כל כך הצליחו שעד מהרה בנו חנות חדשה ליד כלבו האחים וייס והיא פרחה עד...שעזבו את הארץ.

המרכז המסחרי השני היה ברחוב ההגנה , בחלק המזרחי שבין רח' הגפן לרח' הכלנית. כאן התפתח "כלבו הלבשה ובית" וכן .... בית קפה ומסעדה! שרשרת נורות צבעוניות שנתלתה סביב חצרו של בית הקפה ותזמורת עם זמרת ששרה צ'ה צ'ה צ'ה היו חידוש מהפכני בנוף השיכונים של צפון המושבה.

ריכוז נוסף של "עסקים" היה ברחוב ביאליק פינת "ההגנה". החנות הראשונה במתחם הזה היתה של חיים צרפתי, עולה מבולגריה , חנות "שהצטיינה" בשניים – אי סדר מוחלט ומסחר בכל דבר, גם יד שניה ושלישית וגם "שוק שחור". צרפתי שכונה חיים פינצי קנה כל מה שאפשר למכור והיה נוח מאד גם לילדים שרצו להרוויח כמה פרוטות. בחנותו היה אפשר לקנות בפרוטות גרעיני חמניות בחרוט נייר עיתון וגם "וופלים" עם תמונות של ספורטאים ישראלים או תמונות של מטוסים.

בהמשכו של רח' ביאליק, בקצה המתחם של בית הספר "רמז" (אחרי חלקת "החקלאות" של התלמידים ) עמדה עוד שורת צריפים קטנים למסחר זעיר ובמרכזם "המסעדה" של משפחת בודנשטיין. תלמידי "רמז" רצו לשם בהפסקות לקנות כריך חביתה ועגבניה. ועוד בהמשכו של רח' ביאליק, ליד רחוב התאנה, סמוך לחוף הים של שיכון עמידר הפעילה משפחת פניו (feniu) נגריה. שמו של הנגר הלך לפניו כבונה רהיטים מצויין. ואי אפשר שלא להזכיר את חוף הים של עמידר. שלש סככות ושתי מקלחות שרתו נאמנה את תושבי השיכון. בשבתות היה עומס של אוהלים שנבנו ממקלות של מטאטא וכיסויי מיטה. ליד הסככות ניצבו בשורה עשרות גושי בטון ענקיים שהבריטים בנו במלה"ע השנייה בעת שחששו מפלישה מצפון. שרידי הבטון עודם במקום אך רוב המתחם נעלם. בחוף הזה שיחקו כדורגל כמה מטובי השחקנים שהיו ב"הפועל נהריה" ובראשם מרקו ( שהיה גם "המציל") ושמחה גולדשטיין שהיו מעוז ההגנה של הקבוצה בשנותיה הטובות.

תושבי "עמידר" היו ראי יפה לישראל של שנות החמישים. עולים מתימן, מלוב ומעיראק, עולים מרומניה, מצ'כוסלובקיה, מיוגוסלביה ומבולגריה לצד "יקים" עוזבי קיבוצים וניצולי שואה מפולין שלמדו עברית בגימנסיה קודם שיהדות פולין חרבה. לכאורה – ערב רב. למעשה - אנשים איתנים שנכנסו לכור ההיתוך הישראלי בנחישות ובאורח רוח והפכו במהירות מניצולים ועולים לתושבים נהדרים ושותפים מלאים במושבה נהריה.

צבי ישראלי