בתי הספר של זרם העובדים

שיטת הזרמים בחינוך היא חלוקה של החינוך לזרמים אידאולוגיים מפלגתיים. היא הייתה נהוגה ביישוב היהודי בארץ ישראל ולאחר מכן בציבור היהודי מדינת ישראל מראשיתו של החינוך המודרני (בשנות העשרים של המאה העשרים) ועד לחקיקתו של חוק חינוך ממלכתי ב-12 באוגוסט 1953. היו שלושה זרמי חינוך מרכזיים - זרם העובדים, הזרם הכללי וזרם המזרחי

החינוך המפלגתי הונהג בשנות העשרים, בתקופת המנדט הבריטי. אנשי היישוב היהודי בארץ ישראל היו מעוניינים להנהיג חינוך שיעביר את האידיאלים ויקנה השכלה כללית לדור הבא. מאחר ששלטונות המנדט לא הקימו מערכת חינוך מנדטורית, וטרם קמה מדינה ריבונית שתוכל להפעיל את מערכת החינוך, הפעילו המפלגות מערכות חינוך משל עצמן.

זרם העובדים נוסד בשנת 1923 וכלל בתי ספר של ההסתדרות הכללית. בתי הספר של רשת העובדים כונו בשם "בית החינוך לילדי עובדים" ‏‏.

זרם העובדים דגל בחינוך סוציאליסטי-פועלי על ידי "עיצוב אישיות יהודית-חלוצית-עצמאית, חדורת חזון ציוני סוציאליסטי, המוכנה להגשים בגוף ובנפש את יעודה של תנועת העבודה העברית הסוציאליסטית בארץ". למעשה כיוונו בתי הספר של זרם העובדים את תלמידיהם ל"הגשמה" - התיישבות חלוצית בקיבוצים שהיו מושתתים על טהרת הסוציאליזם. כמו כן, בבתי הספר ניסו לכוון את התלמידים לפעילות בתנועות הנוער הסוציאליסטיות.

במוסדות החינוך של זרם העובדים הניפו שני דגלים - הדגל הישראלי לצד הדגל האדום שסימל את האידאולוגיה הסוציאליסטית-קומוניסטית. שרו את "תחזקנה" והאינטרנציונל לצד התקווה. אחד במאי היה יום שבתון והיחס אליו היה שווה ערך ליחס לחגים האחרים.

מתוך הויקיפדיה באינטרנט

בית הספר של זרם העובדים מושבה בנהריה

בית הספר השני היה במושבה. מה זה בית ספר ? לא היה מבנה , לא היו מורים . ההסתדרות היתה מאד פעילה בהקמת בית הספר , וההסתדרות לחצו על ראש המועצה , על גרשון טץ שהוא יקצה לנו חדר כיתה. יש מאין הוא לא יכול היה לעשות , אז פנה לבית ספר וייצמן הגדול ושבית ספר וייצמן יקצה לנו איזה חדר כיתה, אז בקצה בית הספר, מחוץ למגרש היה שם איזה צריף קטן ובצריף הזה פתחנו את כיתה א', היו 21 ילדים . הפעיל בנושא היה זיגי שוורץ, נציג מפ"ם במועצת הפועלים , הוא מייצג גם את המחלקה לחינוך. היה הורה אחד, צייגר, היתה לו חנות לתכשיטים ושעונים בשדרות הגעתון. השניים אלה היו פעילים בקרב ההורים וגייסו 21 ילדים שהסכימו , בית הספר "וייצמן" היה בית ספר יוקרתי מבוסס בישוב והטילו עלי להקים את בית הספר של זרם העובדים. אני בקשתי מהפיקוח שיאתרו לי איזו מורה טובה צברית , כי רוב המורים ב"וייצמן" היו מורים ותיקים , אז לא יכולתי לשלוח איזו מורה עולה חדשה והיפנו אלי מורה מקיבוץ סער, מרגנית. אז מרגנית הזאת קיבוצניקית , קיבוץ של "השומר הצעיר" , היא באמת השקיעה הרבה מאד. דאגתי היתה שבית הספר במושבה יצליח והוא באמת הצליח יפה מאד, היה מאבק כמעט עם כל הורה , אבל לא שלי, אני מוכרח לומר שהקבוצה היתה מאורגנת על ידי שני אנשים אלה . שנה שניה כמעט ולא היתה בעיה כי הכיתה הצליחה . זרם העובדים, אנחנו הכנסנו איזו רוח לגמרי שונה מזו בזרם הכללי. למורה קראו בשם ולא "המורה" והילדים לא קמו והיתה איזו פעילות יצירתית יותר וחברתית יותר. שנה שניה כבר לא היתה בעיה, כבר קמה כיתה שניה ואז התחלתי ללחוץ על המועצה המקומית להקים מבנה. לקראת שנת הלימודים השלישית , כבר היו שלוש כיתות, אי אפשר היה להמשיך שמה ב"וייצמן" כדייר משנה של שני זרמים בכלל זרם כללי וזרם העובדים , והקימו מבנה יפה בפינת רח' וייצמן ורח' סולד.

דב שרצר שי

בשנת 1953, ערב התמזגות הזרמים השונים לחינוך הממלכתי הכילו מוסדות זרם העובדים כ- 50 אחוזים מכלל התלמידים בארץ וכ- 75 אחוז מתלמידי מוסדות החינוך הממלכתי. מהלך ביטול שלושת הזרמים החינוכים, אותו הוביל בן גוריון עורר התנגדות רבה, אבל יצא ברובו לפועל בסופו של דבר. גם לאחר הפעלת החוק נשארו מוסדות חינוכיים תחת ההסתדרות, למשל: רשת "עמל" ובתי ספר חקלאיים.

מתוך הויקיפדיה

ב-12 באוגוסט 1953 נחקק חוק חינוך ממלכתי שביטל את הזרמים החילוניים (זרם העובדים והזרם הכללי) ואיחד אותם לחינוך הממלכתי.