בית הספר השני היה במושבה. מה זה בית ספר ? לא היה מבנה , לא היו מורים . ההסתדרות היתה מאד פעילה בהקמת בית הספר , וההסתדרות לחצו על ראש המועצה , על גרשון טץ שהוא יקצה לנו חדר כיתה. יש מאין הוא לא יכול היה לעשות , אז פנה לבית ספר וייצמן הגדול ושבית ספר וייצמן יקצה לנו איזה חדר כיתה, אז בקצה בית הספר, מחוץ למגרש היה שם איזה צריף קטן ובצריף הזה פתחנו את כיתה א', היו 21 ילדים . הפעיל בנושא היה זיגי שוורץ, נציג מפ"ם במועצת הפועלים , הוא מייצג גם את המחלקה לחינוך. היה הורה אחד, צייגר, היתה לו חנות לתכשיטים ושעונים בשדרות הגעתון. השניים אלה היו פעילים בקרב ההורים וגייסו 21 ילדים שהסכימו , בית הספר "וייצמן" היה בית ספר יוקרתי מבוסס בישוב והטילו עלי להקים את בית הספר של זרם העובדים. אני בקשתי מהפיקוח שיאתרו לי איזו מורה טובה צברית , כי רוב המורים ב"וייצמן" היו מורים ותיקים , אז לא יכולתי לשלוח איזו מורה עולה חדשה והיפנו אלי מורה מקיבוץ סער, מרגנית. אז מרגנית הזאת קיבוצניקית , קיבוץ של "השומר הצעיר" , היא באמת השקיעה הרבה מאד. דאגתי היתה שבית הספר במושבה יצליח והוא באמת הצליח יפה מאד, היה מאבק כמעט עם כל הורה , אבל לא שלי, אני מוכרח לומר שהקבוצה היתה מאורגנת על ידי שני אנשים אלה . שנה שניה כמעט ולא היתה בעיה כי הכיתה הצליחה . זרם העובדים, אנחנו הכנסנו איזו רוח לגמרי שונה מזו בזרם הכללי. למורה קראו בשם ולא "המורה" והילדים לא קמו והיתה איזו פעילות יצירתית יותר וחברתית יותר. שנה שניה כבר לא היתה בעיה, כבר קמה כיתה שניה ואז התחלתי ללחוץ על המועצה המקומית להקים מבנה. לקראת שנת הלימודים השלישית , כבר היו שלוש כיתות, אי אפשר היה להמשיך שמה ב"וייצמן" כדייר משנה של שני זרמים בכלל זרם כללי וזרם העובדים , והקימו מבנה יפה בפינת רח' וייצמן ורח' סולד.