ב- 1950 הקימה ההסתדרות הכללית לשכות עבודה ברוב המעברות. הלשכה היתה צריכה לחפש עבודה , לתכנן, ז.א. להתאים עבודה לטיב האיש, להציב אותו לעבודה ולא היו נותנים עבודה לחודש מלא, אלא כמה ימים בשבוע, או שבוע כן ושבוע לא . היא היתה גם הקבלן, היא קבלה את השכר מהמעסיקים, ממנו היא מורידה את דמי החבר להסתדרות, את הביטוח והפרשה לפנסיה ואחרי חודש שהאיש גמר לעבוד או חודשיים , היה עוד פעם מגיע ללשכה ומקבל בערך מחצית השכר שהיה מגיע לו. כיוון שהעבודה היתה דלה הפכה לשכת העבודה למקום המפגש החברתי היומי של המבוגרים במעברה, וגם הצעירים שחיפשו עבודה ולא הלכו ללמוד. תורים ארוכים מאד של שעות, בגלל האיחור בתשלומי שכר , היו באים כל יום כדי לבדוק אם השכר הגיע. הלשכה נוהלה על ידי פקידים של ההסתדרות שהועסקו על פי מפתח מפלגתי , לפעמים זה היה מפא"יניק, לפעמים זה היה אחדות העבודה ולפעמים מפ"ם. היו המון טענות על אפליה על רקע עדתי, על רקע פוליטי, אם הפקיד היה רומני , אז העירקים לא קבלו ולהיפך , ואז החליטו להקים ועדות תור , לקח על הפקידים האלו. היתה תלות ענקית בפקידים ובעסקנים, ובתורים האלה נוצרו עימותים , חלקם אלימים,. אני זוכר שיום אחד עמדתי שם ורבנו על התור, ואז מישהו צעק " כולנו יהודים" אז פתאום נעשה שקט והתור הסתדר