איכלוס השיכונים החדשים

ראשוני העולים שהגיעו למעברה שוכנו באוהלים, אך כבר באותו זמן החלו להכין פחונים עבור המשתכנים, וכשקצב העליה גבר מצאו גם את הפתרון של הבדונים. כאשר הגיעו ראשוני הפחונים אל המעברה היה ברור שלמשתכני האוהלים מגיע להשתדרג ולעבור לפחון או לבדון ואילו המגיעים החדשים יתחילו דרכם באוהלים. כך נוצר מדרג כלשהו , העולים הכי טריים שוכנו באוהלים ואילו " בעלי הותק" הועברו מהאוהלים לפחון או בדון. עם הזמן נוצר מדרג משוכלל יותר : מאוהל לבדון , מבדון לפחון ומשם לשיכון

נוצר מצב שבאותה מעברה חיו עולים חדשים שזה עתה הגיעו והם גרו באוהלים, לצידם היו כבר בדונים ופחונים של ה"ותיקים" יותר. המעברה גדלה עד מאד ואזוריה השונים חולקו לפי מעברה א', מעברה ב' מעברה ג' וכן הלאה.

מאחר שנוצר מדרג כזה של ותק , היה ברור של"ותיקי" המעברה תהיה הזכות הראשונה לזכות בדירה בשיכון. עם סיום בנייתם של ראשוני הבניינים בשיכון הממשלתי שהוקם מעבר לכביש המוביל ליחיעם, הועברו העולים לדירות בנות 2 חדרים , מטבח ושירותים. היו עולים שהיו להם מעט אמצעים והם העדיפו לעבור לדירות החדשות שבשיכון עמידר או לגבעת אוסישקין.

החזון היה לפנות בצורה זאת את המעברה ולחסלה, אך זרם העולים כמעט שלא פסק והמעברה שבה והתמלאה שוב. רוב העולים הגיעו בשנים 1950-1952. לאחר מכן נחלש זרם ההגעה, הותיקים פנו את המעברה ועברו לדירות, אך עדיין נותרו מתיישבים במעברה

המצב בשנת 1955 הצדיק להחליט על הקמת שיכונים נוספים או הרחבת הקיימים. בשלב זה הוחלט על הקמת שיכון בגבעה הצפונית הנקראת גבעת טרומפלדור, ומאוחר יותר גם הרחבת השיכון הממשלתי מצידו הדרומי של הכביש המוביל ליחיעם, וכך התקבלה ההחלטה להקים את קרית עשור לכבוד מלאת עשור למדינה..