תנועות הנוער

התנועה המאוחדת

התנועה המאוחדת הייתה תנועת נוער לומד שהוקמה בשנת 1945 כאשר חלק מחברי תנועת המחנות העולים פרשו על רקע פילוג במפא"י והתאחדו עם חברי תנועת גורדוניה-המכבי הצעיר. עד למלחמת השיחרור הייתה פעילות התנועה מצומצמת אך לאחר מכן היא התרחבה מאוד, ובין השנים 1950-1953 פעלה התנועה בבתי ספר שונים בארץ. ב-1954 התאחדה התנועה עם תנועת הבונים העולמית, והוקמה תנועת "הבונים-התנועה המאוחדת" ב-1959 התאחדה התנועה עם "הסתדרות הנוער העובד" ויחד הוקמה "הסתדרות הנוער העובד והלומד"

בפעילות של תנועות הנוער לבושים החניכים בתלבושת אחידה. תנועות רבות כמו הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר והמחנות העולים, אמצו את החולצה הכחולה, שצבעה מייצג את מעמד הפועלים. החולצה הכחולה מקבלת אפיונים שונים בכל תנועה דוגמת כפתורים או שרוכים בצבעים שונים

התלבושת האחידה מייצגת בכל התנועות בהן היא בשימוש את החלוציות, הפשטות, השוויון והאחידות. בארגוני הנוער ובחלק מתנועות הנוער לא נעשה שימוש בתלבושת אחידה

לתנועה המאוחדת היתה גם חולצה כחולה , אלא שהשרוך היה אדום

הגענו לנהריה בסתיו 1942, נכנסתי לכיתה ה'. הצטרפתי לתנועת הנוער, בתחילה פעלה "גורדוניה" ע"י מדריך שהגיע מקיבוץ מעין צבי שדיבר גרמנית עם ההורים

בקיץ יצאנו לשני מחנות לפי הגילאים. אני הייתי בקבוצת שילר וגרנו באוהל עגול. הבוגרים יותר היו במקום אחר וחלק התפרעו. כשהייתי בכיתה ו', קיבוץ עברון שלח את שמעון לארגן ילדים ל " שומר הצעיר". שמשון בובר הביא את מתי קלרויין, בנו של המהנדס- אדריכל שתיכנן את בית הכנסת , ופנה גם אלי לבוא לפעולה. אחר כך בא מדריך בשם דוד זינגר מעברון ומדריכה בשם לאה. בהתחלה ישבנו בחוץ, אחר כך קבלנו צריף קטן ליד קולנוע הקיץ. במשך הזמן כבר היו 2-3 קבוצות קטנות והמדריך היה יורם כספרי ז"ל מעברון. הוא היה חובש קרבי ונהרג בקרב על ג'נין במלחמת העצמאות

גם ב"גורדוניה" היה מדריך צחי פרידלנדר מקרית חיים. בחור צעיר, מאד אהוב שנפל בקרב על דנגור, הוא היה חייל בתגבורת וכאשר פירק מוקשים, היה עייף מאד, טעה, והמוקש התפוצץ. כאשר יורם כספרי הדריך ב"השומר הצעיר" לא היה לנו מבנה לקן, אבי , אריך בלוך העמיד לרשותנו צריף שהיה במגרש שלנו (שהורי חכרו משכטר) לתקופה מסוימת. זכורה לי פעולה שבה באו לקרוא ליורם, אחר כך התברר שהוא עזר למעפילי הספינה " חנה סנש" שעגנה בחוף נהריה

לפעמים לא היו לנו מדריכים ועשינו פעולות עצמאיות. למדנו שירים, שיחקנו משחקי חברה בפנים ובחוץ, משחקים שקשורים לפעילות גופנית. היו גם משחקים "צופיים" בשטחים לא בנויים וגם בין השיחים שקרובים לים. הקריאו לנו גם סיפורים. בנינו דגם של מצדה מחומר, החניכים הצעירים נקראו אז "בני מצדה ". כמובן, היו סמלים , חולצות כחולות ועניבות בצבעים שונים לפי שיכבות הגיל.

אלישבע בלוך גלילי

הייתי בתנועה המאוחדת בשנת 1953-1954

.המדריך היה שמשון שושני כיום מנכ"ל משרד החינוך"

הקן של התנועה המאוחדת היה ברחוב ויצמן קרוב לביה"ס התיכון הדתי כיום

רוב בני גילי לא המשיכו לגרעין

נערכו פעילויות חברתיות ובאחת הפעילויות (א"ש לילה) הכרתי את אשתי

נסענו גם למחנה ביער חדרה,למספר ימים.ישנו ביער ושיחקנו במשחקי צופים,הקמנו מחנה, נערכו מסדרים,למדנו מחנאות

בני דאובר

הייתי בתנועה המאוחדת בשנים 1953 עד 1958 הייתי חניכה ומדריכה

הקן שלנו היה בצריף ברחוב וייצמן, צפונית לבניין שהיה של בית הספר התיכון , וכיום של תיכון "הראל"

פעילים בזמנו היו שמשון שושני ורעיה שטראוס והמדריך שלי היה יורם ברמן

יש לי זכרונות מאד חיוביים הקשורים לשנים אלו בתנועה. האוירה היתה ממש כייפית. ניהלנו את חיי הקן באופן עצמאי. נפגשנו לקבלת שבת בימי שישי, חגגנו חגים, יצאנו למחנות בכרמל ליד "הריאלי

, עבדנו בקיבוצים לקרא יציאה לטיולים ונפגשנו עם חברי התנועה המאוחדת בקרית מוצקין או חיים. זכור לי שבעת היותי מדריכה במרכז המחנות בחיפה ( היום שכונת דניה) היה עלינו לבלות יום שלם על העצים . במחנה זה השתתפו גם בניו של משה דיין, אודי ואסי

לא ידוע לי שבני גילי הגשימו והלכו לקיבוץ

גם בני עקיבא פעלו בנהריה

מרים נוימן סלע

בזמננו היו שתי תנועות נוער בנהריה-התנועה המאוחדת והשומר הצעיר

הייתי בתנועה המאוחדת משנת 1950-56

הקן שלנו היה במקום שהיום עומד הבית של משכית -מערבית לר'ח בלפור

מקן נהריה המשיכו לגרעין-שם הגרעין-נחשול-אך לנח'ל כבר לא הגענו. אני הייתי גרעין ב' כי למדתי בסמינר –אך לבסוף גם לא הגעתי לנח'ל. חברי הגרעין שומרים עד היום על קשרים-חלקם יותר וחלקם פחות

היינו גרעין יחד עם קן קרית חיים וקן ימיה תל-אביב. הגרעין השלים את קבוץ יפתח. עדיין יש שם 5 חברים. ערכנו שם מפגשים אחדים. יש זכרונות רבים –כל תקופת נעורינו הקן היה החלק החשוב ביותר בחיינו , מרכז החיים החברתיים

תמר סופר שידלוף

קן התנועה המאוחדת בנהריה 1951-1956

הצטרפתי לתנועה המאוחדת כשהייתי בכיתה ו [1951]בהמלצת אבי, אריה ביאליק, שעבד באותה עת בהסתדרות וחבריו שם עודדו את ההצטרפות של ילדים לתנועה

כך הבאתי תועלת לתנועה כאשר בהיותי בת 15 נשלחתי להסתדרות אל חיים גינצבורג המזכיר, לבקש ממנו כסף לתנועה, הוא אכן נתן לי 80 לירות ואמר ש " לבת של ביאליק אני לא יכול לסרב !"

בגיל 15 נשלחתי לסמינר מדריכים שהתקיים בחורשת אכזיב והפכתי למדריכה של קבוצת חניכים בני 11 12. התייחסתי מאוד ברצינות לתפקידי והכנתי כל פעולה כמו מערך שיעור של מורה. בכל פעולה היה נושא רעיוני לדיון, היתה שירה והיו משחקי חברה. לעיתים בשבתות נכנעתי לבקשת הבנים והלכנו לראות משחק כדורגל ,שנערך במגרש הישן בדרום נהריה מול שטראוס

היתה לי קבוצה מאוד איכותית שהורכבה מילדים מכל השכונות .חברי הקבוצה היו גיורא כהנוב ז"ל ,וחיים גפן ז"ל ,מאוסישקין , האחים פולק מהמעברה , ברכה הגדולה ויונה התימניה וחנה'לה מעמידר, יורם דוידזון, גדעון פינטו, מיכה שטיל, רני שמרצלר, רעיה הוכהיימר, נעמי מס , אורנה אלוני, רותי צייזלר , יורם לאופר, יעקוב , בני לייזר מנהריה הוותיקה

בנוסף להיותי מדריכה פעמיים בשבוע, השתתפתי גם פעמיים בפעולות של קבוצת הבוגרים. אין לי מושג מתי הספקתי ללמוד ולהכין שעורי בית

ערבי הקן בימי ששי היו מאורע חברתי ותרבותי של כל נהריה , לקראת הערב ניקינו ושטפנו את הקן וכן דאגנו לקישוט נאה ותרבותי. הקן שלנו היה בצריף ברחוב וייצמן ושכננו היו משפחת נתנברוק שעשו לנו הרבה צרות . הם רצו שנפסיק לשיר ולרקוד בשעה 11 בלילה ולנו זה נראה מוקדם מדי

הבעיה העיקרית ממנה סבלנו היתה חוסר במדריכים ומרכזים מבוגרים. שלחו לנו מדריכים מקן התנועה המאוחדת בקרית חיים .הם באו העבירו פעולה ונסעו מיד לקומונה בקריה , אנחנו דרשנו ממרכז התנועה מדריך -מרכז שיגור בנהריה ויבין את הלכי הרוח של העיר והנוער כאן .בסוף שלחו לנו את אורי תמרי , כיום תושב מיתר שבדרום . אנחנו הבוגרים לא כל כך הסתדרנו איתו. שיטות עבודתו לא היו לרוחנו והרבה ויכוחים וריבים נשמעו בפעולות.

השנים בהן הייתי בתנועה המאוחדת היו השנים היפות של ילדותי ונעורי . היתה הרגשה של יצירה , אחריות. כך גם יציאה לטיולים ומחנות עבודה היו מאוד חשובים, אני, שהייתי עולה חדשה שהגיעה בגיל 10 מהשואה [1949]זה היה פרק חשוב בחיי של הסתגלות והתערות בחיי הנוער בישראל .כולם היו שווים ונמדדו לפי תרומתם לתנועה ,

בקבוצת הבוגרים היו :

עדנה ואמירה כהן [לפוש] עטרה , חומה , מרנינה מלימן, רעיה שטראוס , תמר שידלוף [סופר], נורית כצנלנבוגן , יורם ברמן ברל'ה , שמשון שושני , אלחנן טרסר -אקה , גידי דוהן , בורטה [יעקוב ]דוב , שלמה פינטו , מנחם ז"ל , נסים עיני ז"ל , נתן נתן , מיה וולף, יורם גליקסון , דני וגדעון מרבסיה [היום נתיב השיירה ]ואני שושנה ביאליק

שושנה ביאליק ארבל

הייתי בתנועה המאוחדת מ- 1953-1959

בתחילה הקן היה בצד הדרומי של מגרשי הספורט שליד הטיילת של היום, יותר מאוחר ברחוב וייצמן כמה מגרשים דרומית לבנק לאומי היום ובאותו צד.

עמיחי פרי (פרייהיטר) ואנוכי הצטרפנו לגרעין עם קן צפון ת"א, קן כפר אתא, קן פ"ת, ונווה שאנן

הגרעין נשלח לקיבוץ אורים בנגב בו אני חבר עד היום

מהתנועה מהגרעין מהנח"ל וההכשרה בקיבוץ יש לי רק זיכרונות יפים וטובים. חברי התנועה בעממי ואחר כך בתיכון הייתה חבורה מגובשת מאוד ואנחנו בקשר עד היום

את רוב הילדות שלנו מחוץ לבית הספר בילינו יחד. כנ"ל עם חברי הגרעין שהגיעו לקיבוץ, נשאר קשר חברי חם ועם רבים אנחנו נפגשים אחת לחודש כל פעם אצל חבר אחר בכל מקום בארץ מטיילים בארץ ובחו"ל יש גם שבע משפחות שהקימו בני הגרעין

חלקם עם בני גרעין שמבוגר מאיתנו בשנה שנהפכה לחבורה אחת (אני נשוי לחברת גרעין מנוה שאנן).מירה תרזי (צפוני ) מהתנועה בנהריה הלכה אחרי בחיר ליבה לקיבוץ ראש הנקרה

יאיר טץ

בשנת 1959 התאחדה התנועה המאוחדת עם תנועת הנוער העובד ל"הנוער העובד והלומד". מטרת האיחוד הייתה לכונן תנועת נוער כללית, שתאגד את כל הנוער הארץ ישראלי במסגרות חברתיות, ותחת הרעיון הציוני-סוציאלסטי. לתנועה שורשים אידאולוגיים עמוקים עם תנועת העבודה הישראלית,

המצעד של 1 במאי 1950 במעלה לרח' בלפור באדיבות רות ויקטור

אספר מעט מהידוע לי על השומר הצעיר בנהריה בשנים 1950-1956

הגעתי לנהריה מחיפה בגיל 14. בחיפה הייתי פעיל ב"השומר הצעיר" וכך הצטרפתי לקבוצה הקטנה שהיתה ל"השומר הצעיר" בנהריה תוך המשך הפעילות בחיפה. באותו זמן היתה מועצת הפועלים בנין חד קומתי בפינת הרחובות הרצל ושדרות הגעתון, מאחורי קולנוע נהריה (מקום בו עומד הסופרמרקט) , היה לנו צריף קטן ועלוב בגודל של לא יותר מ5- מ"ר

אני הייתי בו 14 והמבוגר בין הילדים רק מרים פאוקר וחוה בלוך [לוי]שלמדו במוסד בעין המפרץ היו יותר מבוגרות בשנה, אולם כמעט ולא יכלו להגיע לקן

ילדים שהיו באותה תקופה בקן היו מרביתם בני הורים חברי מפ"ם או אוהדיה

ביניהם : יורם יתום [תומר] , עמוס פרידמן ,חנן כהן ,מאיר ליבוביץ, עזרא זנדמן ז"ל [הטייס בבן], מיכאל בלוך ז"ל ,רן פאוקר , נורית וולך ,יבל דיין ז"ל ילידי 1938/9

בין הבנות: דליה סקלרסקי [כ"ץ] . הגר אשקים כהן, רותי פרוינדליך ארז , מאיה וולף[רוזנבאום], מיכל שפרוך [פינטו] ,נעמי שוורץ [זעירא]

אביבה דויד , נורית כהן ז"ל [מלאך ] ילידות 1939/40

אחי מיקי , רוני , בני לייזר , ורדה כהן , אהובה טאובה , ברכה נוי [דוד] איתמר דוד, לונה קביליו [כהנא] תמר גלס [חיפה ] אילן דיין

בתחילה היה מגיע מדריך לנהריה בדרך כלל מבין חברי עברון או מקיבוץ סער ,

ב-1951 יצאנו יורם יתום ואני לסמינר מדריכים בגבעת חביבה

התחלתי להדריך ולארגן ילדים לשבט שהיו אז בכיתה ד ואמנה כמה מהם : רן שמרצלר , יורם לאופר , לאה אשקים כהן, ארנה אלוני ז"ל , רוני רוזנטל, חנה וולך [שביט] , חנה אלוני ,גדעון פאוקר, אירית דיין,,צלילה רוקמן אקר

באותן שנים היתה עליה מרומניה ומעירק והעולים גרו במעברה בפחונים, מצאנו לנכון לפעול ולצרף מביניהם לקן וכך נתווספו אם כי מעטים מביניהם איתם יש לי קשר גם היום. זכורני שאחרי מות סטלין במרץ 1953 תלינו בקן תמונה גדולה שלו לאות השתתפות באבל, בקבוצת ילדי העולים מרומניה היו כאלה שכבר ידעו מיהו סטלין וקרעו את התמונה מהקיר, ביניהם קרוב משפחה שלי היום יוסי גרטנר

היו כאלה שהיו רק זמן קצר בתנועה והיו שהתמידו והלכו לקיבוצים להגשמה ,

ב- 1952 החליטה קרן "השומר הצעיר" להקים לנו ולמפ"ם צריף יפה ברחוב הרצל מקום בו עמד אחרי כן במשך שנים מועדון צוותא על שטח של כ- 3 דונם ששווה כסף רב

היה זה קן יפה ונרחב ויכולנו לקיים פעולות בפנים ובחצר, השתתפנו גם בפועל כעוזרים בבנית הצריף

בשנים 1952-4 גדל הקן ומנה כמה עשרות חברים. השתתפנו במחנות של התנועה בל"ג בעומר בחורשות של אכזיב וקרית ביאליק . היה לנו דגל גדול רקום עם סמל התנועה ,וכן השתתפנו בטיולים מים לים ולמצדה

הפעולות היו מתחילות במפקד ובברכת "חזק!" ותשובת המפקד "חזק ואמץ !"

חנה טרוי שהיתה חיילת בעברון בנח"ל [נוימן] הגיעה לקן והיתה לראש הקן במשך יותר משנה , כך גם הגיעה הדסה מור [מרחביה ]להדרכה

הפעולות היו שונות בהתאם לגיל החניכים, הן נערכו אחה"צ באמצע השבוע לילדים וכן בשבת . לבני הנוער הן נערכו בערבים באמצע השבוע בימי ששי ובמוצאי שבת. בימי ששי היו הפעולות יותר חגיגיות .באמצע השבוע היינו באים לפעולה בחולצה שומרית [כחולה עם שרוך לבן] ובערבי ששי בחולצה לבנה ומכנסי חקי ,הבנות לא ענדו עגילים ולא הלכו בנעלים על עקבים, כך לא רקדנו ריקודים סלונים ואיסור חמור - לא עישנו !!!

לטיולים ולמחנות תמיד יצאנו בתלבושת שומרית

כל כמה חודשים קיימנו ערבי קן שבהם השתתפו כל השכבות יחד והותאמו לחג של אותו יום, כך חגיגת פורים או לליל סדר

מדי פעם קיימנו משחק צופי שניתן היה לערכו במרחבי נהריה הבלתי בנויים ,

בל"ג בעומר במחנה נהוג היה לשדרג את הקבוצות כנהוג בתנועת הצופים

שלב ראשון היו הילדים בשבט וקבלו עניבה ירוקה , בשלב שני קבלו סמל של בני מצדה

בשנה אחרי זה עניבה כחולה וסמל חבצלת [הסמלים היו ממתכת עם בד ברקע ונישאו בגאווה על דש הבגד, השלב של הבוגרים היה מתן עניבה שחורה ורק מי שהצהיר על כוונתו להגשים בנח"ל ובקיבוץ הענק לו סמל בגרות , אותו התחייב להחזיר אם יפר הבטחתו

יש לציין שיחסית מצאה קבוצה ניכרת של בוגרי הקן את מקומם בקיבוצים

מי שהיה פעיל בתנועה לא היה לו זמן חפשי ללכת לסרט קולנוע. לעיתים רחוקות נהגנו ללכת לסרט יחד

הפעולות היו מלוות בשירה ביחד ולימוד שירים חדשים , במשחקי חברה ובחומר לימודי כמדריך הייתי מספר סיפור ממבחר הסיפור העולמי , או ממבחר סיפורים אחר,

כאשר היינו הגדולים עברנו חומר מעניין בכלכלה מדינית בהיסטוריה בפוליטיקה ישראלית או באסטרולוגיה או נושא שלא נלמד בבית הספר.והעשירו את ידיעותינו ,

כחברי "השומר הצעיר" היינו מעורבים גם בפעילות פוליטית לעזרת מפ"ם, זכורני באותן שנים היתה שביתת המלחים בחיפה ואני גייסתי כסף לסייע להם, יום אחד כמעט קבלתי מכות מאביה של אביבה דוד על שהיא לקחה ממנו כסף והביאה לי ,הוא היה מפאיניק אדוק ,

בימי בחירות היינו פעילים כמידת יכולתנו .עובדות אלו גרמו להורים להסתייג מפעילות ילדיהם בתנועה והיו כאלה שבאו בסתר

בצעדות אחד במאי השתתפנו יחד עם הימיה והתנועה המאוחדת לאורך שדרות הגעתון

התחרות שלנו על גיוס ילדים היה בעיקר נגד התנועה המאוחדת שנתמכה ע"י מפא"י השולטת

עם הימיה יכולנו להסתדר כי הפעולות שלה נערכו בעיקר בשבתות בבוקר . חנן, מיכאל, עמוס וגם אני תקופה קצרה היינו גם בימיה

בקיץ נהוג היה שהשכבות שבתיכון יצאו למחנה עבודה למשך כחודש ימים בקיבוץ, לעזרתו , זה היה לפני שהתאילנדים והפיליפנים הגיעו לארץ

כך בקיץ 1953 במחנה עבודה נדרסתי ע"י טרקטור בקיבוץ מעברות ונפצעתי קשה מאוד ברגלי הימנית ,כתוצאה התפרקה קבוצת החניכים שלי ומרביתם עברו לתנועה המאוחדת למדריכה נחמדה בשם שושנה ביאליק איתה אני נשוי מזה 53 שנים ואנחנו נהנים לפגוש את חניכינו מאז

מול הקן היה גר השופט גליק והוא התחיל להתנכל לקיום הקן מול ביתו טען שהרעש מפריע את מנוחתו ,וכעבור כמה שנים הצליח בזכות עמדתו להשיג את מבוקשו ,

התנועה חדלה להתקיים כמה שנים ורק כאשר הבת שלנו הגיעה לכיתה ד ידוע לי על פעילות מחודשת של התנועה

ראובן ארמן ארבל

תקשורת ב"השומר הצעיר

בשנים ההם לא היה טלפון לכל משפחה וודאי שלא פלאפון היה .,קשר" להעברת הודעות שבו המודיע כתב את נוסח ההודעה , על מועד קיום פעולה ועל ציוד שיש להביא ובגמר ההודעה נרשם טור ובו שמות כל הממוענים ,

את הקשר היו מעבירים מאחד לשני וכל מי שקבלו היה חותם ליד השם ואם ידע שלא יגיע היה מוסיף הערה בצד האחרון היה מביא את הקשר החתום איתו לפעולה ומחזירו למדריך

נוסח ההודעות וכן כל התכתבות בין חברי השומר הצעיר התחילה במילים "לחנה חזק ! או לכל השבט חזק!" והסתימו במילים "חזק ואמץ !ראובן או שם הכותב

כמו כן היתה לנו שריקה משלנו אשר אפשרה לנו למצוא אחד א השני גם בתוך המון עם

השריקה שלנו היתה מהשיר "דז'ק נורא פחד במים ..."

צופיות

כאשר יצאנו למחנות הקמנו בעצמנו את האוהלים . אוהל רגיל היה מ- 2 שמיכות צמר מחוברות בקשרי כפתור ומעוגנות ב- 6 יתדות וושני מוטות ליצירת המנסרה של האהל ,

הדבר חייב לימוד הילדים את הקשרים והבאת חבלים יתדות ומוטות למחנות

הייתי מדריך צעיר בין 15 בלבד כאשר לקחתי את הילדים בני העשר לטיול בואדי קרקרה צפונה לקיבוץ אילון וההורים לא בקשו לדעת אם הצבא או המשטרה יודעים ומלווים

בפעם אחרת יצאתי עם החניכים למחנה ביערות מול קיבוץ שריד , למשך 3 ימים ,

ביום האחרון של המחנה חשה יהודית לודנר [ראובני]כאבי בטן חזקים וכך גם החזרתי אותה הביתה בהנחה שאכלה משהו פגום, למחרת נודע לי שבלילה אושפזה ונותחה במעי העיוור, איזה מזל שזה קרה בשלב האחרון של המחנה

שומריה

אחת ל- 4 שנים קיימה התנועה מחנה ארצי לכל חברי התנועה ,ב- 1949 במורדות הכרמל ואיני זוכר היכן היתה השומריה הבאה , בכל אופן ההשתתפות היתה חוויה בפני עצמה והתכונה לקראת הקמת המחנה והמתקנים הצופיים שבו

ראובן ארמן ארבל

הזיכרון המיוחד שלי מאותה תקופה : לקראת קבלת סמל הבוגר היתה שיחת נפש נוקבת עם ראש הקן בה נשאלתי האם אגשים, כלומר האם אצטרף לגרעין. תשובתי היתה שלילית ועל כן לא קבלתי סמל בוגר. העלבון היה גדול

לאה קביליו (לונה כהנא)