שיכון ותיקים

ידיעה שהופיעה בעיתון "דבר" בתאריך 27.1.1950

השכונה כללה כ- 60 בתים דו-משפחתיים צמודי קרקע, לכל בית חצי דונם . בכל דירה היו שני חדרים, מטב שירותים ומרפסת, סך הכל כ- 50 מ"ר. הבתים היו 50 מ"ר חוץ מאחד, ביתם של חיים ובלה גינצברג שהיה יחיד , שונה, גדול יותר ומרווח יותר. כי גינצברג היה בכיר ב"הגנה" ובכיר בהסתדרות. כמנהג שנות החמישים, ימי הצנע, גידלו התושבים בחצרותיהם ירקות, עצי פרי וגם תרנגולות ברווזים ושפנים.

הכניסה לשכונה הייתה מרחוב ארלוזורוב , רחוב חדש שנמשך מרחוב ז'בוטינסקי. ממזרח לו היו בתיה של שכונת עמידר וממערב - שכון ותיקים. מארלוזורוב יצאו שבילים אל קבוצות בתים , כ- 6 או 8 משפחות בכל שביל כזה. לימים , קיבלו השבילים הללו גם שמות. מי שנכנס לשביל כזה והלך עד סופו היה מגיע לשפת הים , מרחק 150 מטר מקו המים. במרכז השכונה היה שביל טבעתי שיצא מרח' ארלוזורוב ושב והתחבר אליו ולימים קיבל את השם רח' גורדון. רח' ארלוזורוב הגיע עד לואדי(יש לו שם גיאוגרפי ששכחתיו)שהיה קצה השיכון, ומעברו היו שיכון עמידר ובתי דולרים.(שורת בתים דו משפחתיים צמודי קרקע שניבנו מאוחר יותר והיו שורת הבתים המערביים של עמידר.)לימים נבנה שם גשר, בעיקר כדי שילדי "ותיקים" יוכלו להגיע בבטחה לבית הספר רמז.

החוף היה כולו זיפזיף צח, דיונות חול נודדות ברוחות החורף. כדי לשבור את הרוח ונדידת החול נטעו גנני המושבה בראשות אונגר עצי אשל לאורך השבילים ואלה גדלו במהירות רבה והחזיקו מעמד בחול . מאוחר יותר "בנו" הגננים אונגר ויחזקאל בכור סוללה לאורך כל החוף ושתלו בה יחורי אשלים. אלה התקשו להקלט אך בסופו של דבר, חלקם צמחו וגדלו. בחולות היתה צמחיה טבעית של שיחי אלה. החול שנשאה הרוח הפך את השיחים הללו לתלוליות של ירק וחול. אלה היו מקומות מסתור לילדים וגם....לזוגות אוהבים. האוהבים יכלו להושיט יד ולקטוף חבצלות.

ועד השיכון התפעל מאד מקבוצת הכדורגל שהקימו הילדים, ועל כן בנה הועד ליד הים מגרש כדורגל ובו שני שערים של ממש. שם בילינו שעות וימים ושם גדלו כמה שחקני כדורגל להפועל נהריה. כיום אין כמעט זכר לבתים הקטנים. במשך השנים הם הפכו לוילות, רצועת החול והדיונות נעלמו ואת מקומם תפסו כבישים ובתי מלון. אבל זכרונות הילדות הנפלאה על שפת הים נותרו בלב כל מי שזכה להיות בשיכון ותיקים בשנות החמישים.

צבי ישראלי

שגדל בשכון ותיקים