שיכון ותיקים

 בעוד שכון עמידר נבנה והולך עבור עולים שהגיעו בשנים 1949-1950, החלו לבנות ממערבו שכונה  לתושבים ותיקים בנהריה, כאלה שעלו בשנות ה- 30 או ה- 40 המוקדמות.  השיכון נקרא שיכון ותיקים, אך בודדים יודעים ששמה המלא היה "שיכון ותיקי ההסתדרות" וזאת כחלק מסממני התקופה שבה להיות בעל כרטיס אדום של חבר הסתדרות היה מקדם טוב למציאת עבודה טובה וזכות לדיור מעבר להיותו חבר קופת חולים של ההסתדרות.

ב״שיכון ותיקים״ בנהריה של שנות החמישים, הייתה ״חברת ילדים״ מופלאה , ואף שעברו יותר מששים שנה מאז, אני זוכר את כולם , זוכר לטובה.

בשיכון היו ששים בתים חד קומתיים שבכל אחד שתי דירות של כ 40 מ״ר  וחצר-גינה. המשפחות היו ״קטנות״, כלומר זוג, זוג עם ילד אחד או שניים ורק לשלש משפחות היו שלשה ילדים.   ב״חברת הילדים״ היו כשלשים ילדים מגיל שמונה עד חמש עשרה, קבוצה מעורבת ובכל זאת שוויונית.הילדים ה״קטנים״ היו בכתות ב׳ג׳  והגדולים בכתות ז׳ח׳ ובכל זאת בפעילויות השתתפו כולם. מה זה פעילויות? קומזיצים בחוף הים על זיפזיף זהוב, ״ משחקי מלחמה״ בגושי חול בין דיונות ושיחי אלה ירוקים , רקודי מעגל בלילות קיץ חמים ברחוב הראשי -  רחוב ארלזורוב, משחקי מחבואים, מרדפי אופניים, ימי הולדת ואפילו בניית קשת וחץ בל״ג בעומר. לא הזכרתי את הבילוי על חוף הים, במים ״בחוף  שלנו״ מול השיכון מדרום לגושי הבטון שהציבו הבריטים במלה״ע השניה. שם גם היה לנו מגרש כדורגל עם שני שערים של ממש , וקבוצת כדורגל עם ״ אימונים״ ומשחקים עם קבוצות ילדים משכונות אחרות.

הורינו ״זכו״ בדירה בשיכון כי הם היו גם ״ ותיקים״ וגם…. חברי הסתדרות. ותיקים - כי עלו ארצה לפני מלחמת העולם או במהלכה  ואחריה. והיה להם עוד ״יחוד״: רובם ככולם היו בעלי השכלה עממית ( 8 שנות לימוד) ! רובם ככולם היו פועלים , עובדי כפיים או פקידים . לא היו ביניהם אקדמאים ,מנהלים או בעלי הון כמקובל כיום.

אציין שמות ומשלחי יד  וסליחה עם מי שנשכח: יהושע פירסט, ״מעפיל״ עבד כפקיד ואשתו ״אחות״. מרקוס - פקיד בביטוח הלאומי. חיים שמידט - בנאי.  גלנטאי - בנאי. אהרן שלזינגר - פועל בתחנת דלק ומקרין סרטים בקולנוע נהריה. ברוריה שלזינגר - גננת. אוטו שתיל - ארכיאולוג ופקיד ואשתו אווה ספרנית בספריה הציבורית. המורה לציור אונא, שהייתה ציירת ידועה. רוזנטל - פועל במפעל הקרח ואשתו ליזל  אחות בבתי הספר וייצמן ורמז.היו להם שני ילדים- רוני ודני. רוני הצטיין במשחקי כדור ויותר מזה ב…גולות. שכניהם היו הרי (צבי) לוי נגר ורעייתו אדית, פקידת דואר שהיו הוריהם של חוה ואורי. פריש - מלצר בפינגוין וגם מנהל צרכניה אביהם של איתן ואילן. איתן היה דייג נהדר ואפילו בנה סירה שעמה יצא לדיג. איתן נהרג בשרותו בצה״ל. יחזקאל בכור - הגנן של המועצה, ששתל את עצי האשל לאורך החוף כדי לחסום את החולות הנודדים ברוח החורף.יחזקאל הוא אביהם של מצליח (מצי) ועמוס.  צבי הנדלסמן - מוכר קרח עם עגלה וסוס. בתו - יעל. יהושע ליטמן - פועל ב״אסקר״ - מפעל הצבעים שקדם לטמבור. בתו - דיאנה.אגון  קלדור ואלישבע לבית שטיינברג , עבדו בחנות הספרים של שטיינברג, חנות שהוציאה לאור כל יום ששי את ״ מודעות שטיינברג״. בן וינטנברג, היה עובד מועצת הפועלים ואחראי מטעמה על ״הפועל נהריה״ בכדורגל. לייבוביץ - נהג משאית. שכנו, חיים גרינברג הג׳ינג״י ,אבא של זיוה ויוסי ,איבד יד בתאונת עבודה ואחריה הפעיל קיוסק בקולנוע  ״גליל״. אמה לזרוב הייתה גננת ושכנתה , אוה יורדן, אמא של ליאור, הייתה אחות במלב״ן , בית החולים שקדם לבה״ח הנוכחי. יעקב לודנר, אבא של יהודית ובני, היה סתת אבנים ובנאי ובנה חומות אבן. אשתו אילזה הייתה אחות ״ מעשית״ ( כך קראו לעובדות הנקיון במוסדות הרפואה). חנה ישראלי, אמי, הייתה ״ עוזרת״, ניקתה ובישלה בביתה של הרופאה לוטה בר, ממייסדי נהריה.יהודה ישראלי, אבי היה פועל במפעל לצינורות חשמל״וולטה״ ואחר כך פקיד בישאסבסט ובמולר.  אריה הובל, אביו של יהושע, היה בנאי. שכנו משה וולפסון היה אופה . חיים אבני גידל בחצרו שפנים למאכל. סיפרו עליו שהוא ״אציל גרמני״. בתו שושנה נפטרה זמן קצר לאחר שחגגה ״בת - מצוה״ ואנחנו, הילדים, התקשנו להכיל את מותה. אהרון בוק היה פקיד  ״מס אחיד״ בהסתדרות. שכנו חיים, אבא של הילדה שנקראה  מתוקה, ( וגם - זיסהלה),עבד גם כן במפעל הצבע ״אסקר״ , ליד עכו. ב״אסקר״ עבד גם טוניו אביהם של התאומים גבי ונעמי למדן, ואמם, חווה, הייתה עובדת סוציאלית של המועצה המקומית. גם נויגבורן, אביה של שלומית , עבד ב״אסקר״. שמעון וולף, אבא של ארנון וקובי וזיוה היה נהג מונית. שכנו משה שטיין, אבא של תלמה שטיין, היה אופה ועבד בלילות במאפיית זליג.  אבא של  ורה נוימן, היה מנהל חשבונות. אמא של ראובן (רובי) וגיטה קירלי גידלה בחצר  ברווזים והאב ניהל את המכבסה של מלון ״דולפין״ בשבי ציון. שכנם של קירלי אברהם ציגלמן היה נגר ואבא של אלי לב ואחותו ברכה עבד במע״ץ. יעקב חייט מכר כרטיסים בקולנוע ״גליל״  ואיסר לייזרוביץ, אביהם של עדנה ועדין, היה אינסלטור בחברת המים של נהריה. האם שולמית הייתה אחות. זפל ותמר זגר היו שכנים של לצי פרקש שהיה אח רחום וגם קבלן בניה. לשתי המשפחות נולדו ארבעה ילדים בשכונה והבריתות של איתן זגר ורפי פרקש היו משתים למופת. זפל זגר היה נהג אוטובוס שידע להשרות אוירה שמחה בקרב נוסעיו .משפחת נוימן התפרנסה מבולדוזר שכרה זיפזיף מצפון למושבה. לאבנר ואורי נוימן נולדה אחות, תרצה, וכל ילדי השכונה הוזמנו למסיבת הולדתה. לייטנר, אבא של דני, עבד בבניין ואבא של מיכאל לוביץ׳,  היה מכונאי ו…דייג חובב שכולנו ליווינו את מבצעי הדייג שלו. הוא היה מן הראשונים בארץ שנכנס לדוג….עם רובה דייג תוצרת ״דגון״ נהריה. קורט פנטה היה סוכן נסיעות ואשתו מלוינה אחות קו״ח. שכנם, ביאליק , היה מזכיר המועצה המקומית ובתו שושנה , המורה, הייתה הראשונה מבין ילדי השכונה ש…התחתנה. שלום סגל היה מנהל הדואר. ואחרון חביב יואב ויצחק וינר שאביהם וילי היה האחראי על הביטחון במושבה.

ולסיום- ניסיתי לתאר את שכונת ילדותי שהייתה נהדרת. ודאי שכחתי מישהו ואולי טעיתי בפרט זה או אחר. סליחה מראש.כולם זכורים לי לטוב.

צבי ישראלי (פיצי)