כיצד נטמיע אל תוך הסיפור את העיקרון המנחה ואת עיקרון הנגד?

גם העיקרון המנחה וגם עיקרון הנגד הם עקרונות מופשטים. אם ברצוננו להביע רעיון מופשט, עלינו למצוא היבטים מוחשיים (אנשים, חפצים, מעשים או אירועים) שמייצגים אותו בצורה הטובה ביותר. לא די לדבר על הרעיון או לומר אותו. אסור להעביר אותו בדיאלוג או גרוע מזה – מונולוג. כדי להבין רעיון הקורא צריך להיתקל במספר יישומים שלו במציאות, או בחיקוי שלה – הבדיון. הדרך הנכונה לבטא ערכים היא באמצעות פעולה של הדמויות.

לצורך כך, העימות המרכזי של הסיפור צריך להיות לפחות ברמה מסוימת גם עימות רעיוני. בעימות זה, הגיבור מייצג עמדה רעיונית אחת, והיריב – את הנגדית. הרעיונות האלה צריכים להיות מומחשים בערכים בחיי הגיבורים.

בהקשר זה, עלינו לזכור שנושא ועיקרון מנחה אינם מרכיבים חיצוניים לסיפור שמתווספים אליו לפני או לאחר התכנון. הם מהותו של הסיפור וחלק ממנו. כך, הערכים שהסיפור מייצג חייבים להיות אך ורק ערכים שהדמויות מחזיקות בהם ופועלות לפיהם, או ערכים שהדמויות ממחישות בפעולותיהן ובמאורעות שקורים להן.

לדוגמה, ברומן 'אם יש גן עדן' מאת רון לשם, גיבור הסיפור הוא לירז, מפקד זוטר שמוצב בבופור. לירז מייצג את האמונה שאסור לבלום קרב בגלל שיקולים מדיניים, ושעלינו להילחם בחורמה כדי לנצח ולשמור על עצמאותנו. הרעיון הזה מומחש במאורע עלילתי: בעבר, לירז הפר פקודה שניתנה בקשר על ידי מפקדיו להימנע מקרב עם חוליית מחבלים בשטח. בהווה הסיפור, הוא מתעמת עם המפקד הישיר שלו אם עליהם להיות אקטיביים או פסיביים במלחמתם בחיזבאללה. המפקד הישיר של לירז הוא אחד היריבים שלו בהווה הסיפור, ומייצג את העמדה הנגדית בפקודות שהוא מוריד ללירז.

בשלב השיא, כמו גם בנקודות מפנה משמעותיות בעלילה, הגיבור צריך לעמוד גם בפני דילמה מוסרית שהוא אינו יכול להיחלץ ממנה: בחירה בין טוב לטוב או בין רע לרע. רגעים כאלה של משבר הם המבחן האמיתי של ערכים, ועלינו לבחון אותם ולתכנן אותם כך שהעימות יהיה חריף ככל שניתן. בהתאם, גם עולמו הרעיוני-רוחני של הגיבור צריך להתפתח במהלך העלילה, והוא אמור לחוות שינוי רעיוני שמחלץ אותו מהרעיונות הסותרים שמנעו ממנו לפתור את העימות שלו בשלב מוקדם יותר בעלילה.

ב'אם יש גן עדן', לירז (ארז) ליברטי ניצב מספר פעמים בפני דילמות כאלה: האם לציית למפקדיו ולהניח לחוליית מחבלים לחמוק ממארב, או להפר פקודה ולחסל את המחבלים? האם לקיים את ההבטחה הישנה שנתן לאושרי שידו נקטעה, ולסייע לו למות, או להניח לו לחיות ולבגוד בחברות שלהם ובאמונותיו? האם להיכנע להוראות המדיניות שלא לפוצץ את מוצב הבופור משום שהוא אתר מורשת עולמית, או לאלץ את הפיקוד לפוצץ ולהסתכן בכלא צבאי?

הבניית דיון ערכי מתוך עימות פנימי ו/או חיצוני של דמות מסייע לנו גם להימלט מהטריטוריה של אמיתות מוחלטות והטפה ל'אמת' שלנו, שגם אם הקורא מקבל אותה היא משעממת אותו, ולהיכנס לטריטוריה של מורכבות הנפש האנושית והאופן בו היא מתמודדת עם ערכים. מקום זה תמיד יהיה פחות דוגמטי ויותר אנושי, ולכן מתאים יותר להצגת ערכים במסגרת הספרותית.

עם זאת, אם עושים זאת בעיתוי הנכון, בקיצור הראוי ומתוך נאמנות לאופיין של הדמויות ולשפתן, ניתן לשלב בנקודות מפנה בסיפור גם אמירה של אחת הדמויות שמשקפת או מסבירה את הערכים לפיהם היא פועלת, ונותנת להם יתר בהירות והדגשה. אמירה כזאת יכולה להיות עוצמתית מאוד לקורא. כמובן שהדרך הנכונה להביע עמדה כזו היא לא מפי המספר, אלא מפי הדמויות, ורק כאשר זה מובן ומתחייב מתוך העלילה ומתוך אופייה של הדמות שדברים כאלה ייאמרו.

ב'אם יש גן עדן', רון לשם בוחר להסביר במילים את המסר שכבר היה ברור מעלילת הספר. הוא עושה זאת בצורה מפורשת, ישירה ובוטה, בפסקה האחרונה של הספר, מפיו הכועס של מספר הסיפור. המינון הזה נכון לסיפור שהוא מספר, וההשפעה אכן עוצמתית:

"כי בינתיים הפסדנו, במלחמה ההיא. הפסדנו, עם סימן קריאה, אין ספק. לא יצאנו בהסדר שלום, לא עזבנו כשהמחבלים מרוסקים. ברחנו, השארנו נשק, הפקרנו את בעלי הברית שלנו, הצד"לניקים. והשנה ההיא, השנה האחרונה העמוסה ההיא שאני והילדים שלי העברנו בתוך לבנון, האם היא תרמה למישהו? האם עזרה במשהו, קידמה משהו, שינתה משהו? למה חיכו, אני לא מבין, מה השיגו בזה? למה לא הוציאו אותנו מזמן, כשהיינו קצת פחות חלשים? למה לא הוציאו שנה קודם, ברגע שבו החליטו שנסוגים? למה היינו שם בכלל? כן, אחי, אח שלי גיבור, הכול היה לחינם." (עמ' 311)

עד כאן אודות הנושא והעיקרון המנחה. כעת, לאחר שהבנו את מנגנוני הפעולה של מרכיבי הסיפור המרכזיים, נוכל לדון באופן בו מפתחים רעיון לסיפור, ובאופן בו בנויה העלילה.