האם לכתיבה טובה יש כללים?

"ישנם שלושה כללים איך לכתוב רומן.

לרוע המזל, אף אחד אינו יודע מהם."

ו. סומרסט מוהאם

מחזאי וסופר אנגלי, 1874-1965

רבים סבורים שכתיבה טובה אינה יכולה להיות כפופה לכללים. הלוא אנו מצפים מכתיבה טובה שתהיה אמיצה, מקורית, פורצת גבולות. הנרי ג'יימס, אחד הסופרים וחוקרי הספרות המוערכים של המאה ה-20, טוען: "כללים נוקשים, מגבלות קבועות מראש, אפילו הנחיות כלליות [...] בוודאי עבר זמנם, ומעצם טבעם תמיד ייראו לסופר נלהב וכישרוני כשרירותיים ותו לא. אמנות בריאה, חיה ומתפתחת, מלאת סקרנות ואוהבת התנסויות, לעולם לא תבטח באיסורים נוקשים כאלה."

עם זאת, כתיבה היא סוג של אמנות, וכמו כל צורות האמנות, היא נשענת גם על יכולת טכנית. כפי שכנר לומד לנגן ופסל – לחצוב באבן, כך רוכש סופר מיומנות לשלוט במלאכת הסיפור. אמנם, מלאכה זו איננה כפופה לאיסורים ולחוקים, אבל היא יכולה להיעזר בעקרונות. עקרונות כאלו אינם מחייבים את הכותב. הם רק אומרים: הדרך הזאת עשויה להניב תוצאות. זהו אוסף כלים ותיקים ואמינים שנוסו והוכיחו את עצמם שוב ושוב בעבר, כאשר משתמשים בהם בהקשר ובאופן הנכון.

יש שחושבים בטעות שכלי כתיבה כאלה אינם נוגעים למה שנהוג לכנות 'ספרות יפה', אלא רק לספרות פופולארית או לספרות סוּגָה (ז'אנר): ספרי מתח, בלש, הרפתקאות או רומנטיקה. הלוא כאשר קוראים ספרות יפה, אין הספרים דומים זה לזה, כל אחד הוא עולם בפני עצמו, עם מבנה עלילה אחר, סגנון אחר ושימוש אחר במספֶּר; ואילו בספרות סוגה, נדמה כאילו רבים מהכותבים למדו באותו בית ספר לכתיבה: רבים מהם נעזרים במבנה עלילה דומה, בנקודות מבט דומות, בסגנון כתיבה דומה.

למעשה, אין זה כך. כלי הכתיבה הם יסודיים ושימושיים בכל סוגי הספרות, בין אם ספרות יפה או ספרות סוגה. כל ספר אקראי שנשלוף ממדף הספרים שלנו עושה שימוש לפחות באחדים מבין העקרונות האלה.

עם זאת, כמעט כל ספר גם מפר אחדים מהעקרונות האלה ומשתמש באחדים מכלי הכתיבה באופן שונה מהמקובל. כתיבה טובה מחייבת לעתים חריגה מהטכניקה הידועה והמוכחת: לצורך חדשנות, כדי להתגבר על אתגר סיפורי ייחודי או כדי להפתיע את הקורא, שמצפה למה שמוכר לו.

סופרים מתחילים עלולים להתפתות ולומר לעצמם: לאחר שנלמד את העקרונות, גם אנחנו נוכל להפר אותם, בדיוק כמו בספר הזה שמונח לפנינו, אבל המפתח לכתיבה טובה לא נמצא בציות לכללים ולא בהפרתם, אלא בפיתוח מיומנות במלאכת הכתיבה.

מיומנות במלאכת הכתיבה – משמעה לשלוט בשימוש בכלי הכתיבה. רק לאחר שהתנסינו בפועל בכלים האלו, נוכל לסמוך על תחושות בטן מתי שימוש באחד מהם תורם ליצירה ומתי הוא גורע ממנה ונדע לזהות את המקרים יוצאי הדופן, בהם היצירה משתפרת דווקא משום שנמנענו משימוש בכלי כזה, שתרם בעבר בהקשרים אחרים ליצירות ספרות רבות אחרות.

כלומר, כדי להפר את העקרונות – עלינו קודם כל לשלוט בהם.

עם זאת, רובנו מנסים את כוחנו בכתיבת סיפורים עוד לפני שהתחלנו ללמוד לכתוב, ורבים מאיתנו מצליחים בכך, לפחות במידה מסוימת אם לא יותר מזה. מדוע, אם כן, צריך ללמוד כתיבה?

עריכה לשונית בידי נ. ב. נשים בדפוס