האם העיקרון המנחה מגדיר את הסיפור או נובע מתוכו?

הייתם רוצים שכאשר אני מתאר גנבי סוסים,

אכתוב: "גניבת סוסים היא פסולה מוסרית." ...

הניחו לחבר המושבעים לשפוט אותם; ...

אני כותב: "אנחנו עוסקים בגנבי סוסים,

אז הניחו לי לספר לכם איזה מין אנשים הם."

אנטון צ'כוב

סופר ומחזאי רוסי, 1904-1960

אם ברצוננו להיעזר בנושא ובעיקרון מנחה כדי להנחות את תהליך התכנון והכתיבה, עלינו להבין איך להטמיע אותם בסיפור. דרך אחת היא לתכנן אותם באופן רצוני ומודע, כפי שצייר בוחר אובייקט שהוא רוצה לצייר. יש שני סיכונים בדרך הזו: האחד, שנבחר נושא ועיקרון מנחה פשטניים או שחוקים. השני והמסוכן לא פחות, שנעצב סיפור דוגמטי ומגויס כדי שיתאים להם ויוכיח אותם.

מיכלאנג'לו טען פעם שהוא אינו בוחר מה לפסל ואיך לפסל אותו, אלא 'מגלה' את הפסל שכבר טמון מראש בתוך גוש השיש. שכל תפקידו כפסל הוא להסיר את השיש העודף כדי לחשוף את הפסל. הדרך הנכונה למצוא את הנושא ואת העיקרון המנחה שעומדים בבסיסו של סיפור היא לפעמים בדיוק כזו – לחשוף היכן הם טמונים מראש בסיפור שכבר התחלנו לתכנן או לכתוב בכתיבה חופשית.

בדרך זו, סיפור איננו צומח מתוך נושא או עיקרון מנחה. הוא צומח מתוך סיטואציה או דמות. מהן הולכים ומתפתחים אירועי עלילה עד שמתבהרת סצנת השיא. רק אז, לאחר שתכננו תבנית לסיפור, נתעמק בה וננסה להבין איזה נושא ואיזה עיקרון מנחה עומדים בבסיסה וקסמו לנו כאשר בחרנו בהם שלא במודע להיות בסיס לסיפור שלנו.

כדי לזהות את הנושא והעיקרון המנחה שעומדים בבסיס הסיפור, נוכל לדמיין 'סופים' שונים לסיפור ולראות איזה 'מרגיש' לנו נכון. לאחר שבחרנו את הסוף שנכון עבורנו, ניתן לזהות את הנושא ואת העיקרון המנחה שטמונים בהם: הנושא שלנו טמון בשאלת הסיפור ובהפרת האיזון הראשונית, והעיקרון המנחה שלנו טמון בפתרונה ובאופן שבו האיזון שב (או לא שב) על כנו.

אם אנחנו עדיין מתקשים לזקק את העיקרון המנחה מתוך הסיפור, נוכל לשאול את עצמנו: מהו היפוך הערכים שהדמות הראשית עוברת בשיא הסיפור? ומהי הסיבה העיקרית שהביאה להיפוך הזה? התשובה לשתי השאלות האלה תחשוף בפנינו את העיקרון המנחה את הסיפור. שכן היפוך הערכים מצביע במדויק על ההיבט באופיו או במצבו של הגיבור שמביא לתוצאה הסופית של הסיפור.

האופן שבו הסיפור התגבש בדעתנו מבוסס על תפיסת העולם האישית שלנו, ולכן יכלול בתוכו הנחת יסוד בין אם נרצה בה ובין אם לא. במילים אחרות: הסיפור חושף בפנינו מה העיקרון המנחה שעומד בבסיסו. אנחנו לא מכתיבים עיקרון מנחה לסיפור. לפחות לא באופן מודע.

לאחר שנזהה את העיקרון המנחה, נוכל לחזור לכל מה שכבר העלינו בדעתנו ותכננו, ולראות מה תואם לו ומה לא. מה שלא – עלינו לשנות או להוציא לגמרי מהתכנון. כי העיקרון המנחה הוא אבן הבוחן של כל מרכיבי הסיפור. היבטים שאינם קשורים אליו שייכללו בסיפור עלולים להחליש את עוצמת הסיפור ואת אחדותו.

אנחנו יכולים לשאול את עצמנו: על אילו קשיים הדמויות צריכות להתגבר כדי להמחיש בצורה הטובה ביותר את העיקרון המנחה? אילו מין אנשים הדמויות בסיפור צריכות להיות כדי שירצו ויוכלו לעמוד בקשיים כאלו? אילו עלילות משנה נדרשות כדי לפתח את הדיון בנושא ובעיקרון המנחה בצורה מקיפה או מעמיקה יותר?

הכלל האחרון והחשוב ביותר לגבי עיקרון מנחה הוא: עלינו להאמין עמוק בתוכנו ובכל נימי נשמתנו שהוא אמיתי, לא רק ברמה השכלית אלא גם ברמה הרגשית. הוא צריך לבטא את תפיסת העולם העמוקה ביותר שלנו, שלפעמים אפילו אנו עצמנו לא מודעים לה במלואה. לכן, עלינו לשאול את עצמנו שוב ושוב: האם העיקרון המנחה שלנו הוא אמת? האם הוא מרגיש לנו נכון כשהוא מתבטא בתוך הסיפור? כי האמונות הפנימיות שלנו ימצאו את דרכן אל תוך הסיפור שלנו, גם אם לא באופן מודע. עלינו לוודא שהם לא יסתרו את העיקרון המנחה של הסיפור אלא להפך, יחברו אליו ויעצימו אותו.

אם לא נעשה זאת, נכתוב סיפור שקרי ומזויף, והזיוף הזה ימנע מהקורא לצלול אל תוך החלום הבדיוני וליהנות מהקריאה. ככלל, השימוש בעיקרון מנחה הוא מסוכן, ועלול לגרום לנו לחטוא בפשטנות. על כך, וכיצד להימנע מכך - בפרקון הבא.