כיצד להשתמש בעיקרון מנחה בלי לחטוא בפשטנות?

עיקרון מנחה אופטימי מוביל לסוף טוב. באופן טיפוסי, סיפור כזה ייפתח בערך שלילי, ויתקדם ברצף של סצנות שמהפכות את הערך לסירוגין משלילי לחיובי וחזרה, עד הסיום החיובי. סיפור כזה הוא סיפור אידיאליסטי, שמבטא את התקוות והחלומות של האדם, את אמונתו בניצחון הטוב ואת עוצמתה של נפש האדם. סיפורי משטרה ובלש הם בדרך כלל כאלה: מתחילים בפשע, ומסתיימים בכך שהצדק מנצח.

בדומה, עיקרון מנחה פסימי מוביל לסיפור שמסתיים בערך שלילי. באופן טיפוסי, סיפור כזה ייפתח בערך חיובי, ויתקדם ברצף של סצנות שמהפכות את הערך לסירוגין מחיובי לשלילי וחזרה, עד הסיום השלילי. סיפור כזה הוא סיפור פסימי או ציני, שמבטא את ההיבטים השליליים בנפש האדם, את חוסר האונים שלו מול תהפוכות החיים או את חוסר היכולת של הטוב לשרוד לאורך זמן בעולם כוחני. טרגדיות הן בדרך כלל כאלה: מתחילות במצב של איזון, ומסתיימות במכת גורל או במוות.

כל אחת מהאפשרויות הללו היא דיכוטומית, ועלולה להיתפס כפשטנית. כדי להימנע מפשטנות כזאת, ניתן לשלב ביצירה ספרותית (ולפעמים אפילו בתוך אותו סיפור) כמה עקרונות מנחים, חלקם אופטימיים וחלקם פסימיים, שמאזנים זה את זה. יצירות כאלה הן פחות דיכוטומיות, ומבטאות את אופייה המורכב של המציאות, שמורכבת מהנאה ומסבל, מהצלחה ומכישלון שזורים אלה באלה. הם עומדים על ההומור העדין שניתן למצוא הן באמונה שהטוב תמיד ינצח, והן באמונה שהטוב נדון תמיד לכישלון.

יצירה ספרותית אופטימית נותנת משקל יתר לעקרונות המנחים החיוביים בסיפור. היא יכולה לומר, למשל: מרידה בערכים החומריים והחברתיים המקובלים סופה להרוס אותך, אבל תאפשר לך לגאול את נשמתך.

לעומתה, יצירה ספרותית פסימית נותנת משקל יתר לעקרונות המנחים השליליים בסיפור. היא יכולה לומר, למשל: התפשרות על הערכים החומריים והחברתיים המקובלים תעניק לך ביטחון וקבלה חברתית, אבל תגרום לך לאבד את נשמתך ולוותר על האמת הפנימית שלך.

בשני המקרים, ביצירות כאלה נדרש לשלב היפוך אירוני של סצנת השיא: הגיבור מנצח (גואל את נשמתו) דווקא משום שהוא מפסיד (מוותר על הערכים החומריים והחבריים שאליהם שאף), או מפסיד (מוותר על האמת הפנימית שלו) דווקא משום שהוא מנצח (זוכה בביטחון ובקבלה חברתית). שיא אירוני מגדיר בפעולה אחת גם עיקרון מנחה חיובי וגם עיקרון מנחה שלילי. זוהי מלאכה עדינה – להמחיש בו זמנית דבר והיפוכו, ולהמחיש את שניהם בצורה חדה, בהירה ומשכנעת.

כעת, משהעמקנו בשאלות המשלימות: האם העיקרון המנחה מגדיר את הסיפור או נובע מתוכו, וכיצד נשתמש בעיקרון המנחה בלי לחטוא בפשטנות, עלינו ללמוד כיצד לשלב בסיפור את העיקרון המנחה ואת עיקרון הנגד.