ח.5 מניעים

עד עתה, הגדרנו את אופיין של הדמויות באמצעות דפוסי התנהגות, שאיפות, מטרות ויעדים. לעתים אנחנו מבקשים להגיע עמוק יותר, אל נבכי נפשה של הדמות, כלומר, להבין את הרקע הפסיכולוגי שלה, את ההיבטים הנסתרים שגורמים לה לפעול באופן בו היא פועלת. במקרים כאלה, כדאי לנו קודם כל לעצור לרגע, ולשאול את עצמנו: למה? מה גורם לנו לחשוב שהדמות שלפנינו זקוקה גם למניעים? במקרים רבים, די לדמות באפיון שכבר הגדרנו לעיל, ואפשר להותיר לקוראים את הפרשנות לגבי מניעיה. באפיון דמויות, חשוב להיזהר מהעמקת יתר פסיכולוגית כאשר היא איננה נחוצה לסיפור ומכבידה עליו.

באפיון דמויות, תכונות האופי מוגדרות רק לפי האופן בו הן מתבטאות בפעולה. אין צורך להבין את הפסיכולוגיה של הדמות כדי לשייך לה דפוסי פעולה כאלה. אנחנו יכולים להחליט שהדמות שלנו נוהגת בקמצנות, באומץ, בעצלנות או בעליזות, שהיא רואה בהתבגרות סיכוי או סיכון, גם בלי לדון בפסיכולוגיה של התכונות האלה: הרקע שגרם להן להתפתח, והמניעים הנפשיים שמזינים אותן.

אבל במקרים מסוימים, הקורא עשוי לשאול את עצמו אודות פעולותיה של דמות: מה מניע אותה לפעול כך? ומתוך התשובה המשוערת לשאלה זו הוא מבקש להבין את עולמה הפנימי של הדמות. אם החלטנו שהדמות שלנו זקוקה לעומק נוסף כזה, עלינו לזכור שהרקע הפסיכולוגי של דמות טמון בעברה, כלומר בסביבה בה היא גדלה והתעצבה. במקרים רבים, הרקע מספק הסבר (או לפחות רציונליזציה, הסבר אפשרי אחד מני רבים) מדוע היא נוהגת כפי שהיא נוהגת, מה עיצב את תפיסת האושר שלה ואת דפוסי ההתנהגות שלה.

בחיים האמיתיים, ההיבטים האלה באישיות שלנו הם תוצר מצטבר של חוויות עבר רבות והשפעות רבות, אבל בסיפור עלינו לזקק אותם למאורע יחיד שניתן לתאר באופן וויזואלי או חושי, ל'תמונה' מנטאלית שנחרתת בזיכרון. תמונה זו תוכל לעלות בעיני רוחה של הדמות (או שתובא מפי המספר) ברגע בו נרצה להסביר לקורא מה יצר את דפוס ההתנהגות של הדמות. לפעמים יהיה עלינו לחזור על התמונה יותר מפעם אחת כדי שהקורא יבין את חשיבותה ויזכור אותה.

כדי למצוא את המאורע הזה, באפשרותנו לחקור את הרקע והעבר של הדמות בארבעה ממדים:

· הממד הפיזיולוגי – איך הדמות נראית, ואיך הפיזיולוגיה הזאת משפיעה על האופן בו היא רואה את העולם: אישה לעומת גבר (כאן הדגש על ההיבט הפיזיולוגי, לא המגדרי), נמוך לעומת גבוה, יפה לעומת מכוער, חולה לעומת בריא, צעיר לעומת מבוגר, האם הוא נכה, בעל מום או בעל תכונה פיזית חריגה?

· הממד הסוציולוגי – איפה הדמות גדלה וחיה, אילו אמצעים היו למשפחה, על אילו ערכים היא חונכה ובאילו אופנים, באילו ערכים היא מחזיקה כיום, מיהם בני משפחתה, מי היו חבריה ומי חבריה היום, מה היו המאפיינים החברתיים שלה: מגדר, גזע, תרבות, מעמד, השכלה, תחביבים. באילו מסגרות חברתיות היא לקחה חלק ומה היה מקומה החברתי במסגרות אלה, מה היו הכישורים והיכולות שלה, רמת המשכל, ובכלל – בתוך איזו סביבה חברתית היא חיה?

· הממד הרגשי – מה קרה בנפשה של הדמות: מה הפחיד אותה, מה שימח או העציב אותה, מה גרם לה אושר? אילו חוויות עצבו את חייה, ואילו מערכות יחסים משמעותיות היו בחייה? מה לגבי חיי מין, תפיסות יסוד, שאיפות, אכזבות, תסכולים, טמפרמנט, רמת אקסטרוברטיות, טעמים, מעלות, אמונות ואמונות תפלות? אילו אנשים היו מודל חיקוי עבורה?

· הממד הרוחני – במה הדמות האמינה ובמה לא? לאילו רמות של תרבות היא נחשפה, ואיזה סוגי תרבות היא אוהבת וצורכת? אילו ספרים השפיעו על חייה? באילו ערכים היא החזיקה? מה היו אמונותיה הפוליטיות?

כל מרכיבי האפיון עליהם עמדנו מגדירים את דפוסי הפעולה של הדמות, ומשפיעים רבות על האופן המסוים בו היא תבחר לפעול. הם גורמים לדמות להיראות אמינה, שכן היא פועלת לפי דפוסים חוזרים. הם יכולים לגרום לדמות גם להיות מעניינת, אם חלק ממאפייני הדמות הם חבויים בתחילת הסיפור ונחשפים במהלכו. אבל דמות תתקשה להיות מעניינת באמת ומרכזית בסיפור, אלא אם כן היא דמות שעוברת שינוי במהלך העלילה.