Embedded Files
רגע המשבר מוביל את הגיבור לקראת המאבק האחרון שיכריע את העלילה. אבל כדי להתחיל את המאבק, הגיבור צריך קודם כל להכריע את המאבק הנפשי שלו, להתגבר על המגרעת העיקרית שלו, ולהיות מסוגל לבחור את הבחירה הנכונה. לכן, שיא הסיפור הוא במהותו רגע נפשי, של החלטה או של תובנה.
הגיבור עמד במאבקים רבים במהלך העלילה. הוא סמך על התבונה, הכוח והאומץ שלו כדי להתמודד עם המכשולים שבדרכו. כל אלה לא השיגו עבורו את מטרתו. הוא מיצה את כל האפשרויות שעומדות לפניו למעט אחת, זו שהוא נמנע עד עכשיו מלנקוט. כעת הוא נמצא בשפל הנמוך ביותר שהיה בו מתחילת הסיפור: הוא ניצב בפני כוחות ההתנגדות החזקים ביותר שהסיפור יכול להעמיד בפניו, בפני הפחד העמוק ביותר שלו. הוא נמצא במלכוד, ועליו לפעול, והפעולה הזאת היא האחרונה. לא תהיה לו הזדמנות נוספת.
בשלב זה, צריכים לעמוד בפני הגיבור שני אופנים מובחנים, קונקרטיים ומנוגדים לפעולה. המצב מאלץ את הגיבור לבחור אחד מהשניים, כי הוא לכוד, בלי שום אלטרנטיבה מלבד השתיים שניצבות בפניו, וגם ללא אפשרות שלא לבחור. לחץ הזמן מאלץ אותו לבחור. אסון מחכה בפתח, אלא אם יבחר אחת משתי האפשרויות.
הדילמה שבפניה הוא עומד היא דילמה אמיתית: בחירה ברע במיעוטו מבין שתי אופציות גרועות שהוא מוכרח לבחור באחת מהן. האחת היא דרך קלה שתאפשר לו להשיג לפחות חלק ממטרותיו, לזכות בנוחות ובביטחון מסוימים, אבל הוא יעשה זאת תוך כדי שהוא נסוג ומוותר על מטרתו העיקרית, ולכן בוגד באמת הפנימית שלו ומוותר על נשמתו. האחרת היא דרך הרסנית, נואשת, חסרת סיכוי עד כדי שהיא מגוחכת, אבל היא הדרך שנאמנה לאמת הפנימית שלו: לוותר על כל מה שיש לו כדי להמשיך לדבוק בדבר האחד שבאמת חשוב לו.
ההיגיון תומך בפתרון הקל, אבל במצב כזה, אנשים לא פועלים לפי ההיגיון. הבחירה האולטימטיבית שנבחנת ברגע השיא היא בחירה מהלב, מהקרביים, היא מבטאת את האני הפנימי האמיתי והנסתר של הגיבור. אם מטרתו של הגיבור חשובה לו מספיק, אם היא באמת הנתיב היחיד שלו בדרך אל האושר, אזי הוא יבחר מתוך אינסטינקט, על פי התפיסה הפנימית ביותר שלו את המצב, על פי הדחף העמוק ביותר.
הנקודה הזו היא שיא המתח בסיפור. גם הגיבור וגם הקורא חשים שהפעם המאבק יוכרע סופית, ותינתן התשובה הסופית לשאלה: איך זה ייגמר. השיא הנכון הוא זה שמעבר לו הקורא לא יכול לדמיין שיא נוסף. באופן בלתי מודע, הקורא שואף שניקח אותו עד קצה גבול הדמיון האנושי, אל המקום שאין התמודדות חזקה ממנו, ולכן כל השאלות נענות בו וכל הרגשות באים על סיפוקם.
ברמה העלילתית, המתח נגרם מהשאלה: האם הגיבור יתעמת, ובאיזה אופן הוא ייכנס לעימות. ברמת הדמויות, המתח נגרם גם מכך שהבחירה שהגיבור יבצע תחשוף בפני הקורא אחת ולתמיד מי הוא באמת, כלומר, מהו הערך החשוב ביותר בעיניו.
הבחירה האחרונה והמכרעת שהגיבור מבצע היא שיא הסיפור. היא לבנת המשחק האחרונה שנשלפת מתוך מגדל הקוביות לפני שהוא קורס והופך למאבק האחרון. ומרגע שהלבנה נשלפה, מרגע שההחלטה התקבלה, נותר רק לראות באיזה אופן המגדל יקרוס, כלומר, איזו הכרעה תיגזר מבחירתו המכרעת של הגיבור.
הבחירה הזאת חייבת להתבטא בפעולה אחת בלתי-חוזרת שתייצג את השיא. פעולה 'טהורה', שאיננה דורשת שום הסבר, לא מפי הדמויות ולא מפי המספר. הגיבור חייב לתרגם את ההחלטה הזאת למעשה, לצעד אל-חזור, שימחיש ויגשים את החלטתו. ללא המעשה, לבחירה אין משמעות. היא תיאורטית. המעשה מגשים אותה. המעשה הוא חד-פעמי והוא שורף את הגשרים שמאחוריו. לא ניתן לחזור ממנו אחורה. ומאחר שהגיבור יודע את זה – המעשה הזה מסמל את הבחירה המוחלטת.
לכן חייב להיות ברור ומובן מאליו לקורא לא רק מה הגיבור בחר, אלא גם מה המשמעות של הבחירה הזאת עבורו: באיזה ערך הוא בחר, ועל איזה ערך וויתר.
את נקודת הבחירה הזאת ניתן להמחיש כרגע סטאטי בסיפור. כל הכוחות עוצרים ומחכים לגיבור שיבצע את הבחירה. הסטאטיות הזאת מספקת כמה תועלות: היא מדגישה את רגע הבחירה והופכת אותו לחשוב ומיוחד, היא מגבירה ומאריכה את המתח, והיא מספקת אתנחתא בין שני רגעים. האחד, הוא הרגע בו כל הכוחות נאספו, מחכים לשטוף את זירת ההתרחשות אבל עצורים מאחורי סכר: ההחלטה האחרונה שהגיבור טרם קיבל, הפעולה האחרונה שהוא עוד לא ביצע. הבא אחריו, הוא הרגע בו הסכר נפרץ, וכל אותם כוחות מטיחים את עצמם זה בזה במלוא העוצמה במאבק המכריע.
ב'ספר הדקדוק הפנימי' אהרון ניצב בפני החלטה גורלית: הוא יכול להודות בינו לבין עצמו שגדעון אבד לו לעולם כחבר, ובכך בעצם להתבגר ולקבל על עצמו את תפיסת העולם של הוריו, שהוא יצא נגדה במהלך כל הסיפור. הוא ייאלץ להשלים עם כך שהעולם הוא מקום פרגמאטי, כוחני ואכזרי, ושאין בו מקום ליופי ולגדלות נפש. או, לחלופין, הוא יכול לנסות את החברות עם גדעון פעם אחת ואחרונה, ניסיון אולטימטיבי שאפילו בעולם הדמיון בו הוא חי, כמעט על סף אובדן קשר עם המציאות, אהרון מבין כנראה שהוא טומן בחובו סכנת מוות: הוא יבצע תרגיל הודיני כמו שהיה עושה כשהיו ילדים, ייכנס אל תוך מרחב שאין בו אוויר, ויהיו לו רק שניות כדי להשתחרר. בעבר, כשהיו ילדים, גדעון הציל אותו לא פעם ממוות כשביצע תרגילים כאלה, וכעת הוא מנסה את גדעון ניסיון אחרון: אם נותרה ביניהם חברות, גדעון יחוש לעזרתו וישחרר אותו. אהרון בוחר גרוטאה של מקרר ישן שניצבת בשדה פתוח. מקרר של פעם, עם בריח שנפתח רק מבחוץ. הוא מחליט להיכנס אל תוך המקרר ולסגור על עצמו את הדלת. ב'חמדת' מאת טוני מוריסון, סת' ניצבת גם היא בפני החלטה גורלית. היא יכולה להיכנע לבעלים הלבנים שלה ולחזור איתם להיות שפחה בביתם. היא מאמינה שהם ישעבדו גם את ארבעת הילדים שלה, וילכלכו אותם כפי שלכלכו אותה. זוהי בחירה בחיים הגרועים ביותר שהיא יכולה להעלות בדעתה, חיים של מוות רוחני, אבל עדיין – חיים. או, לחלופין, היא יכולה לוותר על החיים הפיזיים של ילדיה כדי לשמור אותם נקיים, כדי להציל את הנפש שלהם. היא יכולה להרוג את ילדיה במו ידיה, ובכך היא מאמינה שהיא מצילה לפחות את נשמתם. סת' בוחרת באפשרות השנייה. היא לוקחת לידה מסור, ומנסה להרוג את ילדיה.
השלבים הבאים בתבנית הקלאסיתלסיום שמבוסס על שיא עלילתי:
Page updated
Google Sites
Report abuse