איך ליצור דמות מעניינת?

"לסיפור יכולה להיות רק מגרעת אחת:

לגרום לקורא לא להשתוקק לדעת מה הדבר הבא שיקרה."

א. מ. פורסטר, 'היבטים של הרומן'

סופר ומסאי אנגלי, 1879-1970

בחיים, לפעמים אנחנו פוגשים אנשים שאנחנו רואים אותם כאנושיים וחיוביים. זה לעתים מעורר בנו סימפתיה כלפיהם, אבל לא תמיד אלה הם האנשים שאנחנו נמשכים להכיר יותר לעומק. כדי שהקורא ימשך לדמות, כדי שיבער בעצמותיו לדעת אם היא הצליחה להשיג את מטרותיה או לא, כדי שהוא באמת יתעניין בה, הדמות צריכה להיות גם... מעניינת.

ישנם אינספור אמצעים שהופכים דמות למעניינת, ובכל דמות טובה צריך להתממש לפחות אחד מהם, ובהחלט אפשרי ורצוי שיתממש יותר מאחד. הדוגמאות להלן הן, כמובן, רק דוגמאות. אבל הן מדגימות כמה מנגנונים מרכזיים שהופכים דמות לעניינת.

דמות פעילה

אמצעי אחד הוא להפוך את הדמות לפעילה. הרבה יותר מעניין לקרוא על אדם שעושה מעשה מאשר על אדם שאיננו עושה דבר. כדי שהדמות תהיה פעילה, צריכה להיות לה מטרה ברורה וצריך לבעור לה להשיג את המטרה הזאת. הלב האנושי אינו נוהה אחרי הישגים שכבר הושגו וניצחונות שכבר נוצחו, אלא אחרי המאבק להשיגם. אושר סטאטי משעמם בדיוק כמו סבל או עצב סטאטיים. מה שמעניין הוא השינוי, ובעיקר שינוי שאדם מביא על עצמו בכוחות עצמו.

דמות בעלת תכונות מוקצנות

אמצעי שני להפוך דמות למעניינת הוא להעניק לה לפחות תכונה אחת שהועצמה באופן קיצוני. אנשים קיצוניים מעוררים יותר עניין מאנשים מאוזנים. לא במקרה אנו נוטים לצבוע אנשים קיצוניים במטאפורה 'צבעוניים', ואנשים מאוזנים במטאפורה 'אפורים'. סקארלט או'הרה מ'חלף עם הרוח' מאת מרגרט מיטשל היא טיפוס מוקצן של יפהפייה דרומית: יהירה, מפונקת וחדת-לשון, והקיצוניות הזו הפכה אותה לאחת הדמויות הספרותיות המוכרות בכל הזמנים. ג'ף ליבובסקי בסרט 'ביג ליבובסקי' הוא מוזר באופן קיצוני, ודווקא המוזרות הזאת הפכה אותו לדמות בלתי-נשכחת.

להקצנה של תכונות חיוביות יש אפילו יותר עוצמה מאשר מהקצנה של תכונות שליליות. אם התכונה החיובית של הדמות היא תכונה שהקורא מעריך ורוצה לעצמו, אבל אינו מעז לממש אותה בחייו האמיתיים, אזי הקורא יקנא בדמות בצורה חיובית – הוא ישאף להיות כמוה. שאיפה כזאת היא רמת ההזדהות הגבוהה ביותר שניתן להביא אליה את הקורא, והיא גורמת לקורא הנאה רבה.

שרלוק הולמס הוא דמות כזאת, שהקורא משתאה מהיכולת האנליטית האבסולוטית שלו. הארי המזוהם הוא דמות כזאת, שהקורא חפץ בקשיחות הגברית שלו. ג'יימס בונד הוא דמות כזאת, שהקורא מתענג על הנונשלנטיות האלגנטית בה הוא ניצב מול פני הסכנה. אולי אלו אינן הדמויות העמוקות ביותר בתולדות הספרות והקולנוע, אבל הן מהדמויות הזכורות והאהובות ביותר – דמויות גדולות מהחיים, שכל אחת מהן זכתה להתגלם שוב ושוב בספרים ובסרטים נוספים. הקורא שואף לקרוא עוד ועוד מעלילות דמות כזאת, כדי לחלום את החלום הבדיוני ולחוות את מציאות חייה של הדמות דרך עיניה. כך, הוא יכול לממש בדמיונו את מה שאיננו מעז לממש במציאות.

כדי לגרום לקורא לשאוף להיות כמו דמות, לא תמיד הכרחי להגיע להקצנה כזאת של אופי. דמות בעלת כישורים גבוהים בתחום עיסוקה עשויה גם היא לעורר בקורא קנאה חיובית: בלש מעולה בבילוש, פתיין מעולה בפיתוי, קאובוי מעולה בדו-קרב, וכד'.

דמות אמיצה

דמות יכולה להיות גדולה מהחיים גם באופן אחר, אנושי יותר: בכך שהיא דבקה במטרתה כנגד כל הסיכויים, או מוכנה לדבוק באמת הפנימית שלה בכל מחיר. גם אלו תכונות קיצוניות שקשה לממש בחיים האמיתיים, אבל בספרות הן מעוררות בנו השתאות והערכה, וגורמות לנו לקנא, גם אם מעט, בדמות.

דמות כזאת באמת חיה במובן המלא של המילה, שכן היא מממשת בחייה את רצונותיה העמוקים ביותר, כנגד כל החששות והפחדים. במילה אחת, אפשר לכנות את התכונה הזאת בשם 'אומץ', והיא משותפת לדמויות רבות מכפי שנהוג לחשוב. דוגמאות מרתקות הן דמותו של לסטר בורנהאם, גיבור הסרט 'אמריקן ביוטי', שבוחר לשבור את השגרה המרדימה של חייו הבורגניים בלי להתייחס למחיר האישי שהוא עלול לשלם תמורת המימוש העצמי שלו, או דמותו של אוטו קוונגל בספר 'לבד בברלין' מאת הנס פאלאדה, שיוצא לבדו לקרב נגד שלטון הדיכוי הנאצי, רק כדי שידע בלבו שלא שיתף פעולה עם הרוע.

דמות שיש באופייה ניגודים

אמצעי שלישי לאפיין דמות מעניינת הוא להבנות ניגודים באופייה. זה יוצר עימות פנימי בעולמה של הדמות, והקורא מסתקרן איזה משני הכוחות בנפשה של הדמות יגבר. לפעמים די אפילו בניגוד חיצוני ושטחי כדי לעורר עניין. סופרמן הוא גם עיתונאי מפוזר וגם גיבור-על. ג'יימס בונד הוא סוכן חשאי קשוח, אך מחזיק בגינונים של איש החברה הגבוהה, ומרגיש נוח באותה המידה מול קנה אקדח ובמסיבת קוקטייל יוקרתית.

במקרים אחרים הניגוד הוא פנימי ועמוק, ולכן אולי אפילו מעניין יותר. הודא, גיבורת 'חצוצרה בואדי' מאת סמי מיכאל היא ערביה ממשפחה מסורתית שגרה עם משפחתה בואדי ניסנאס בחיפה, ובה בעת היא ישראלית מודרנית שקוראת שירה של יהודה עמיחי ומנהלת רומן עם בחור יהודי ממוצא רוסי. יערה קורמן, גיבורת 'חיי אהבה' מאת צרויה שלו היא סטודנטית תואר שני באוניברסיטה שמנהלת חיי נישואים שגרתיים עם בעלה, ונסחפת אל תוך רומן של יחסי שליטה והשפלה עם חבר של אביה המבוגר ממנה בכמה עשורים. הניגודים הללו הופכים את שתיהן לדמויות מסקרנות ומעניינות.

דמות בעלת נקודת מבט יוצאת דופן

אמצעי נוסף להפוך דמות למעניינת הוא להעניק לה ראיית עולם ייחודית ומעניינת ולחשוף את הקורא לתפיסת העולם הזאת. סאלי בולז מ'סיפורי ברלין' מאת כריסטופר אישרווד (שעל בסיסו נכתב המחזמר 'קברט') היא בעלת כישרון יוצא דופן להפוך גם את הרגעים האפורים בחיים וגם את הרגעים האפלים לדרמה נוצצת גדולה מהחיים, וקוראים רבים התאהבו בה בשל כך. הולדן קופילד, גיבור 'התפסן בשדה השיפון' מציג תפיסת עולם מטלטלת כל כך איך נער חווה את המציאות סביבו, עד שהפך לסמל עבור הדור הצעיר בשנות ה- 50 וה- 60, וממשיך לרתק קוראים עד היום. ג'יי, המספר והדמות הראשית ב'שלושה בסירה אחת' מאת ג'רום ק. ג'רום הוא שנון ומשעשע כל כך, שהקורא חפץ לחוות עוד ועוד מתפיסת העולם הצינית שלו.

דמות שמשפיעה על העלילה באופן משמעותי

אמצעי נוסף להפוך דמות למעניינת הוא להניח לה לבצע פעולות בעלות השפעה משמעותית על הגיבור או על דמויות מרכזיות אחרות. באחת הסצנות הראשונות ב'כמעיין המתגבר' מאת אין ראנד, דיקן הפקולטה לארכיטקטורה קורא אליו למשרד את הווארד רוארק, גיבור הספר, כדי לבשר לו שהוא יורחק מן הלימודים. דמות הדיקן איננה מעניינת כשלעצמה, אבל השפעת מעשיה על חייו של רוארק משמעותית כל כך, שהקורא עוקב מרותק אחרי כל דבריה.

אם לא הופעל על דמות אף אחד מהאמצעים האלה כדי להפוך אותה למעניינת, היא צפויה להיות רגילה בתכלית: לא מאוד פעילה, בעלת אופי ממוצע, חסרת ניגודים פנימיים ועולם פנימי ייחודי. האין זה צפוי מראש שדמות כזאת לא תהיה מעניינת? ובכל זאת, סופרים רבים מנסים לכתוב סיפורים דווקא על דמויות כאלה, מתוך ניסיון ליצור סיפור דומה יותר למציאות. לעתים קרובות הם אכן מצליחים במטרה שהציבו לעצמם: בדיוק כפי שהחיים הם ברובם משעממים ויומיומיים, כך גם הדמויות (ולכן גם הסיפור) שלהם הופכים להיות יומיומיים ומשעממים ברובם. אבל החיים אינם ספרות טובה, כי אין בהם דרמה.

אחת הטעויות בדחיית דמות הגיבור הרומנטי לטובת הגיבור הריאליסטי היא בוויתור על ההיבטים המעניינים בדמות הגיבור. זהו אחד הגורמים המרכזיים שמרחיקים את קוראים מספרות ריאליסטית. גיבור ריאליסטי טוב, למרות היותו ריאליסטי, יהיה מיוחד, מסקרן או מושך את הלב באופן אחר. כפי שניסח זאת אלפרד היצ'קוק: "דרמה היא החיים, אחרי שהשמטת מתוכם את החלקים המשעממים".

אבל כדי ליצור דמויות טובות, לא די בכך שהן יהיו מעניינות. עלינו לוודא גם שהקורא מגבש עמדה לגביהן ומבין את מקומן בסיפור. על כך בפרקון הבא.