ח.3 שאיפות ומטרות

"קוראים לא יריעו, כלומר, לא יתעניינו,

אם לדמויות לא יהיו מטרות. [...]

כמה אנשים יריעו בהתלהבות לסוס שמלחך בשלווה עשב במרעה,

וכמה יריעו לאותו הסוס כאשר הוא מוביל על מסלול המרוצים?

דווייט ו. סוויין, 'ליצור דמויות'

סופר ומנחה כתיבה יוצרת אמריקני, 1915-1992

מאפיינים ודפוסי פעולה הם תשתית חשובה, אבל אינם משלימים בפני עצמם אפיון של דמות. זאת משום שהם קובעים באיזה אופן דמות תפעל, אבל לא לקראת מה היא פועלת.

דמות הופכת חיה בעיני הקורא רק כאשר אכפת לה ממשהו. רק כאשר משהו חשוב בעיניה עד כדי כך שהיא פועלת כדי להשיגו. אין זה משנה אם מדובר בערך חומרי או נפשי, אישי או חברתי, גדול או קטן, ואם הדמות מודעת לו או לא. חשוב רק שלדמות יהיה מספיק אכפת כדי לפעול.

מה הסיבה שלאדם אכפת ממשהו? כולנו מחזיקים בנפשנו תמונה של האושר שבכוונתנו להשיג. תפיסת האושר הזאת היא סובייקטיבית, וברובה עמומה. אנחנו פועלים לפיה, אבל לא תמיד מודעים לה, ולא תמיד מוכנים להודות בה. היא גם לא תמיד נכונה עבורנו – יתכן שכאשר נממש אותה נגלה שלא מצאנו בה אושר. אבל כל זה לא משנה. התמונה הנפשית היא מה שמניע אותנו. התחושה הקבועה שמשהו חסר מחיינו, ושבכוחנו לפעול כדי להשיגו, או התחושה ההפוכה שמשהו יקר נמצא בידינו, ואל לנו לאבד אותו.

תמונת האושר שלנו היא החזון ארוך הטווח שלנו. היא הדבר אליו אנחנו שואפים: להשיג את הבחורה שאנחנו אוהבים ולהתחתן אתה. לזכות במעמד ניהולי משפיע בעבודה. להוליד ילדים ולהפוך להורים. לצאת לפנסיה וליהנות משפע זמן חופשי לעסוק בכל מה שמעניין אותנו. לנסוע עד הודו ולראות במו עינינו את הטאג' מאהל באור השקיעה. להוכיח לאבא שהמעיט בערכנו כל השנים שאנחנו אנשים ראויים ובעלי ערך.

כדי לגרום לדמות לפעול במסגרת העלילה, עלינו להגדיר לה שאיפה כלשהי, ואז להציב אותה במצב עלילתי מסוים. יותר מכל, דמות היא תוצר של הנסיבות שבתוכן היא פועלת. מחוץ להקשר של מצב עלילתי, דמות היא שום דבר. כמו שרלוק הולמס ללא תעלומה לפתור, משה ללא השעבוד במצרים, רומיאו ויוליה ללא הסכסוך בין משפחות מונטגיו וקאפולט.

מתוך תמונת האושר ארוכת-הטווח שלה, ובהינתן מצב עלילתי מסוים, דמות תציב לעצמה מטרה. אם השאיפה של אֵם היא שבנה יצליח בחיים, המטרה הנוכחית שלה עשויה להיות שהוא יתקבל לבית הספר שבחרה עבורו. אם השאיפה של נערה היא להתבגר ולהשתחרר מהשפעת החונקת של הוריה, המטרה הנוכחית שלה עשויה להיות לנסוע לבלות את הקיץ עם אחיה בעיר אחרת. המטרה היא משמעותית עבור הדמות, אבל היא רק צעד בדרך למימוש השאיפה, או שהיא מסמלת את השאיפה. המנגנון הזה עובד גם אם הדמות איננה יודעת מהן שאיפותיה באופן מפורש, וגם אם איננה יודעת מדוע בחרה דווקא במטרה בה בחרה.

כדי להשיג את המטרה, הדמות תציב לעצמה סדרה של יעדים קצרי-טווח, לפעמים רגעיים, ותפעל כדי להשיגם. היעדים ישתנו תדיר לפי מצבה הרגעי של הדמות. המטרות, לעומתם, הן יציבות יותר, ואינן משתנות כל עוד המצב הכללי איננו משתנה. בסיפור, יעדים עשויים להשתנות מפסקה לפסקה ואפילו משורה לשורה. מטרה מחזיקה מעמד ללא שינוי לפחות במהלך סצנה אחת, ולעתים על פני מספר פרקים.

ככל שדמות משתוקקת יותר להגשים את שאיפותיה, כך גוברת הנחישות שלה להמשיך לרדוף את מטרותיה ויעדיה ולא לסגת מהעימותים שהעלילה מזמנת לה כמכשול להשגתם. ככל שעימותי העלילה קשים יותר, כך נדרשת שאיפה חזקה יותר של הדמות. אחרת, אמינות העלילה תיפגע. לכן, עלינו לשאול את עצמנו בכל שלב בעלילה: מה גורם לדמות להמשיך להיאבק? מדוע היא לא מוותרת, מסתובבת והולכת? ולהתאים את עוצמת השאיפות של הדמות לעוצמת המאבק.

אם אנחנו צריכים להעצים את שאיפות הדמות, חשוב לזכור שלעתים פחד הוא מניע חזק יותר מתשוקה. בין אם מדובר בפחד מלעג, מהשפלה, מכישלון, מאובדן אדם קרוב, מפגיעה בדימוי האישי – כל אלה עשויים להיות חזקים יותר משאיפות להצלחה, לקבלה חברתית או למציאת אהבה.

שאיפות, מטרות ויעדים הן מילים כמעט נרדפות, וחשוב לא להתבלבל ביניהן:

שאיפה היא מה שדמות שואפת להשיג בחייה בטווח הארוך, בלי קשר למצב העלילתי בו היא נמצאת. זוהי תמונת האושר שלה.

מטרה היא מה שדמות מבקשת להשיג בטווח הבינוני בהינתן מצב עלילתי מסוים. זוהי אבן דרך משמעותית בדרך להשגת השאיפה.

יעד הוא מה שדמות שואפת לקראתו בטווח המיידי בהינתן מצב עלילתי מסוים. זוהי אבן דרך לקראת השגת המטרה.

בפרק זה אנו עוסקים באפיון דמות על כל מרכיביו:

- מאפיינים חיצוניים

- תכונות אופי

- שאיפות ומטרות

- עימות פנימי

- מניעים