עתיקות בנהריה

בין מתיישביה הראשונים של נהריה היו מספר אנשים שגילו עניין בממצאים ארכיאולוגיים שמצאו באקראי, והעמיקו לחקור: יוסטוס מאייר, אפרים הלטרכט ואוטו שטיל היו ביניהם

אפרים הלטרכט מצא עניין רב עוד בשנות ה-40 בממצאים שמצא בגבעת כצנלסון. ארכיאולוגיה היה תחביבו והוא הרבה לשוטט ולחפש רמזים ארכיאולוגיים

יוסטוס מאייר כתב גם הוא סיכום ממצאים ארכיאולוגיים בנהריה

ארצנו זרועה בעתיקות ואתרים בעלי עניין היסטורי. במסגרת זו תופסת גם נהריה את המקום שלה. יש בשטח העיר דברים המעוררים לא רק . את תשומת לב איש המקצוע אלא גם הקהל הרחב מוצא בהם עניין. במשך השנים נערכו חפירות באותם אתרים מטעם רשות העתיקות של ישראל בהתבסס על ממצאיו של יוסטוס מאייר

המקדש הכנעני

ברחוב המעפילים, במגרש השכם לבית מס' 30, ומול בריכת השחייה, נחשף מקדש כנעני מתקופת ההיקסוס. נראים במקום נדבכי היסוד של בניין המקדש, הכולל חדר ראשי ושני חדרים צדדים מערבה ומזרחה ממנו. דרומה מהבניין נמצאים שרידי במת פולחן. בין הממצאים בעת החפירות: תבנית יציקה של פסל אלילה (אשרת-ים), ופסלוני אלילים אחרים בכסף ובארד, יוני חרס, כלי קבול בעל שבע קעריות מחוברות, אמולטים, חרפושיות ועוד. הממצאים הועברו בחלקם למוזיאון רוקפלר ובחלקם השני לאגף העתיקות של מדינת-ישראל. גם בנהריה נשארו אחדים ממצאי החפירות.

האתר נחשף לראשונה ע"י ע. בן דור בשנת 1947. משה דותן חדש את החפירות בעונות 1954/55

לפי הדוחי"ם אשר פורסמו היה קיים מקדש של אשרת-ים במקום הזה החל מהמאה ה-18 לפנה"ס עד לאמצע המאה ה-16. בתוך התקופה הזאת מבדיל דותן בין שלושה שלבי התפתחות נפרדים. גם בתקופה הביזנטית היה קיים ישוב במקום, אבל ללא קשר עם המקדש

בלי ספק, האתר הזה החשוב והמעניין ביותר בין עתיקות נהריה. הוא מדגים בצורה היפה ביותר את תהליכי הפולחן של התקופה הכנענית והתיכונה: עליה למקדש מן הדרום, בין שני עמודי כניסה; עוברים על-יד המזבח אשר בצד הימין ומגישים בו שמן לאלילה אולי גם מתנות אחרות ("שבעת המינים"?); בסוף מתאספים לסעודה קדושה בתוך החצר, בין הבמה לבין בניין המקדש

ממצאים מדרום לגעתון

בעת בניית בית ברחוב בלפור מס' 1, במורד הגבעה כלפי הגעתון, נתגלו כלים אחדים, ידית כד בעלת חותמת ועצמות, ממצאים אשר מצביאים על ישוב בתקופת ההיקסוס במקום הזה. הודות לערנות של מר אוטו שטיל נצלו הכלים האלה. חפירה מדעית לא בוצעה. יש להניח שזה שריד הישוב עליו רמז דותן בדו"ח הארעי שלו

בעת חפירת תעלות ביוב ברחוב בלפור, נחתכו שכבות של שרידי ישוב מהתקופה הישראלית ואולי גם הפרסית , קרוב לבית-הספר ע"ש וייצמן, לאורך של כ-200 מטר. יש לציין כי בקצה הדרומי של השטח, הגיעו התעלות רק עד תחתית הזיפזיף שעוביו שם 2 מטרים. באדמה השחורה נמצאו פה רק חרסים מעטים

באותו אתר נמצאו בעת בניית בית ברחוב סוקולוב מס' 7 שרידים מאותה תקופה ויש להניח שהישוב השתרע עד לשם. לפני הנחתו של משה פראוסניץ, היה במקום הזה גרעין הישוב, כיוון והוא קרוב לים ולמקום עגינה. בצד המזרחי של האתר אפשר למצוא חרסים עד לרחוב רמז. לא בוצעה חפירה מדעית

הכביש הדרומי

בקצה הדרומי של רחוב וייצמן, על-יד הבית מס' 111, אפשר לראות בתעלת הרחוב שלושה נדבכי אבנים לא גדולות מסותתות. הן הונחו כתמיכה לסוללת כביש רומי אשר עבר במקום בימים עברו. יותר צפונה, עד לבית מס' 109, אפשר לעקוב אחרי יסודות הכביש. נראות שכבות של אבנים קטנות ושל טיט. כשמתמקדים צפונה, רואים בצד השני של רחוב וייצמן את אותן השכבות עד לבית מס' 108. קצת צפונה ממנו נראות עוד אבנים אחדות של קיר התמיכה ונוסף לזה אחת מאבני הכיסוי של הכביש, אם אמנם לא במצבה המקורי

מתברר משרידים אלה, שכוון הכביש הרומי היה בזווית חדה לגבי כוון רחוב וייצמן. בהמשך קו הכביש אפשר למצוא את שרידיו בהרבה מקומות עד לנחל געתון

הממצא החשוב ביותר בקשר לכביש הרומי היא מצבה שנמצאה בעת בנית בית ברחוב קפלן מס' 25 והיא נושאת כתובת בזו הלשון: (eratobi) imp vici ( anorum) veter (onia) col caesari (oni) neb et gedru (e) com nea

התרגום העברי:לאימפראטור נירון קיסר קולונית החיילים המשוחררים פטולמאיס, הכפרים ניא כומה וגדרו

לפי אבי-יונה הקדישו האנשים אשר עסקו בבניית הכביש בשנת 56 לסה"נ את המצבה הזו לקיסר נירון. הכביש חבר את פטולמאיס (עכו) עם אנטיוכיה, בירת הפרובינציה סוריה הרומית. הזיהוי של פטולמאיס הוא ברור, גדרו זהה עם חרבת ג'ידרו אשר בקרית ביאליק. רק ניא כומה נשארת בלי זיהוי

רוחב הכביש היה 7 מטרים. נבנו בשני שוליו קירות תמיכה וביניהם מלאו את הסוללה בשכבות אבנים קטנות וטיט לסירוגין. למעלה הושם כסוי של אבנים גדולות ומידותיהן85/45/25 ס"מ בערך. אפשר למצוא עוד אבנים כאלה בסביבה וכן מעלה החריש בשטח עין שרה לעיתים אבן כזאת

כוון הכביש הרומי מעלה בעיה מעניינת: ידוע שהמהנדסים הרומיים נהגו לתכנן את הכבישים בקו ישר. הכביש שלנו עובר במקביל לשפת הים משבי-ציון עד גבול המושבה הותיקה בנהריה, בערך עד לבית הבראה ע"ש קיי. שם הוא משנה את כוונו והולך ומתקרב לשפת הים, ומגיע עד לגבעה בצד הדרומי של הגעתון (גבעת בי"ס וייצמן)

מה הסיבה לשינוי כוון זה

מי שמכיר את שיטפונות החורף של הגעתון יקבל ודאי את ההסבר, שהמהנדסים הרומיים ראו צורך לעבור את הנחל מעל גשר בעל קשתות אחדות. כך נהגו לבנות חציית דלתה כזאת באיטליה. כדי לבנות קשתות כאלה צריכים להתחיל בגובה מסוים מעל הקרקע. לשם זה הוליכו את הכביש עד לגבעה והשיגו שם את הגובה הדרוש לבניית גשר. סיבה נוספת לבחירת מקום זה היא העובדה שהאפשרות של שינוי האפיק בעקבות שיטפון מוגבלת היא בין הגבעות בשתי בגדות

נוסיף עוד בסעיף הזה כי כנראה היו בניינים אחדים לצדי הכביש. כשעלו המתיישבים על הקרקע של נהריה לפני כמעט 30 שנה ראו עוד במורד הגבעה שני עמודי שיש; כנראה היה שם בניין מפואר. גם שרידי בניינים צנועים יותר נמצאו באזור הכביש הרומי

יוסטוס מאייר

תעלה קרוב לשפת הים בדרום נהריה. התעלה בנויה היטב מאבני גזית מחוברות בטיט אפור בהיר (רוחבה 1.2 מ’ ועומקה 1 מ’) ומהלכה ממערב למזרח. התעלה נבדקה ע”י מפקח העתיקות ב - 1947 ועל ידי יוסטוס מאיאר ב - 1976. על פי סיכומו של מאיאר (א1986) התעלה הייתה חלק ממפעל להפקת מלח ממי ים והיא הזרימה מים לאגן אידוי שמתארו עדיין נראה ושטחו כ - 90 דונם. חומר אורגני מהטיט שבין האבנים תוארך ל - 620±90 לסה"נ בשיטת פחמן 14 ומאיאר מציע שהמפעל הוקם בתקופה הביזנטית וחודש במאה הי”ט על ידי משפחת סורסוק, בנקאים מביירות שהיו בעלי אדמות באזור.

בזמן הסקר ניתן היה להבחין רק במספר קטעים של התעלה, ואחרי הסקר נערכה חפירה מצומצמת שבה נחשפה התעלה (יואב לרר 2007 – מידע בע"פ). לרר מצא אבני גזית ועליהן תווי סתתים אופייניים לתקופה הצלבנית ולא נמצאה כל עדות לחידוש המפעל לאחר תקופה זו

ביבליוגרפיה

מאיאר א1986

תל מדרום לנחל געתון קרוב לים. היום האזור כולו בנוי. במקום נערכו חפירות הצלה על ידי אורה יוגב בשנים 1980 ו - 1982, על ידי לאה פורת בשנת 1995 ועל ידי נמרוד גצוב ויואב לרר בשנת 2005. השרידים הקדומים (מתקופת הב”ת 1, הב"ת 2 והברונזה המאוחרת) מצויים בצפון התל, כ - 250 מ’ משפת הים. שטחו של התל היה מצומצם ולא עלה על דונמים אחדים. היישוב המאוחר (פרסי-הלניסטי) הקיף שטח של כ - 70 דונם והשתרע על התל וממערב לו. מתקופת הב"ת 2 נחשף קטע של חומת העיר הצפונית שרוחבה 3.8 מ' ובה פתח. פתח זה נסתם ובתקופת הב"מ ונוסף חדר מחוץ לחומה. בשל שטחם המצומצם של השרידים המבוצרים ניתן לשער שבתקופת הברונזה התיכונה הוקמה במקום מצודה. מהתקופה הפרסית נחשפו רחוב שמשני צדדיו מבנים. בתקופה ההלניסטית הצטמצם שטחו של היישוב וחרסים מתקופה זו נמצאו רק בראש התל, מקום שהיום מצוי בו בית הספר "ויצמן". בחפירות נמצאו גם חרסים מתקופת הברזל א' ומתקופת הברזל ב', אך מקומו וגודלו של היישוב לא הובררו.

לדעת רבן (1986: 219) ניתן היה לנצל את אפיקו התחתון של נחל געתון לעגינת ספינות

ביבליוגרפיה

“נהריה” חדשות ארכיאולוגיות עד-עה 1980: 9-8; יוגב 1983, 1992; מאיאר 1978: 9; עובדיה 1993; פורת וגל 1997; Ariel 1993; גצוב ולרר 2009; frankel et.al 2001: site 5.