בית הספר וייצמן

בפעם הראשונה הגעתי לבית הספר וייצמן כתלמידה

בשנת 1950 הגעתי לביה"ס בשנית, אך הפעם לא כתלמידה , אלא כמדריכת קייטנה לילדי עולים. הדרכתי את הילדים במלאכה לשעות הפנאי, במלאכה ראיתי את ייעודי

הפעם נפגשתי עם החצר , החדרים , הספסלים ,והלוח של בית ספר, הכל מסביב השתנה – נראה לי קטן יותר. בייחוד חיפשתי את החורשה ואת עצי השיטה שאותם לא מצאתי , ובמקומם מצאתי נוף אחר

בפעם השלישית הגעתי לביה"ס בשנת 1963ומאז אני בו עד היום. באתי אחרי נסיון של 11 שנה בהוראה ולמדתי כמורה לציור ולמלאכה וכיום אני מתרכזת בהוראת המלאכה בלבד

לא פעם משווה אני את שיעורי המלאכה של המורה הנהדרת הרצליה ונוכחת שבמקצוע הזה חלו תמורות רבות. הכיתות מאוכלסות יותר , חדר המלאכה מצויד בכל המכשירים המאפשרים לעבוד בנושאים שונים. אותם שיעורי המלאכה בעבר מצחיקים אותי וכשאני מספרת זאת לילדים הם מצטרפים לצחוקי. תיקון גרביים, ומפיות משלפת (אג'ור) שהתעסקנו איתם כל השנה

לעומת זאת היום , העבודות ענפות בשטחי אמנות שונים המעניינים ומספקים את התלמידים. זוכרת אני את התערוכות שערכו הילדים מעבודותיהם , ושההורים והילדים עצמם התפעלו מהם

הישגי הטכניקות האומנויות השונות היום מתבטאות בשטחים שונים

• בתפירה במכונות תפירה

• סריגה במסרגה אחת ושתיים בדוגמאות עצמיות של התלמידות

• עבודות עור בתכנון עצמי

• מקרמה , קליעה בנצרים ואריגה

• עבודות נוי כגון : בובות, כריות , תיקים וכו'

עקב גיוון הפעילויות מצטברות עבודות נאות המסודרות בתערוכת סוף השנה בבית הספר מדי שנה בשנה. הצוות גדל : בבית הספר מלמדות היום שלוש מורות למלאכה

עדה ברסלבסקי (לבית ירמיאס

מחזור כו' סיים ב-1966