בית הספר התיכון העיוני

בית הספר התיכון בראשית שנות ה- 60

באמצע כיתה ח' עברנו את מבחן הסקר. כך הוא נקרא. המורים הכינו אותנו לקראתו והסבירו לנו שזהו מבחן אמריקאי הכולל עברית חשבון ומעט אנגלית. לא הכרנו את המושג "מבחן אמריקאי" והוסבר לנו שזהו מבחן עם 4 תשובות ועלינו לבחור מתוך הארבע , את התשובה הנכונה. "אם ככה" , חשבנו , "זה קל , כי הרי יש תשובות". ובכן, עברנו את המבחן והמתנו לתוצאות שלא אחרו לבוא. מי שעבר את הרף יכול היה ללכת ללמוד בבית ספר עיוני המגיש לבגרות. מי שלא עבר נאלץ להסתפק בלימודים בבית הספר המקצועי הדו שנתי שהיה סמוך לתיכון העיוני כשחזיתו פונה לרחוב וייצמן

תוצאת מבחן הסקר היתה גם מפתח לכל אלה שלמדו בבתי ספר מקצועיים שהכינו גם לבגרות, כמו בסמ"ת בחיפה שנחשב אז לבית ספר מקצועי טוב, או לבית הספר לקציני ים עכו

הלימודים בתיכון היו בתשלום , ונקראו אז "שכר לימוד מדורג" מכיוון שהם הותאמו ליכולת הכלכלית של ההורים

בספטמבר 1961 התחלתי ללמוד בבית הספר התיכון , במחזור הגדול ביותר שהיה עד אז – ארבע כיתות ט'. דוד ורצקי היה המנהל ודוד יעקב היה סגנו. רק שנים רבות מאוחר יותר סופר לי שגם בית הספר היה צריך להיערך למחזור כזה גדול, ודוד ורצקי נסע לאוניברסיטה העברית בירושלים לגייס מורים צעירים שירחיקו עד נהריה , כדי ללמד את תלמידיו. איני יודעת מי גויס אז ומי הגיע לפני כן, אבל העובדה היא שהיו לנו, יחסית , הרבה מורים צעירים. הגיע בחור צעיר שהצליח להתחבב על כ-ו-ל-ם , למרות היותו מורה למתמטיקה ולפיסיקה - יצחק גרוסמן. הגיע מורה לתנ"ך ותלמוד, בשם דב סינובר, היה לנו מורה לתנ"ך בשם משה גרוס, מורה לאנגלית שנקראה אז ארש ומאוחר יותר שינתה שמה לארז, מורה לכימיה בשם מלי טייב, מורה לביולוגיה בשם לזרוביץ ,מורה ללשון בשם פנחס כרמלי, גם מורה לחינוך גופני, בת נהריה , ברכה דוד. כל המורים הצעירים הללו הצטרפו לסגל הותיק יותר , כמו , אריה צימרינג שהעביר חינוך גופני לבנים, או נח חודש שלימד פיסיקה ודר' לוין שלימד כימיה לבגרות וזאב עמית שלימד היסטוריה וגיאוגרפיה. סליחה – אם נשמט מישהו מזכרוני

המרפסת

לאחר שנתיים התפלגנו לפי מגמות. במחזור שלפנינו פתחו את המגמה הביולוגית, כך שעמדו לבחירתנו 3 מגמות : ריאלית , ביולוגית , והומנית. נדמה לי שהמפתח לבחירת המגמה היה לפי מצבו של התלמיד במקצועות המתימטיקה, פיסיקה וכימיה. מפאת גודל המחזור היו שתי כיתות הומניות, אחת ריאלית וכיתה ביולוגית בת 23 תלמידים

אני נבלעתי בכיתה הביולוגית, והיתה בה הרבה מתחושת הראשוניות, מעין התלהבות בעשייה החדשה, יציאה להגדיר צמחים כשכולנו נוסעים על אופנינו לגבעת אוסישקין ומנסים להבדיל בין צמחים דומים. או סדרת הרצאות שנתבקשנו להעביר לפני הכיתה, ואחד התלמידים שידענו כמה הוא מתעניין בתעופה ופחות בביולוגיה, העביר לנו שעור מרתק על כישורי התעופה של העופות, אילו כוחות פועלים על כנפי העוף וכו'. לימים הוא התגייס לחיל אויר ונהיה לטייס, בלי זיקה עמוקה לביולוגיה

הדשא

עוד זכור לי ששעות המחנך הוקדשו באמת לחינוך. המורה יזם שיחה על תוכניותינו לעתיד, לאן מתגייסים ומה נלמד בהמשך. זכורה לי היטב אותה שיחה בה אחד התלמידים אמר שהוא יתגייס לצבא ויתן את המירב , אבל אחרי הצבא הוא עוזב את הארץ. הוא דיבר על "ירידה" ללא הנד עפעף, שנים רבות לפני שהביטוי "נמושות" יוחס ליורדים מהארץ. ואכן, כך באמת היה, הוא שירת בצנחנים ועזב את הארץ לתמיד. בפעם אחרת , יזם המורה שיחה, כמעט שיחת מוטיבציה, ברצונו לשכנע אותנו לפנות ללימודי מדעים, והוא ציין שהוא רואה את המחקר המדעי כחשוב ביותר. ואכן , בת כיתתי הגיע למכון וייצמן ועבדה שם שנים רבות. עוד אחד מהריאלית הגיע ללמוד מתימטיקה במכון וייצמן

חנה ברמן קליין

מחזור יב' סיים ב- 1965

המנהל הראשון של בית הספר התיכון , דוד ורצקי סיים את תפקידו ב- 1968. את מקומו ירש סגנו דוד יעקב ,וזאב עמית היה לסגנו