המועדון הימי

עידן הסנוניות

בשנת 1980 היה מועדון השייט "הפועל נהריה" באחד מתקופות השפל , דוד נהרי ז"ל התבקש "לתפוס פיקוד" ולנסות להחיותו.. הוא קרא לי לדגל כמדריך שייט ולהתחיל את הפעילות כמעט מבראשית. רבות התלבטנו כיצד להתחיל ואיך לאסוף מחדש את בני הנוער, כיצד ללמדם ימאות, וכמו שאומרים להחזיר עטרה ליושנה

ההחלטה נפלה על רכישת "סנונית" שהיא כלי שיט שהחליף את הלוויתנית , זהו כלי שיט ל- 10 שייטים, קבוצה ומדריך, שאפשר חתור בו ולהסב אותו למפרשית, עשוי בעיקרו פיברגלס ומחיזוקי עץ. היתרון שלו על הלוויתנית הוא במשקלו וכמובן , במהירותו, בחדות ההפלגה וכן בטיפול ואחזקה מאחר והיו עשויות מפיברגלאס הן היו יותר קלות, יותר זולות, יותר מהירות, הפליגו הרבה יותר "חד" וקלות יותר לתחזוקה

הסנונית הראשונה נרכשה מקיבוץ גשר הזיו, סירה שלא היתה אצלם בשימוש , הובאה לימיה כשהיא מלאה בצואת ציפורים. החבר'ה התלבשו עליה , ניקו ומירקו ולבסוף היתה לנו סנונית לתפארת.. הוחלט לקרוא לה על שמו של עמיאל נכט "נכטי" שנהרג במלחמת יום כיפור והיה מפעילי הימיה. חבריו ערכו מגבית כדי לממן רכישתה ואכן במרץ 80' ה"עמי" הושקה

משה מור

עמירם הבעלים של "סנפיר" המציא סירה חדשה עבור משרד החינוך שהוא קרא לה "סנונית". ה"סנונית "של משרד החינוך היתה יקרה מאד וה" סנונית" הזאת היתה סירה בדגם של לוויתנית, אבל קטנה יותר, באורך של 6 מטר, משהו כזה, עם תורן אחד, מפרש ראשי וחלוץ

יואל מאי

אותה תקופה היתה פעילות ענפה בדגם זה בארץ וגם אנחנו הצטרפנו לחגיגה. השיוט הראשון שנטלנו בו חלק, ולאחריו היו רבים אחרים היה ביום העצמאות של 1980 בשדות ים, שיוט לזכרו של חנינא גולדברג ז"ל שהיה ראש ענף הים במרכז "הפועל". בשייט זה זכינו במקום הראשון בקטגוריה של "סנונית מערך קטן". מערך קטן – זהו סט מפרשים בעל שטח מפרשים קטן יותר המיועד יותר להדרכה. לאחר שיוט זה גדל ה"תיאבון" אצל החבר'ה ורצינו כמובן ,להתחרות בקטגוריה של מערך גדול שהוא כבר יותר מקצועני

כיצד קבלנו מערך, זה כבר סיפור בפני עצמו. ומעשה שהיה כך היה

אחד השיוטים החביבים ביותר היה שיוט הקפת הכינרת. הקבוצה שהתגבשה דרשה בכל תוקף להגיע לשיוט זה.. כינוים של חברי הקבוצה היה " סמרטוטים" למרות שתיפקדו היטב, נהרי ז"ל לא עמד בלחץ והזמין משאית. גם בשיוט זה סיימנו במקום ראשון בקטגורית מערך קטן . החבר'ה הועלו בדרגה והם היו כעת "סחבות" והפרס שניתן לנו על ידי נהרי היה מערך גדול

ההדים על הפעילות המתחדשת בסניף, הביאה ילדים רבים למועדון וסנונית אחת כבר לא הספיקה לנו, וכך הוחלט לרכוש סנונית נוספת. ואכן , באוגוסט 80' כבר רכשנו סנונית חדשה שנקראת ע"ש אבשלום שיינרמן ז"ל מותיקי הימיה, שנפטר ממחלה ממארת. סנונית זו נקראת "שלום" והשקתה נערכה בספטמבר 80'. וכך בשיוט ערים ה- 29 שהוזנק מחוץ לנהריה, השתתפו כבר שתי סנוניות מהימיה. הצטרף אלינו לעזרה בהדרכה אלי ברגרבאום – ג'ינג'י , יחד עימו התחלנו להקים דור חדש של שייטים. בכל שיוט של סנוניות השתתפנו , כאשר הפלגנו הלוך וחזור

זכורים אותם לילות כשחזרנו וההורים המתינו לנו מודאגים, בחוץ. אך היו אלה חוויות נהדרות והחבר'ה צברו ניסיון עשיר בים. היום כאשר נפגשים ומעלים זכרונות מאותה תקופה , כמובן שההפלגות והשיוטים בסנוניות הם אלה שתופסים את עיקר הסיפורים והחוויות

אט אט הצטרפה סנונית נוספת לצי שנשאה את שמו של גלעד ליטן ז"ל שגם הוא נהרג במלחמת יום כיפור והייה אחד משייטי המועדון. בפסח הצטרפה "גילי" לשלושת אחיותיה לאליפות "הפועל". מאוחר יותר נרכשו "ציפי" ע"ש ציפי גל ברקאי (גלינסקי) ז"ל שנהרגה בתאונת צלילה באילת , וה"אדם" שנקראה ע"ש רב חובל אדם צ'יזיק ז"ל

שיא הפעילות של הסנוניות היה באוקטובר 88' כאשר 4 סנוניות מהימיה בנהריה נטלו חלק בשיוט הערים. מאז החלה ירידה בפעילות של הסנוניות במועדון ואנחנו מקווים שעם פתיחתו של מרכז לחינוך ימי בנהריה תתרחב שוב פעילות הסנוניות כפי שהיתה בעבר, כי אין תחליף לצבירת ניסיון ימי , אלא בהפלגות רבות וארוכות

הסנונית ע"ש שלום שיינרמן אחיהם הצעיר של עליזה ומשה שיינרמן שנפלו בשיירת יחיעם במרץ 1948 והוא עצמו נפטר ממחלה ממארת.

מלבד לסנוניות נרכשו גם מפרשיות לשני שייטים מנוסים שכבר סיימו את ההדרכה והתנסו בסנונית, היו אלה מפרשיות מיצור מקומי מדגם שמשונית ומדגם משופר שלו שנקרא שחפית. היו במועדון 4-5 שחפיות.

80' -ה- 420 בשנות ה

הדגם נשאר אותו הדבר, אבל מכיוון שהטכנלוגיה השתפרה , אז הצליחו לייצר סירות יותר מתקדמות

חידשו כל הזמן. קנו, היתה ציקלג ואחר כך קנו נוטיבלות , היתה עוד ציקלג. ציקלג זה היה יצרן ישראלי של 420 ולאחר מכן , אני זוכר שקנו שתי נוטיבלות. נוטיבלה זה יצרן איטלקי שהוא היה מאד פופולרי באותן שנים, יש לו זיכיון לייצר, התבנית שבה הוא מייצר את הסירה חתומה על ידי איגוד השייט העולמי והיא מאשרת לו לייצר 420

גם השייטים הישראלים הסתובבו בתחרויות באירופה וראו שהנוטיבלות יותר פופולאריות, אז התחילו לקנות נוטיבלות. היום ראיתי כבר 420 של וואנגרד, וואנגרד זה יצרן אמריקאי. אז כבר יש אוואנגרדים בארץ , זה כל הזמן משתנה מדור לדור. אז קנו בשנות ה- 80' שתי נוטיבלות , שתי 420 חדשות. להביא שתי נוטיבלות לנהריה , זה היה הו הא גדול

ליאור נהרי

העברת הסירות

לקראת סוף שנות ה- 70 החלו לייצר בכל מיני מסגריות עגלות עבור הסירה ואת העגלה היה גורר רכב פרטי או טנדר. אז, עדיין לא היו תקנים ותקנות כיצד עושים זאת, ולא פעם השתחרר גלגל במהלך הנסיעה, והסירה הגיעה לתעלה שבצידי הדרך. מה עוד? הכל היה תלוי בעובדה האם יש לרכב וו גרירה, או "תפוח" כפי שהוא נקרא. רק כעבור מספר שנים ייצרו עגלות תקניות להעברת הסירות

על גורלם של הקראוולים בתחילת שנות ה-80

היו שני קראוולים עץ ופיבר , העץ כבר לא הפליגה הפיבר עד היום נמצאת בנהריה במועדון , עשו עליה איזה איור ויש עליה איזה תורן עם דגל , היא עומדת בפינה. עם הפיבר היו יוצאים אם הקבוצה היתה קטנה, זאת אומרת, אם היו באים 3-4 ילדים לשבת לשיעור, אז היו מורידים את הקראוול ולא את הסנונית, או לחילופין שהיו תקופות שהיה עומס של ילדים, אז היו מורידים סנונית וקראוול, אבל היא כמעט ולא היתה פעילה. גם לא יצאו איתה לשיוטים

ליאור נהרי