בית החולים

ב- 1979 הוקם המכון להתפתחות הילד אשר בבית החולים ע"י ד"ר שרה עמית ז"ל

ב- 1979 מונה ד"ר גבריאל אולמן המנוח למנהל בית החולים

באותה שנה נפתחת גם מחלקת אף אוזן גרון

הפיתוח נמשך , נפתחו מחלקות חדשות (נוירולוגיה, אורולוגיה, אורתופדיה, פגיה, מכון להתפתחות הילד, דיאליזה וגריאטריה, שירות המטולוגיה, ומירפאות חוץ) ובית החולים הוכר לצורך התמחות על ידי המועצה המדעית של הסתדרות הרפואית הישראלית. במוצאי יום הכיפורים של שנת 1973 נפתחה מלחמת יום הכיפורים ובית החולים נכנס מיד לכוננות חירום , פינוי מחלקות, הכשרת אתרים לקליטת נפגעים וגיוס רופאים במקום אלה שגויסו. בזמן המלחמה טיפלו מעט אנשי צוות בעשרות פצועים.

ב- 15.5.1974 התקיפו מחבלים בית ספר בעיירה מעלות שבו שהו תלמידי בית ספר מצפת. הדשא של בית החולים שימש כשטח התכנסות והתארגנות לכוחות החילוץ. באירוע נהרגו 27 תלמידים ו – 70 פצועים הועברו לבית החולים בנהריה. היה זה ה" אירוע רב נפגעים" (אר"ן) הראשון שעמו התמודדו בית החולים בפרט ומערכת הבריאות בכלל

בלילה שבין ה- 24-25.6.1974 חדרו מחבלים דרך הים לעיר ותפסו בני ערובה בבית שברחוב בלפור 19. התוצאה – 4 הרוגים, ביניהם בתה ושתי נכדותיה של האחות הכללית שהיתה בתפקיד באותו הלילה (משפחת זרנקין)

ב- 22.7.1979 היתה חדירה נוספת של מחבלים מהים שתוצאתה – רציחתם של שני בני ערובה (משפחת הרן)

מאז ידעו נהריה והגליל עשרות חדירות, פיגועים, ירי קטיושות ופגזי תותחים מעבר לגבול. בית החולים עצמו , המרוחק פחות מעשרה ק"מ מהגבול עם לבנון, היה מספר פעמים תחת אש, וחלק מעובדיו נפצעו

הוא למד להתארגן ולעבוד בתנאי חירום גם כאשר כל האזור היה ב"כוננות ספיגה", התושבים שהו במקלטים וכל שאר מוסדות הבריאות נסגרו, אז גם הופעל הנוהל של "בית חולים תחת אש", שלפיו מפונים המאושפזים בפרק זמן של שעה מהתראה או מירי לאתרי אישפוז תת- קרקעיים

פרופ' שאול מ' שאשא

מתוך מאמר שפורסם ב"הרפואה" בדצמבר 2006