מערכת החינוך

מירב המאמצים מוקדשים בעשור זה לארגון מחדש של מערכת חינוך. תהליך הרפורמה החל כבר בסוף שנות השבעים ושנות שמונים משלימות את התהליך. העיריה מחסלת כיתות ארעיות שנוספו במהלך השנים, צריפים מעץ ומבנים טרומיים. בנוסף בונה 20 כיתות בבתי הספר השונים.

דורון לבב

איחוד בית הספר התיכון העיוני עם התיכון המקצועי עמל

במהלך שנת הלימודים 1981 הכינו גם מקום להעברת בית הספר התיכון העיוני לאותו מתחם ובאותו עשור נבנה גם אולם ספורט בקרית החינוך

בית הספר "אילנות" הועבר לקרית עשור, והמבנה שלו בקרית חינוך הותאם לכיתות גדולות, מבנה נוסף שהיווה את מגמת המלונאות של בית הספר התיכון המקצועי "עמל" פונה לחלוטין מאחר שמגמה זו בוטלה וכך נוצר מקום נוסף להעברת התיכון העיוני

בשנת 1981 הועבר בית הספר התיכון לאזור זה שקיבל את שמו : "קרית חינוך" בית הספר העיוני התמזג עם הכיתות המקצועיות, מנקודה זאת הוא משמש כבית ספר מקיף לכל עניין והוא שייך לרשת "עמל". יש בו 3 שכבות : כיתות י', י'א ו- י'ב. מאחר שהיתה כבר חטיבת ביניים, הרי שהוא נחשב לחטיבה עליונה

לא היה זה המהלך היחידי, נוצר צורך למנות הנהלה עבור שני בתי הספר הגדולים הללו ומאז נוצר תפקיד חדש : רכז שכבה.

המנכ"ל של כל קרית החינוך היה מאיר בן ארי, את התיכון המקיף ניהל זאב עמית שהיה עד כה סגנו של מנהל התיכון העיוני, ואת חטיבת הביניים מנהל יוסי זיגלמן

חטיבת הביניים א

עברה למבנה של בית הספר התיכון הדתי שהיה בצפון קרית החינוך, לא הרחק מתחילתו של רחוב הרצל . גם המבנה הזה היה זקוק לתוספת בנייה. למנהלו התמנה יצחק גבאי שהיה סגן המנהל ב"כצנלסון". מאז נקראת חטיבת הביניים א' חטיבת אלון

חטיבת הביניים ב

עברה לבניין בית ספר "עמל" ונוהלה על ידי יוסי זיגלמן ושמה חטיבת הדר

גם בית הספר התיכון פוצל לשתי חטיבות עליונות

זאב עמית נותר כמנהל –על של שתי החטיבות העליונות עד ליציאתו לגימלאות ב- 1989

חטיבה עליונה "גפן" נוהלה ע"י יוסי אקסלרוד

חטיבה עליונה "תמר"נוהלה ע"י שאול אביגדור

למרות שנוצרו כעת שתי חטיבות ביניים, המשיך בית הספר לקבל תלמידים ולחלקם בין שתי החטיבות ללא התחשבות במקום מגוריהם, ולהשתייכות השכונתית שלהם ברוח עיקרון האינטגרציה

אנחנו חרתנו על דגלנו את האינטגרציה הלימודית והחינוכית והלכנו מאד חזק עם האינטגרציה ,כל הכיתות היו אינטגרטיביות. בכל הכיתות היו תלמידים טובים , בינוניים וחלשים מכל השכונות של נהריה. זאת היתה עבודת פרך להקים את הכיתות האלה ועם הרבה עוגמת נפש להרבה ילדים, כי מין הדין כשבאו ילדים מבית ספר "וייצמן" והיו שם , נגיד , 3 כיתות מאד מאוכלסות לעומת ילדים מבית ספר שכונתי קטן כמו "טרומפלדור" שהגיעה כיתה וחצי עם מעט ילדים וחילקנו אותם על פני 13 כיתות ,אז 2 ילדים מצאו את עצמם בכיתה. עשינו בזמנו הרבה דברים לא כל כך נכונים, אבל האינטגרציה היתה מאד מאד חשובה

ילדים לא נפגעו לימודית כי היו הקבצות , הקבצה א' ב' ו- ג' , בלימודים הם התפלגו במתמטיקה, אנגלית לשון

אילנה לייטנר מורה יועצת

המורים של התיכון עיוני שעברו למקיף אחרי כן, חלקם היו צריכים להשלים משרה בחטיבת ביניים, הם לימדו גם בכיתות ט' , אי אפשר היה לתת להם רק בחטיבה העליונה – והם היו צריכים להתרגל ללמד בכיתות של אינטרגציה, שיש גם תלמידים חלשים שבחיים לא הגיעו בעבר לתיכון העיוני. זה יצר מלחמות , מאבקים, חלק מהמורים פרשו, ולא היו מסוגלים לעמוד בשינויים. אחד מהם היה משה גרוס , שהיה אחד הלוחמים המובהקים, הוא עבר לבית ספר פרטי בשם "נאור" בנהריה. בהתחלה דוד יעקב קיבל תפקיד של יו"ר צוות ההיגוי , הוא בהתחלה היה כאילו מנהל, אבל אף אחד לא קיבל אותו, הלפרין סירב להכיר בו ומאיר בן ארי התייחס אליו בכבוד כי הוא היה מורה שלו, אבל גם הוא עשה מה שהוא רצה לעשות, בסוף היה הסידור שגם דוד יעקב וגם הלפרין ( המנהל של התיכון העיוני והמנהל של ביה"ס "עמל,) יצאו מהמערכת.

יוסי זיגלמן

בקרית החינוך שבפינת רח' המייסדים והכביש הראשי בין נהריה לראש הנקרה לומדים תלמידים מכל העיר. ראש העיר דואג לשלומם של התלמידים שנאלצים לחצות את הכביש הבינ-עירוני הזה, ובונה עבורם מעבר תת קרקעי המשרת את הגרים בשיכון הממשלתי ובשכונת טרומפלדור. אותו מעבר בהיותו תת קרקעי משמש גם כמקלט לעת צרה, ויש בו מקום עבור תפקודי העיריה שבעת מלחמה ישמשו כחדר מצב למלחמה