המצב הבטחוני

העורף בישראל

כבר מתחילת המלחמה החל חזבאללה בהפגזה מסיבית של העורף הישראלי בעשרות רקטות מדגם גראד 122 מ"מ ("קטיושות"), על מנת לחפות על החטיפה. הרקטות פגעו ביישובי קו העימות כגון קריית שמונה ונהריה, אך הרחיקו גם עד צפת. כבר ב-13 ביולי תקף חזבאללה את חיפה ברקטות ארוכות טווח מדגם פג'ר 3 ו-5 תוך יצירת משוואה שהתקפה על ביירות כמוה כמתקפה על חיפה. בתגובה לתקיפה זו הגביר צה"ל את הפצצת רובע דאחיה בביירות. ההפגזות התעצמו ככל שהחריף העימות, כאשר חזבאללה יורה כ-120 רקטות ליום בממוצע, ובשיא מעל ל-250 רקטות ביום. סה"כ נורו 3,970 רקטות. רוב הרקטות שנורו היו רקטות גראד קצרות טווח 122 מ"מ (טווח 20 ק"מ) ו-122 מ"מ משופרות (טווח 40 ק"מ) אך חזבאללה ירה גם רקטות ארוכות טווח תוצרת סוריה ואיראן בקטרים של 220 מ"מ (עם ראש קרבי המכיל רסס של 40,000 כדוריות מתכת) ו-302 מ"מ אותן כינה "חייבר 1" (טווח 100 ק"מ). רקטות אלו פגעו באזור חיפה והקריות והרחיקו גם עד טבריה, עפולה, נצרת, חדרה, בנימינה בית שאן ושטחי הרשות הפלסטינית. בניגוד לאיום של נסראללה, הוא לא פגע בתל אביב או נתניה. רקטות רבות נפלו בקריית שמונה וסביבתה (1,012 רקטות), בנהריה וסביבתה (808 רקטות), בסביבות מעלות ומעונה (642 רקטות) ובעיר צפת וסביבתה (471 רקטות). באזורי כרמיאל, ראש פינה, הגולן, עכו, טבריה והקריות, פגעו בין 100 ל-180 רקטות

מירי הרקטות נהרגו 44 אזרחים באופן ישיר ועקיף, בהם יהודים, ערבים ודרוזים, ו-12 חיילים. נפצעו כ-2,000. מד"א טיפל בלמעלה מ-1,000 מקרים

נזק כבד נגרם למבנים שנפגעו על ידי הרקטות

מתוך הויקיפדיה