בית ספר אוסישקין

בשנת 1962 עם סיום שירותי הצבאי כמורה חיילת הגעתי לבית הספר אוסישקין . שם נשארתי ללמד 18 שנים

בחרתי את בית הספר (היו הצעות נוספות) משום חברת התלמידים המגוונת, בני עולים וילידי הארץ, תופעה שלא ידעתי קודם

ואשר גרמה לי לרצות להכירה ולהתמודד עמה

התחלתי ללמד ולחנך בכיתה ג' שבה למדו 38 ילדים. בקיבוץ לימדתי 20 תלמידים

התלמידים היו אחרים מאלה שהכרתי בקיבוץ והם התאפיינו בעיקר בשוני התרבותי . ראיתי מטרה לבנות ולעצב, ברוח

התקופה, חברת תלמידים ישראלית בעלת מטרות משותפות. הייתה זו משימה קשה בעלת עניין ומאתגרת שעמדה בפני ואני מורה

צעירה, עם וותק של שתי שנות הוראה בלבד

זו הייתה חוויה לעבוד וללמד בבית הספר, חוויה של עשייה ויצירה ראשונית . הייתי שותפה לצוות מורים צעירים , חדורי אמונה

מלאי רצינות המאמינים בדרכם והכל בתמיכת מנהל בית הספר רגב ז"ל וסגניתו מרים כהן ז"ל

בבית הספר התקיימו שעורי טבע עם חדר טבע שבו נעשו ניסיונות , שעורי ספורט, חקלאות ומלאכה. חדר אוכל בו הוגשו

ארוחות צהרים , מרפאה בה טופלו התלמידים על ידי האחות גליה והרופאה דר' מאירוביץ'. החצרן אידלוביץ' ז"ל והמזכירה שושנה אלנר היו שותפים גם הם לעשייה החינוכית

הורי התלמידים , עולים חדשים וותיקים דתיים וחילוניים היו מעורים בנעשה בבית הספר, נרתמו בארגון טיולי כיתה ומסיבות סיום

ועוד משימות אחרות

לאחר שנתיים, מספר התלמידים בכיתה בה לימדתי גדל, הכתה חולקה לשתי כיתות. כך היה גם עם כיתות האחרות, נוספו עוד

תלמידים נבנו מבנים נוספים ובית הספר הלך וגדל והפך להיות מרכז לשכונת גבעת אוסישקין

בשנים הראשונות שלי, התלמידים למדו במסגרת "בית הספר היסודי" שמונה שנים, עד לכתה ח'. החל משנת 1968, כשהונהגה

"הרפורמה בחינוך" , למדו התלמידים רק עד כיתה ו' ואז נפרדו מבית הספר ועברו ללמוד בחטיבת הביניים

התלמידים אותם לימדתי וחינכתי בגרו הפכו להורים וגם לסבים,הם מפוזרים בכל חלקי הארץ משמשים בתפקידים שונים המכבדים

את בעליהם

את תקופת עבודתי בבית הספר אוסישקין אזכור כתקופה של עשייה וסיפוק

נעמי בר סלע