הימיה

בשנות השבעים.

  1. בן ברגר ממשיך לרכז את העבודה הארגונית בימיה עד אמצע שנות השבעים או לקראת סופן. תפקידו העיקרי מתרכז בחידוש מלאי הסירות, ובעיקר הוא מתמצא בדגמים החדשים המיוצרים בארץ ובוחר את הדגמים המתאימים ביותר.

לא רק דגמי הסירות מתחדש, אלא גם אמצעי ההובלה של הסירות אל מוקדי התחרויות.

  1. ענף ספורט חדש מצטרף לענפי השייט. ספורט חדש בעולם המגיע ארצה באמצע שנות השבעים וגם נהריה מתנסה לראשונה בגלשני רוח.

בשנות ה- 70 נרכשו כ- 10 סירות מדגם "שחף", סירה לשני שייטים

זה היה דגם התחלתי ,הוא לא היה טוב, בגלל זה עברו לאופטימיסט, הוא לא היה מספיק טוב, הוא היה מתוחכם מדי לילדים צעירים מדי, אבל הוא היה הכנה טובה ל- 420. והיו צריכים למצוא דגם שיתאים לילדים צעירים יותר ואז הכניסו את האופטימיסט והשחף נכחד

הדגם של ה"שחף" נמצא לא מתאים במועדונים רבים וכמעט שלא היו להם קונים ,אז מכרו אותם לכל מיני דייגים, כל מיני כאלה שהיו זקוקים לגופי ציפה כדי לזרוק רשתות או משהו כזה. אבל לא בתור מפרשיות כאלה תחרותיות או משהו כזה

משה מור

כיצד לומדים ימאות ?

מתחילים בחתירה, מקבלים את ערכי הים והימאות, לאחר מכן עוברים למפרשים. אנחנו התחלנו להפליג בסנוניות. כולם התחילו בחתירה. התחלנו כשהדור שמדריך אותנו זה החתך גיל של אחי, זאת הקבוצה של אייל אלפסי ועידו ברסלבסקי (הבן של עדה) ועודד ושחר טריפמן וגבי אוזן , אלי טריפמן – היתה שם קבוצה יחסית גדולה , זאת הקבוצה שאימנה אותנו. הבסיס היה להתחיל בסנוניות ועברנו לכלים שנקראו שמשוניות שחפיות , אלו היו כלים מדגם ישראלי שיוצר בארץ לזוג , והתחלנו להתחרות בכלים האלה. לאחר מכן המעבר היה או ל- 420 או ללייזר שזה כלי לבודד. אני התחלתי להפליג עם אסי ברגר ב- 84' , הפלגנו בשחפיות , היתה קבוצה של 4-5 שחפיות באגודה ,הפליגו כמה חבר'ה , היינו אלופי איזור צפון , התברגנו בשיוטים בארץ , אני זוכר שהיה שיוט בכנרת שהגענו למקום טוב , היינו מסתובבים בכל השיוטים , ואז אסי עבר ל- 420 כי הוא היה בוגר ממני ואני התחלתי לשוט עם אלדד כהן בשחפית , וגם היו לנו הישגים יפים, הקבוצה גדלה, המועדון גדל, רכשו עוד סירות

הוא כלי בינלאומי מיועד לנוער בעולם והשחפית הוא כלי ישראלי. באותם ימים לא היו כלים לילדים קטנים, כי ה- 420 היתה גדולה מדי וה- 420 היתה כלי הביניים לקראת ה- 470 שזה הכלי האולימפי, שעליו שט שמשון ברוקמן כל השנים ואיתן פרידלנדר, ולאחר מכן הדורות הבאים של השייטים המוצלחים, זה דגם מאד מוצלח גם במדינת ישראל, מאד הישגי. זה בסיס שהתחלנו אז , היום מתחילים באופטימיסט שזה כלי פלסטיק , עוד מעט נדבר על היום, כי כל השייט השתנה

ליאור נהרי

הקידום לדגם יותר מתקדם

היתה ועדה מקצועית באגודה בזמנו שהמאמנים היו חלק ממנה וגם ההורים, כי אי אפשר להעביר ילד לדגם שהוא לא מתאים לו פיזית, הוא מורכב באחזקה , ויכול להיות שהילד בא מחתך סוציו אקונומי שהוא לא מסוגל לעמוד בו, הוא צריך להגיע למספר רב של שיוטים במהלך השנה ולילד אין את האפשרות

ליאור נהרי

תחזוקת הסירות

המעבר לסירות פיברגלס ופלסטיק סירת פיברגלס, הקל מאד על תחזוקת הסירות

הסירות שהיו עשויות עץ דרשו השקעה נכבדה, לגרד צבע ישן, להוריד חלודה, לסתום חריצים, לצבוע וכו'

בגלל שאנחנו שטים במים מלוחים, אז גם ציוד הנירוסטה , האלומיניום ואפילו הפיבר חייב לעבור טיפול של מים מתוקים לאחר ההפלגה, זה גם היום. אם היה מה שקוראים בסלנג שלנו "פיצוץ" עקב התנקשות, אז היינו מתקנים תיקוני פיברגלס , היו מתקנים לנו הבוגרים, הילדים לא ידעו לתקן, עד שאנחנו הבנו איך מתקנים, או שהיינו שולחים את הסירה לתיקון אצל מתקן סירות, וזהו . ניקיון של הסירה , מעבר לזה , זה לא כלי העץ

ליאור נהרי

המעבר למתקן שמצפון לבריכת השחיה

ב- 1979 קבלנו הנחיה מרכז הימיה באותם ימים, דוד נהרי ומיק כהנוב שהיה בתפקיד בעיריה, להעביר את כל הציוד וכל הכלים מהמבנה של הימיה שליד המזח, אל המבנה שמצפון לבריכת השחיה

ב-1980 היתה פה אליפות העולם בגלשני רוח, נבנה המבנה הצפוני לנו ,ואז הימיה עברה לפה, למתקן הזה

בנוסף נבנה מעגן בשנת 79' והוא משמש אותנו כיום לפעילות הן הפורמלית והן הבלתי פורמלית , משמש גם דייגים פה, נמל, מעגנה פתוחה לכולם , אין לה בעל בית , אנחנו די סובלים מזה . יום שישי אחרי הצהריים מלא פה באופנועי ים בצורה מסוכנת בגלל שאין פה בעל הבית , אבל אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם זה, עם המעגנה הזאת , זה מה שיש לנו פה

כל דיכפין יכול לבוא ולשוט בוא, להוריד סירה לעגון אותה אפילו. אין לה בעל בית למעגנה הזאת. אם תשאלי במשרד התחבורה במינהל הספנות שזה הגוף שאחראי על הנמלים ומעגנות במדינת ישראל, הם יגידו לך שהמעגנה הזאת , אין לה בעל בית, היא לא שייכת לאף אחד

משה מור

ענף ספורט חדש התפתח בעולם לקראת שנות השבעים. הוא פותח ב 1969 והופיע לראשונה בקליפורניה, ארה"ב. ב- 1973 הוא הובא לראשונה ארצה. ענף זה התפתח מהר מאד ועד מהרה קנו אותם במועדוני שייט שונים. כך הגיעו גלשני הרוח גם לימיה של נהריה. הספורטאי עומד על לוח גלישה ומחזיק במוט שבו נתון מפרש, ובאמצעות גופו הוא מכוון את תנועת הגלשן ואת המפרש. הוא הוכר כענף ספורט אולימפי לקראת האולימפיאדה שנערכה בלוס אנג'לס ב 1984

מתוך הויקיפדיה

ב- 1980 היתה בנהריה אליפות העולם בגלשני רוח