החינוך הדתי

עם הגעתם של העולים בתחילת שנות החמישים נוצרה דרישה מצד העולים לתת לילדיהם חינוך בבית ספר דתי. בית ספר ממלכתי דתי ראשון נפתח בשיכון הממשלתי והוא נקרא בית הספר רמב"ם.

כשזרם העולים גבר ונבנתה שכונת טרומפלדור היתה דרישה שגם ילדי שכונה יקבלו חינוך דתי וכך נפתח ב- 1960 בית ספר ממלכתי דתי בשם "יהודה לוי".

ב- 1960 היו לבית הספר הממלכתי דתי בוגרים שסיימו לימודיהם וביקשו להמשיך ללמוד בתיכון דתי.

התיכון הדתי

בשנת 1961 הוקם בית הספר התיכון הדתי כמענה לבוגרי בית הספר היסודי הדתי להמשך לימודיהם.

בתחילה הוא שוכן במבנה ארעי ברח' סוקולוב , ושנה לאחר מכן הוא הועבר למבנהו הקבוע בצפון רחוב הרצל, מעט מזרחה מהרחוב.

מנהלו הראשון היה צבי אנגר.

הוא נועד לתת מענה הן לבוגרים שרצו ויכלו להיבחן בבחינות הבגרות והן לתלמידים שרצו ללמוד מקצוע. באותה עת הוא היה 4 שנתי, כמו כל בית ספר תיכוני.

הכיתות היו מעורבות , בנים ובנות יחד.

המגמה העיונית היתה הומנית, עם הרחבה ללימודי קודש, (בחינת בגרות בתלמוד ותנ"ך מוגבר). והמגמה המקצועית היתה מסגרות מכנית עבור הבנים, ולבנות היתה מגמת תפירה ואופנה ומגמת מזכירות.

מאחר שהיה זה בית הספר התיכון הדתי היחידי באזור, במשך הזמן הגיעו ללמוד בו גם תלמידים משלומי, מעלות וכו'.

מתמונות המחזור של שנות ה- 70' עולה:

שמספר הבוגרים בכל שנה נע בין 20 ל- 40 .

יש רוב בנות, כ- 20 בנות לעומת 7-8 בנים.

מספר הבוגרים של המגמה העיונית הוא כ- 15.