בית הספר יוספטל

השיכון הממשלתי התאכלס חיש מהר, אחריו גם שיכון טרומפלדור ואוסישקין, והדרישה לדיור בעינה עמדה . כך הרחיבו את השיכון הממשלתי לקרית עשור (בשנת העשור למדינה) ומאוחר יותר הרחיבו את הבניה לכיוון מזרח אל כוון בית החולים. שכונה חדשה זאת זכתה להיקרא שכונת יוספטל. בית הספר הראשון של גבעת כצנלסון לא יכול היה לקלוט תלמידים נוספים.

בשנת 1964 או 1965 נפתח בית הספר "יוספטל", בניהולו של המורה הותיק שאול איסק.

היו בו בתחילה כיתות א' עד ה'.

בשנת 1968 סיים מחזור התלמידים הראשון את בית הספר

בית הספר היה קטן ומשפחתי.

בבית הספר היו שתי כתות מקבילות בלבד והכתות היו קטנות יחסית. שלא לדבר על כך שהיו גם הקבצות כך שהכתות היו ממש קטנות.

מספר המורים היה מצומצם ,כולם הכירו את כולם והיו יחסים קרובים גם מעבר לעבודה המשותפת.

חלק מהמורים עבדו במשרה מפוצלת,כמוני , גם בבית ספר רמז וגם בבית ספר יוספטל.

ההורים כבדו מאד את המורים והיחסים היו טובים מאד.

בבית הספר "יוספטל" היו חדרי אוכל בהם הילדים קבלו ארוחה חמה.

המורה לתזונה השתדלה עם המעט שהיה לתת הרגשה של בית ואסטטיקה ודאגה לשים "אגרטל"[צנצנת פשוטה ממוחזרת] עם פרחים טריים על כל שולחן אוכל.

באחת השנים ,שאול איסק המנהל, ניסה ללכת לקראת התלמידים ולהכניס חידוש בבית הספר.

בנה מערכת שעות של שעות חובה (כגון חשבון, אנגלית,ע ברית) ולצידה מקצועות רשות ובחירה , כך שתלמידים יוכלו לבחור בהתאם לנטיית לבם ולתגבר מקצעות כרצונם.למשל, ללמוד יותר מלאכה במקום מקצוע אחר.

המטרה- שכל ילד יוכל למצוא את מקומו ,להרגיש טוב בבית הספר- דבר שהיה חידוש באותה תקופה .

טיול שנתי בכתות ז' לירושלים היה חוויה מיוחדת.

המורים(ולא מדריכים חיצוניים )הדריכו את הטיול. התלמידים ,ההורים המלוים והמורים ישנו יחד עם הילדים.

זו היתה חויה מיוחדת שכמעט -כל בית הספר יוצא יחד. תלמידים ,מורים מנהל בית הספר והורים מלוים -כולם יחד.

השינה היתה בבית ספר אחר על הרצפה- וכולם ראו בזה דבר מובן מאליו -לא אכסניות נוער ולא בתי מלון.

לימדתי בבית הספר עד לסגירתו.

שפרה הרצשטרק טרסר