ספורט

כדורסל

קבוצת הכדורסל שהוקמה בשנות ה-70' טיפחה גם קבוצת נוער. מבין הנערים ששיחקו כדורסל בקבוצת הנוער היו כאלה שבגרו והצטרפו לבוגרים, וכך נוצרה קבוצת כדורסל , כולה על טהרת הנהריינים

הצטרפתי לבוגרים כשהייתי בסוף כיתה י'א ,עד אז שיחקתי בילדים, בנערים ואיפשהו באמצע גיל נערים הוזמנתי לנבחרת ישראל , למבחנים בנבחרת ישראל , ולאחר מכן הצטרפתי לנבחרת ישראל ושיחקתי בנבחרת הקדטים ובאליפות אירופה , וכאשר סיימתי את המשחקים שלי בנבחרת הקדטים של ישראל , הצטרפתי לאימונים של הקבוצה הבוגרת

הצטרפתי לקבוצה הבוגרת, אשר התאמנה, כמובן, עדיין במגרשים בחוץ. היה מגרש כדורסל על יד האצטדיון של הכדורגל, לא היו אולמות אז. משטח אספלט, לא היו אז לוחות שקופים , אלא מקרשים לא שקופים

הקבוצה הזאת כללה שחקנים מאד מאד משמעותיים עם בוגרים חזקים , מי שהוביל אותה היה בנצי ברקוביץ , אולק מרדכי , דורון קופר, גדי צירקוס בזמנו, ג'וני שטרן, איתן ברקוביץ' אלה היו השמות הבולטים ואני הייתי כנער הצטרפתי לקבוצה הזאת שהיה חבר טוב שלי גיל סופר שהיה מבוגר ממני וכבר התאמן שמה שנה לפני

שיחקנו בליגה שניה. כל הזמן היינו בליגה השניה , קראו לנו בשמות שונים , אבל בזמנו זה היה די יציב, איזה 15 שנה קראו לזה ליגה ארצית. הליגה הראשונה נקראה "הלאומית " והליגה השניה נקראה הליגה הארצית

אז היתה רק ליגה ארצית אחת , היה צפון ודרום. כאשר האלופה בלבד מכל ליגה העפילה לליגה הראשונה ומהליגה הראשונה ירדו שתי קבוצות. ושיבצו אותן לפי אזורים. המשחקים היו החל מרמת הגולן והכי רחוק שנסענו היה נתניה. נתניה זה הקצה הדרומי

היו לנו מאבקים לאורך שנים , היתה פה קבוצה מאד חזקה שנים שהתמודדה כמעט תמיד על העליה לליגה הראשונה . למעשה, הייתי שותף לקבוצה הזאת כולל לכמה נסיונות לא טובים להצליח , לא הצלחנו לעלות, עד 1990. כמעט 9 שנים, עד אחרי הצבא לא הייתי שחקן משמעותי בקבוצה הזאת , מאמצע שנות ה- 80', בגיל 20 התחלתי להיות משמעותי בקבוצה, עד אז הייתי שחקן מחליף

איפשהו , מגיל צבא , משנת 1982 או 83' עברנו לאולם הספורט שהוא קיים עד היום, אולם הספורט הדרומי שבקרית החינוך , ואני זוכר את האימונים הראשונים שלנו באולם , ההתרגשות היתה גדולה מאד. רצפת פי.בי.סי. ולוחות שקופים. לא היו לוחות שקופים עד אז, זה היה חידוש מדהים

אילן וקנין

קבוצת הנוער של הכדורסל

כשסיימתי גיל נוער ב- 1980 , היינו סגני אלופי המדינה. בסוף גיל נוער היו פה הישגים יפים מאד , היתה פה קבוצה שלקחה את המקום הראשון באזור הצפון בגילאי נוער ומקום שני בכל הארץ, הפסדנו רק בגמר ל"מכבי תל אביב" בנקודה הפרש , בגן שמואל. אני זוכר טוב טוב את המשחק הזה. למעשה , קבוצת הנוער שהיתה אז שכללה בחמישיה את איציק גילינסקי שלאחר מכן עזב ונסע לברזיל, שי מינסטר , גיל סופר, שרון גולדשטיין ואני

אילן וקנין

השינוי של שנות ה- 80

בשנות ה- 80' חל שינוי בחשיבה לגבי הספורט. הבינו את הצורך של הכנת עתודה של ספורטאים, לא עוד נער או צעיר ש"מתגלגל" באקראי לענף ספורט זה או אחר. מה שהיה קיים בתנועות הנוער שילדים הוזמנו לבוא לתנועה מגיל צעיר כדי להשתלב בפעילות חברתית אידיאולוגית, ומה שהיה קיים גם בימיה שגם אליה ילדים הוזמנו להצטרף בהיותם בכתה ד' , בני 10 בערך. משנות ה- 80' הוקמו בתי ספר שונים כדי ללמד ילדים את העיסוק בספורט מסוים . כך הוקמו ברחבי הארץ "בית ספר לכדורסל" ו" בית ספר לשחיה" , "בית הספר להתעמלות מכשירים" , "בית הספר לטניס" וכו' הרעיון הראשוני בעת הקמתם של בתי ספר אלו היה לאתר את הילדים שיגלו עניין, התמדה וכשרון לעסוק באותו ספורט גם בהמשך. עם הזמן, השתנתה מעט הגישה וקיבלה גם ערכים חינוכיים, לא רק איתור ספורטאי העתיד, אלא ללמד את הילדים והנוער לעסוק בפעילות גופנית שיכולה להסב להם הנאה וסיפוק, ללמדם שליטה על הגוף, השתלבות בקבוצה וכו'.