אתר צלילה
מועדון הצלילה פוצקר הוקם בשנת 1994 בנהריה
מועדון הצלילה פוצקר הוקם בשנת 1994 בנהריה
כיום ממוקם "פוצקר" על הים, במעגן הדייג הנמצא בצפון העיר,מצפון לבריכת השחיה ומועדון השייט
כיום ממוקם "פוצקר" על הים, במעגן הדייג הנמצא בצפון העיר,מצפון לבריכת השחיה ומועדון השייט
לעידוד הצלילה קמה יוזמה של הטבעת ספינות שיצאו מכלל שימוש, מתוך מחשבה שתתפתחנה עליהן מושבות אלמוגים ודגה לרוב, והמקום יהווה אתר צלילה
לעידוד הצלילה קמה יוזמה של הטבעת ספינות שיצאו מכלל שימוש, מתוך מחשבה שתתפתחנה עליהן מושבות אלמוגים ודגה לרוב, והמקום יהווה אתר צלילה
בלילה שבין 4 ל־5 בספטמבר 1997 יצא כוח שמנה 16 לוחמים בפיקודו של סגן-אלוף יוסי קורקין למבצע פשיטה חשאי בלבנון. משימתו הייתה להניח מארב של מטענים נגד בכיר בארגון אמל בסמוך לעיירת החוף אנצרייה .הכוח הושט בסטי"ל, לאחר מכן התקדם בסירות גומי למרחק של 800-1000 מטר מהחוף, ולאחר שחייה הגיע לחוף בין צור לצידון לקראת השעה 21:00 כשלפניו תנועה רגלית של כ-3 ק"מ וחצי. במהלך התנועה נפגע הכוח ממספר מטעני צד. פיצוץ המטען התרחש מיד לאחר שהכוח הקדמי, שמנה 5 לוחמים בהובלת סרן רוני פולט, חצה צומת דרכים בין שני שטחי פרדס, במקום שכונה ברשת הקשר הישראלית מפגש ציר "דרך הערבה" ו"צומת אלנבי". הפיצוץ גרם לנתק בין הכוח הקדמי לכוח העיקרי - 11 הלוחמים שנותרו מאחור. לדברי הלוחמים ששרדו, מיד לאחר שהופעל המטען החלו יריות לעבר הכוח הקדמי וקריאות בערבית - עדות שחיזקה את הטענה שמדובר היה במארב מתוכנן. הלוחמים השיבו אש תוך שימוש באמצעים לראיית לילה. במהלך הקרב התפוצץ גם מטען שנשא הכוח האחורי. 11 לוחמים נהרגו, בהם מפקד הכוח סא"ל קורקין. ארבעה נפצעו, בהם אחד מהכוח האחורי והנותרים - מהכוח הקדמי. הקשר סער ישראלי, יחד עם שלומי ספורטה ואלי אספנדי שכבו בנקודה אחת והשיבו ירי. סער, שהיה קשר הכוח, העביר דיווח בקשר אודות מיקום הכוח ומצב הלוחמים, והזעיק את כוח החילוץ. במהלך ההמתנה לחילוץ צפה שלומי ספורטה, שהיה הנווט של הכוח, באמצעות הציוד התרמי לכיוון הפרדס וראה את אחד ממניחי המטענים נסוג.
בלילה שבין 4 ל־5 בספטמבר 1997 יצא כוח שמנה 16 לוחמים בפיקודו של סגן-אלוף יוסי קורקין למבצע פשיטה חשאי בלבנון. משימתו הייתה להניח מארב של מטענים נגד בכיר בארגון אמל בסמוך לעיירת החוף אנצרייה .הכוח הושט בסטי"ל, לאחר מכן התקדם בסירות גומי למרחק של 800-1000 מטר מהחוף, ולאחר שחייה הגיע לחוף בין צור לצידון לקראת השעה 21:00 כשלפניו תנועה רגלית של כ-3 ק"מ וחצי. במהלך התנועה נפגע הכוח ממספר מטעני צד. פיצוץ המטען התרחש מיד לאחר שהכוח הקדמי, שמנה 5 לוחמים בהובלת סרן רוני פולט, חצה צומת דרכים בין שני שטחי פרדס, במקום שכונה ברשת הקשר הישראלית מפגש ציר "דרך הערבה" ו"צומת אלנבי". הפיצוץ גרם לנתק בין הכוח הקדמי לכוח העיקרי - 11 הלוחמים שנותרו מאחור. לדברי הלוחמים ששרדו, מיד לאחר שהופעל המטען החלו יריות לעבר הכוח הקדמי וקריאות בערבית - עדות שחיזקה את הטענה שמדובר היה במארב מתוכנן. הלוחמים השיבו אש תוך שימוש באמצעים לראיית לילה. במהלך הקרב התפוצץ גם מטען שנשא הכוח האחורי. 11 לוחמים נהרגו, בהם מפקד הכוח סא"ל קורקין. ארבעה נפצעו, בהם אחד מהכוח האחורי והנותרים - מהכוח הקדמי. הקשר סער ישראלי, יחד עם שלומי ספורטה ואלי אספנדי שכבו בנקודה אחת והשיבו ירי. סער, שהיה קשר הכוח, העביר דיווח בקשר אודות מיקום הכוח ומצב הלוחמים, והזעיק את כוח החילוץ. במהלך ההמתנה לחילוץ צפה שלומי ספורטה, שהיה הנווט של הכוח, באמצעות הציוד התרמי לכיוון הפרדס וראה את אחד ממניחי המטענים נסוג.
בדצמבר 1997 פנתה אלינו משפחת לוינס משבי ציון, משפחתו של סרן רם לוינס ז"ל, בבקשה להקים אתר צלילה ייחודי לזכר כל נופלי מבצע השייטת, הידוע בשם שניתן לו בסופו ע"י העיתונות הישראלית בשם "אסון השייטת". חיל הים היה הראשון שנענה לבקשת המשפחה והקצה גוף של ספינת טילים - אח"י כידון - אשר יצאה מהשרות ויועדה להטבעה בכל מקרה, בתנאי שהחיל לא יהיה מעורב בהקמת אתר הנצחה פרטי. הוחלט כי ההתאחדות הישראלית לצלילה תיקח אחריות מלאה על הפרוייקט כגוף המטפל בנושאי הצלילה בארץ, כפי שקרה עם הטבעותיהן של ספינות חיל הים שיצאו מהשרות, דוגמת אח"י סופה, שהוטבעה באילת ואח"י מזנק, בים התיכון. התנגדות הגורמים הנוספים הנוגעים בדבר לא איחרה לבוא... המשרד לאיכות הסביבה טען כי הוגדרו מספר אתרי שוניות מלאכותיות ואי אפשר לחרוג ולהקים אתר דווקא בחוף הסמוך למושב שבי ציון... עוד הוסיף המשרד כי הדבר יישקל ע"י הגורמים המתאימים עקב חשיבות העניין. קבלת האישורים לוותה במסכת ארוכה מייגעת ואף בלתי אפשרית לפעמים, עורבו כל הגופים האפשריים והנדרשים לקבלת אישור סופי להטבעה, ולכולם הובהרה דחיפות העניין בשל מצבה הרעוע וסכנת הטביעה, בה עמדה הספינה.
בדצמבר 1997 פנתה אלינו משפחת לוינס משבי ציון, משפחתו של סרן רם לוינס ז"ל, בבקשה להקים אתר צלילה ייחודי לזכר כל נופלי מבצע השייטת, הידוע בשם שניתן לו בסופו ע"י העיתונות הישראלית בשם "אסון השייטת". חיל הים היה הראשון שנענה לבקשת המשפחה והקצה גוף של ספינת טילים - אח"י כידון - אשר יצאה מהשרות ויועדה להטבעה בכל מקרה, בתנאי שהחיל לא יהיה מעורב בהקמת אתר הנצחה פרטי. הוחלט כי ההתאחדות הישראלית לצלילה תיקח אחריות מלאה על הפרוייקט כגוף המטפל בנושאי הצלילה בארץ, כפי שקרה עם הטבעותיהן של ספינות חיל הים שיצאו מהשרות, דוגמת אח"י סופה, שהוטבעה באילת ואח"י מזנק, בים התיכון. התנגדות הגורמים הנוספים הנוגעים בדבר לא איחרה לבוא... המשרד לאיכות הסביבה טען כי הוגדרו מספר אתרי שוניות מלאכותיות ואי אפשר לחרוג ולהקים אתר דווקא בחוף הסמוך למושב שבי ציון... עוד הוסיף המשרד כי הדבר יישקל ע"י הגורמים המתאימים עקב חשיבות העניין. קבלת האישורים לוותה במסכת ארוכה מייגעת ואף בלתי אפשרית לפעמים, עורבו כל הגופים האפשריים והנדרשים לקבלת אישור סופי להטבעה, ולכולם הובהרה דחיפות העניין בשל מצבה הרעוע וסכנת הטביעה, בה עמדה הספינה.
שנה שלמה חלפה לה ואישור ראשוני הגיע ממשרד הפנים, אך במקביל היתה התנגדות חריפה של המשרד לאיכות הסביבה. מצבה הרעוע של הספינה הכריע לבסוף את הכף לטובת ההטבעה והתקבל אישור סופי מסמנכ"ל המשרד בפברואר 1999. אחרון המתנגדים לפרוייקט, משרד התחבורה, שלו גם היתה יד בעניין, הסיר את התנגדותו שעות ספורות לפני יציאת הספינה לדרכה האחרונה
שנה שלמה חלפה לה ואישור ראשוני הגיע ממשרד הפנים, אך במקביל היתה התנגדות חריפה של המשרד לאיכות הסביבה. מצבה הרעוע של הספינה הכריע לבסוף את הכף לטובת ההטבעה והתקבל אישור סופי מסמנכ"ל המשרד בפברואר 1999. אחרון המתנגדים לפרוייקט, משרד התחבורה, שלו גם היתה יד בעניין, הסיר את התנגדותו שעות ספורות לפני יציאת הספינה לדרכה האחרונה
בבוקרו של יום גשום אפרורי, בים סוער למדי, 06:00 בבוקר, יצאה אח"י כידון מכיוון נמל חיפה לדרכה האחרונה, נגררת ע"י גוררת של חיל הים. הספינה הוצבה בנקודה שנבחרה והחל תהליך ההטבעה. פיצוץ קטן ויפה, עד כמה שזה נשמע מוזר, נתן את האות לשקיעה. הספינה הזדקרה באופן מרשים, כשירכתי הספינה נגעו בקרקעית הים הואטה שקיעתה, כאילו אומרת היא שלום ונפרדת מפני הים עליו נהגה להפליג ימים רבים תוך מילוי תפקיד חשוב ביותר לביטחון המדינה, בדרך להפיכתה לאתר זיכרון פעיל ומושך. וכך, במקום הכי קרוב לנפילת 12 מטובי הלוחמים, כשברקע צפירת ספינות הליווי, עזבה נשמתה של הספינה לאחר העלמותה מתחת לפני המים בתצורת בועות לבנות קוצפות ששיטחו את הגלים
בבוקרו של יום גשום אפרורי, בים סוער למדי, 06:00 בבוקר, יצאה אח"י כידון מכיוון נמל חיפה לדרכה האחרונה, נגררת ע"י גוררת של חיל הים. הספינה הוצבה בנקודה שנבחרה והחל תהליך ההטבעה. פיצוץ קטן ויפה, עד כמה שזה נשמע מוזר, נתן את האות לשקיעה. הספינה הזדקרה באופן מרשים, כשירכתי הספינה נגעו בקרקעית הים הואטה שקיעתה, כאילו אומרת היא שלום ונפרדת מפני הים עליו נהגה להפליג ימים רבים תוך מילוי תפקיד חשוב ביותר לביטחון המדינה, בדרך להפיכתה לאתר זיכרון פעיל ומושך. וכך, במקום הכי קרוב לנפילת 12 מטובי הלוחמים, כשברקע צפירת ספינות הליווי, עזבה נשמתה של הספינה לאחר העלמותה מתחת לפני המים בתצורת בועות לבנות קוצפות ששיטחו את הגלים
בסיכומו של דבר היה כדאי להלחם. למרות המאבק, התסכול והעצב, "בשם כל הכאבים", הצלחנו בעזרת אנשים רבים וטובים להעלות חיוך מאושר בעיניה הדומעות של אם שכולה אחת
בסיכומו של דבר היה כדאי להלחם. למרות המאבק, התסכול והעצב, "בשם כל הכאבים", הצלחנו בעזרת אנשים רבים וטובים להעלות חיוך מאושר בעיניה הדומעות של אם שכולה אחת
בשעה 06:00 בבוקר יצאנו מנמל חיפה לכיוון נקודת ההטבעה, חיכינו עד אשר יגיעו הספינות הגוררות עם הסטי"ל. אני ישבתי על סירה קטנה בלב ים צופה על שקיעת הספינה ודמעות החלו ניגרות בפני ופני בני משפחתי. הרגשנו כי כנגד כל הסיכויים אכן הצלחנו - ובגדול. כל משפחתי הרגישה שכל המלחמות אשר לעיתים היו כואבות מאד לא היו לשווא.
בשעה 06:00 בבוקר יצאנו מנמל חיפה לכיוון נקודת ההטבעה, חיכינו עד אשר יגיעו הספינות הגוררות עם הסטי"ל. אני ישבתי על סירה קטנה בלב ים צופה על שקיעת הספינה ודמעות החלו ניגרות בפני ופני בני משפחתי. הרגשנו כי כנגד כל הסיכויים אכן הצלחנו - ובגדול. כל משפחתי הרגישה שכל המלחמות אשר לעיתים היו כואבות מאד לא היו לשווא.
במקביל לאתר צלילה, בחוף בים, הקמנו אנדרטה לזכרם של הנופלים. על יצירת האנדרטה היה אחראי האמן ברני פרנק מקיבוץ יזרעאל. לצידה הוצב לוט שעליו חקוקים שמות הנופלים. האנדרטה פונה כלפי הסטי"ל וכלפי לבנון, אותה פיסת אדמה שאליה יצאו ולא חזרו.
במקביל לאתר צלילה, בחוף בים, הקמנו אנדרטה לזכרם של הנופלים. על יצירת האנדרטה היה אחראי האמן ברני פרנק מקיבוץ יזרעאל. לצידה הוצב לוט שעליו חקוקים שמות הנופלים. האנדרטה פונה כלפי הסטי"ל וכלפי לבנון, אותה פיסת אדמה שאליה יצאו ולא חזרו.
כיום אתר הצלילה שוקק חיים וממש לא יאומן עד כמה הוא מושך אליו צוללים מכל רחבי הארץ בכל ימות השנה. מלבדם גם פוקדות את המקום משפחות החללים אשר עברו קורסי צלילה שונים ובאים לצלול לזכר בנם, ומה אם לא צלילה מסמלת יותר מכל את ההנצחה של הבן. בנוסף, בכול שנה מקיימת היחידה טקס זיכרון באתר ומביאה לוחמים בכדי לספר על מורשתם של הנופלים.
כיום אתר הצלילה שוקק חיים וממש לא יאומן עד כמה הוא מושך אליו צוללים מכל רחבי הארץ בכל ימות השנה. מלבדם גם פוקדות את המקום משפחות החללים אשר עברו קורסי צלילה שונים ובאים לצלול לזכר בנם, ומה אם לא צלילה מסמלת יותר מכל את ההנצחה של הבן. בנוסף, בכול שנה מקיימת היחידה טקס זיכרון באתר ומביאה לוחמים בכדי לספר על מורשתם של הנופלים.
הנופלים
הנופלים
סיפורו של דורון א.
מתאם הפעולות בין הגורמים השונים בפרוייקט ההנצחה
פורטל הצלילה מבית מגזין "ים". הטבעת ספינת הדייג "ניצן" מול חופי נהריה לשם הקמת אתר צלילה
ה"כידון" עזבה את העולם בתצורת בועות לבנות קוצפות
ה"כידון" עזבה את העולם בתצורת בועות לבנות קוצפות
האנדרטה היבשתית פונה כלפי הסטי"ל וכלפי לבנון
האנדרטה היבשתית פונה כלפי הסטי"ל וכלפי לבנון
כאבן שואבת
כאבן שואבת
סיפורה של מיכל לוינס, אמו של סרן רם לוינס, שנפל בקרב אנצרייה במאי, 1997, הוגת רעיון ההטבעה ויצירת האנדרטה בסמוך לחופי ביתה, במושב שבי ציון
סיפורה של מיכל לוינס, אמו של סרן רם לוינס, שנפל בקרב אנצרייה במאי, 1997, הוגת רעיון ההטבעה ויצירת האנדרטה בסמוך לחופי ביתה, במושב שבי ציון
לאחר שכל המשפחות יצרו הנצחה פרטית לבניהם, הרגשתי שיש צורך להקים הנצחה לזכרו של רם וחבריו שנפלו ביחד. משהו שתמיד יוכל לחבר את כל המשפחות במקום אחד ליום אחד בשנה. ההחלטה נפלה על אנדרטה תת-ימית שתשמש אתר צלילה, ומה יותר מתאים מכך אם לא ספינה. בני, סרן רם לוינס ממושב שבי ציון, שנפל בפעולה, היה צולל מגיל 15. לאחר יום השלושים למותו ישבנו משפחתי ואני וחשבנו כיצד נוכל להנציח את זכרו מתוך רצון ליצור משהו חי, בועט, ולא כל מפעל דומם אחר. רצינו משהו שיבטא את תחביבו של רם וכמובן את שירותו הצבאי. שם, באותה שיחה עלתה האפשרות של הטבעת הספינה, ומכאן ואילך החלו הגלגלים לנוע
לאחר שכל המשפחות יצרו הנצחה פרטית לבניהם, הרגשתי שיש צורך להקים הנצחה לזכרו של רם וחבריו שנפלו ביחד. משהו שתמיד יוכל לחבר את כל המשפחות במקום אחד ליום אחד בשנה. ההחלטה נפלה על אנדרטה תת-ימית שתשמש אתר צלילה, ומה יותר מתאים מכך אם לא ספינה. בני, סרן רם לוינס ממושב שבי ציון, שנפל בפעולה, היה צולל מגיל 15. לאחר יום השלושים למותו ישבנו משפחתי ואני וחשבנו כיצד נוכל להנציח את זכרו מתוך רצון ליצור משהו חי, בועט, ולא כל מפעל דומם אחר. רצינו משהו שיבטא את תחביבו של רם וכמובן את שירותו הצבאי. שם, באותה שיחה עלתה האפשרות של הטבעת הספינה, ומכאן ואילך החלו הגלגלים לנוע
מאחר שכולם באו מאותו רקע ולכולם הים וכל הפעילויות שמסביבו היו חלק בלתי נפרד מהם, גובש הרעיון הכללי. הפצנו מכתבים לכל המשפחות על כוונתנו, ומכולם קיבלנו גיבוי וברכה. פנינו ליחידה בה שירת בני בחיל הים ובררנו לגבי האפשרות שיימצא כלי שיט אשר יצא משימוש ושיוכל לשמש אותנו במימוש הרעיון. התהליך היה ארוך ולא פשוט. לאחר כמה שבועות קיבלנו תשובה חיובית והרגשנו כי השלב הראשון מאחורינו. ספינה? יפה אבל לא מספיק. חיפשתי משהו שונה לכן פניתי לאחד מחבריו של רם ושאלתי אותו מה נעשה בכדי שכל מי שיגיע לאתר ידע תמיד לשם מה הוא הוקם, ולא שתהיה סתם עוד ספינה טבועה בלב ים. ההצעה היתה מפתיעה ומקורית, חיבור 12 כיסאות בחצי גורן, ככיתת לימוד, ועל כל כיסא יוטבע שמו של אחד הנופלים, הרעיון היה לשביעות רצוני וקיבלתי אותו בשמחה. בעזרתם של חברים טובים ויקרים מכל אגפי חיל הים יצאנו לדרך במארס 1999
מאחר שכולם באו מאותו רקע ולכולם הים וכל הפעילויות שמסביבו היו חלק בלתי נפרד מהם, גובש הרעיון הכללי. הפצנו מכתבים לכל המשפחות על כוונתנו, ומכולם קיבלנו גיבוי וברכה. פנינו ליחידה בה שירת בני בחיל הים ובררנו לגבי האפשרות שיימצא כלי שיט אשר יצא משימוש ושיוכל לשמש אותנו במימוש הרעיון. התהליך היה ארוך ולא פשוט. לאחר כמה שבועות קיבלנו תשובה חיובית והרגשנו כי השלב הראשון מאחורינו. ספינה? יפה אבל לא מספיק. חיפשתי משהו שונה לכן פניתי לאחד מחבריו של רם ושאלתי אותו מה נעשה בכדי שכל מי שיגיע לאתר ידע תמיד לשם מה הוא הוקם, ולא שתהיה סתם עוד ספינה טבועה בלב ים. ההצעה היתה מפתיעה ומקורית, חיבור 12 כיסאות בחצי גורן, ככיתת לימוד, ועל כל כיסא יוטבע שמו של אחד הנופלים, הרעיון היה לשביעות רצוני וקיבלתי אותו בשמחה. בעזרתם של חברים טובים ויקרים מכל אגפי חיל הים יצאנו לדרך במארס 1999
מקום ההטבעה נקבע מול חופי שבי ציון, ביתו של רם
מקום ההטבעה נקבע מול חופי שבי ציון, ביתו של רם
בשעה 06:00 בבוקר יצאנו מנמל חיפה לכיוון נקודת ההטבעה, חיכינו עד אשר יגיעו הספינות הגוררות עם הסטי"ל. אני ישבתי על סירה קטנה בלב ים צופה על שקיעת הספינה ודמעות החלו ניגרות בפני ופני בני משפחתי. הרגשנו כי כנגד כל הסיכויים אכן הצלחנו - ובגדול. כל משפחתי הרגישה שכל המלחמות אשר לעיתים היו כואבות מאד לא היו לשווא
בשעה 06:00 בבוקר יצאנו מנמל חיפה לכיוון נקודת ההטבעה, חיכינו עד אשר יגיעו הספינות הגוררות עם הסטי"ל. אני ישבתי על סירה קטנה בלב ים צופה על שקיעת הספינה ודמעות החלו ניגרות בפני ופני בני משפחתי. הרגשנו כי כנגד כל הסיכויים אכן הצלחנו - ובגדול. כל משפחתי הרגישה שכל המלחמות אשר לעיתים היו כואבות מאד לא היו לשווא
במקביל לאתר צלילה, בחוף בים, הקמנו אנדרטה לזכרם של הנופלים. על יצירת האנדרטה היה אחראי האמן ברני פרנק מקיבוץ יזרעאל. לצידה הוצב לוט שעליו חקוקים שמות הנופלים. האנדרטה פונה כלפי הסטי"ל וכלפי לבנון, אותה פיסת אדמה שאליה יצאו ולא חזרו
במקביל לאתר צלילה, בחוף בים, הקמנו אנדרטה לזכרם של הנופלים. על יצירת האנדרטה היה אחראי האמן ברני פרנק מקיבוץ יזרעאל. לצידה הוצב לוט שעליו חקוקים שמות הנופלים. האנדרטה פונה כלפי הסטי"ל וכלפי לבנון, אותה פיסת אדמה שאליה יצאו ולא חזרו
כיום אתר הצלילה שוקק חיים וממש לא יאומן עד כמה הוא מושך אליו צוללים מכל רחבי הארץ בכל ימות השנה. מלבדם גם פוקדות את המקום משפחות החללים אשר עברו קורסי צלילה שונים ובאים לצלול לזכר בנם, ומה אם לא צלילה מסמלת יותר מכל את ההנצחה של הבן. בנוסף, בכול שנה מקיימת היחידה טקס זיכרון באתר ומביאה לוחמים בכדי לספר על מורשתם של ל
כיום אתר הצלילה שוקק חיים וממש לא יאומן עד כמה הוא מושך אליו צוללים מכל רחבי הארץ בכל ימות השנה. מלבדם גם פוקדות את המקום משפחות החללים אשר עברו קורסי צלילה שונים ובאים לצלול לזכר בנם, ומה אם לא צלילה מסמלת יותר מכל את ההנצחה של הבן. בנוסף, בכול שנה מקיימת היחידה טקס זיכרון באתר ומביאה לוחמים בכדי לספר על מורשתם של ל
כתבה ב ynet בתאריך 9.4.2012
כתבה ב ynet בתאריך 9.4.2012
באור ראשון של ה- 9.4.2012 יצאה ספינת הדיג "ניצן" למסעה האחרון, מנמל הקישון בחיפה אל חופי נהריה. שם, לתשואות עשרות צוללים, דייגים ואנשי ים, היא הוטבעה ותהפוך בתוך ימים לאתר צלילה מן המניין. זמן קצר לאחר ההטבעה כבר ירדו צוללים כדי לקבוע אם הספינה שקעה באופן בטיחותי - וחזרו מוקסמים
באור ראשון של ה- 9.4.2012 יצאה ספינת הדיג "ניצן" למסעה האחרון, מנמל הקישון בחיפה אל חופי נהריה. שם, לתשואות עשרות צוללים, דייגים ואנשי ים, היא הוטבעה ותהפוך בתוך ימים לאתר צלילה מן המניין. זמן קצר לאחר ההטבעה כבר ירדו צוללים כדי לקבוע אם הספינה שקעה באופן בטיחותי - וחזרו מוקסמים
מי שאיתר את הספינה היה יאיר ים, בעלי מרכז הצלילה והדיג "פוצקר" בנהריה. הוא נוהג להגיע רבות למעגן הקישון, ושם הבחין ש"ניצן" מחלידה בין ספינות הדיג. הוא הציע להתאחדות הצלילה לרכוש את הספינה - שכבר לא הייתה פעילה - ולהטביע אותה על מנת להפכה לאתר צלילה
מי שאיתר את הספינה היה יאיר ים, בעלי מרכז הצלילה והדיג "פוצקר" בנהריה. הוא נוהג להגיע רבות למעגן הקישון, ושם הבחין ש"ניצן" מחלידה בין ספינות הדיג. הוא הציע להתאחדות הצלילה לרכוש את הספינה - שכבר לא הייתה פעילה - ולהטביע אותה על מנת להפכה לאתר צלילה
היא נבנתה בגרמניה בשנות ה-50 וניתנה לישראל במסגרת הסכם השילומים. היא שטה לחופי הים התיכון וים סוף ורשמה הישג שיא בדיג "פארידות". בסוף ימיה, במקום להחליד במעגן הקישון, החליטו כמה משוגעים לדבר להפוך אותה לאתר מבוקש במעמקי הים התיכון: כך מפתחים כאן את התיירות הימית"
היא נבנתה בגרמניה בשנות ה-50 וניתנה לישראל במסגרת הסכם השילומים. היא שטה לחופי הים התיכון וים סוף ורשמה הישג שיא בדיג "פארידות". בסוף ימיה, במקום להחליד במעגן הקישון, החליטו כמה משוגעים לדבר להפוך אותה לאתר מבוקש במעמקי הים התיכון: כך מפתחים כאן את התיירות הימית"