ב-29 ביולי1968 החליטה הכנסת ברוב קולות (69 בעד, 3 נגד,18 נמנעים) לקבל את הצעת הוועדה הפרלמנטרית לבחינת מבנה החינוך היסודי והעל- יסודי בישראל על כל סעיפיה. בכך הפכו הצעות הוועדה הפרלמנטרית בראשותו של ד"ר אלימלך-שמעון רימלט להחלטת הכנסת, שעל פיה הופעלה הרפורמה במבנה החינוך.
המטרות העיקריות שלשמן נעשה השינוי היו:
העלאת רמת ההוראה וההישגים הלימודיים והחינוכיים בכל שלבי החינוך.
הפחתת הפער הקיים כיום בין ילדי ישראל ברמת ההשכלה והסיכויים להשתלב בחברה ובמשק מתקדם.
הפגשת הילדים מכל השכבות, בניהם של יוצאי הורים מכל ארצות המוצא, במסגרות לימודים משותפות.
בנאומו בכנסת אמר שר החינוך והתרבות זלמן ארן ב-29 ביולי1968 כך: "אני מציע לכנסת לאשר את המלצות הוועדה הפרלמנטרית שביצוען ההדרגתי יימשך כמה שנים ויתרום תרומה היסטורית להאדרת החינוך במדינת ישראל". השר לא נקב במספר השנים שלדעתו יעברו עד אשר תושלם הרפורמה במלואה.
בשנת 1968 כאשר הוחלט על הנהגת רפורמה במערכת החינוך, והוקמו חטיבות הביניים, הוארכה תקופת לימוד החובה עד סיום כתה ט', ובשלב מאוחר יותר הוארכה תקופה זו עד לסיום כתה י'.
מתוך הויקיפדיה שבאינטרנט
ב-79' היתה רפורמה בנהריה וקם בית הספר המקיף. אחרי הרבה התלבטויות , ומאבקים בין בתי הספר, התיכון העיוני לא רצה את הרפורמה , כי ברור היה לו שיקחו ממנו את כיתות ט' שיעברו לחטיבת הביניים, ובית בספר "עמל" אותו הדבר שני המנהלים האלה התאחדו ביחד לא רצו רפורמה, וההורים נכנסו ובחשו וכל העולם בחש בכל הסיפור הזה. ראש העיר בזמנו , אפרים שריר רצה את הרפורמה. בית הספר המקיף בנהריה קם על פי צו בג"ץ , זה היה המקרה היחידי בארץ שבית ספר במתכונת כבית ספר מקיף, קם על פי צו בג"ץ. אהרון ברק היה השופט, הוא היה השופט שישב בדין ונתן פסיקה שבית הספר יקום תוך שבועיים –שלושה. הפסיקה התקבלה ממש בתחילת שנת הלימודים והצו היה שבית הספר יוקם לאלתר .
בשמונה ימים של חופשת סוכות באותה שנה בוצעה ההעברה של בתי הספר. החטיבה נבנתה , והחטיבה נפתחה, עוד ב- 79' נפתחה החטיבה עם ילדי כיתות ז'.
מאיר בן ארי היה מנהל חטיבת הביניים .
יוסי זיגלמן
הקמת קרית החינוך
עם תחילתה של חטיבת הביניים החל תהליך הדרגתי של מעבר החינוך ל- 6 כיתות בבתי הספר היסודיים, כיתות א'-ו', חטיבת ביניים לכיתות ז'-ח'-ט' שאז מתבצעת האינטרגציה בין תלמידים מכל שכבות האוכלוסיה שגרים בשכונות השונות של העיר וחטיבה עליונה של כיתות י'- י'ב שמאפשרת לתלמידים לגשת לבגרות על פי הישגיהם.
ההיערכות כללה תכנון לטווח ארוך, והעיריה הועידה שטח של כ- 60 דונם מאחורי האצטדיון העירוני להקמת קרית חינוך.( מערבה לאצטדיון)..
על אותו שטח היה קיים כבר בית ספר תיכון מקצועי של רשת "עמל" מזה מספר שנים, וכן בית ספר לחינוך מיוחד בשם "אילנות". בצפון השטח, סמוך לתחילתו של רח' הרצל בצפון היה בית הספר התיכון הדתי.
חטיבת הביניים הראשונה שנבנתה היתה בדרומו של שטח זה , מבנה דו קומתי, שבשנתו הראשונה קיבל את בוגרי כיתות ו' של בתי הספר היסודיים : וייצמן, רמז, כצנלסון, אוסישקין, טרומפלדור ובית הספר הממלכתי דתי רמב"ם.
כשנתיים לאחר מכן הוגדל המבנה ונוספה קומה שלישית.
בשנת 1980 , עלו ילדי כיתות ז' לכיתה ח' והתקבלו שוב בוגרי כיתות ו' מכל בתי הספר היסודיים. כל שכבה היתה בת 13-14 כיתות מקבילות.
בשנת 81' עלו ילדי כיתות ח' לט' וכיתות ז' לח' ושוב התקבלו ילדים מכל בתי הספר לחטיבת הביניים בשנה זו הגיעה החטיבה לקיבולת
המלאה שלה , 3 שכבות , כשבכל שכבה 13 או אפילו 14 כיתות.
המחזורים היו מאד גדולים באותן שנים, היו לפחות כ- 500 תלמידים בכל שכבה.
בהתחלה היתה לנו מצוקה מאד גדולה של חדרים , אני זוכרת שהיו צריפים שאחר כך נזרקו. זה היה מאד דינמי.
היו צריפים ,אני עבדתי בצריף, היו שם 4 כיתות סביבי, בתור יועצת ישבתי באיזשהו צריף וסביבי היו 4 כיתות לימוד. זה חוסל , היו צריפי