נשים עם חבר

הם היו חברים חמש שנים. לפני שהיא הייתה חברה שלו היא הייתה עובדת במכון ליווי, גם חמש שנים. לפעמים היא הייתה מזדיינת עם 80 איש מידי יום, זה לא ממש שינה לה, למרות שהייתה סופרת. היא באה ממולדוביה, אבל היא הייתה יפה. הזדיינו איתה אולי 40 אלף איש, אולי 50 אלף איש. זה לא ממש שינה לה. היא אהבה את אלה שאגרסיביים יותר, היא ידעה שלא תוכל להכנס להריון כי זה מה שאמר הגניקולוג ביום היחיד בו הורשתה לראות אור יום, אבל היא לא אהבה שהשרירים נרדמים, זה היה מוות מדומה והיא רצתה ממש למות. להיות ברגליים מפושקות שעות ארוכות כשכל כובד משקל הגוף בזין בלבד היה דבר מעורר סלידה.

"הדבר מעורר סלידה!"

הוא לא מדבר הרבה, אבל הוא מוציא אותה לארוחות והיא מכירה אותו די טוב כי הוא היה הבוס שלה. אנשים חדשים זה דבר מפחיד. אתה אף פעם לא יודע מה יעשו, אתה לא יודע מתי בדיוק עתידה הדעה שלך עליהם להשתנות. אתה לא מכיר אותם מספיק טוב, אתה לא מכיר מספיק טוב, אתה לא מכיר אותי מספיק טוב. היא אהבה שהוא לא מדבר. היא אמרה:

"הדיבור מיותר כשמבינים זה את זה."

לפעמים, כשהיה מגיע מישהו שלא היה שמן או מכוער, היא הייתה משתדלת להנות ממנו. כשלא היה עומד לו היא הייתה אומרת: "אתה צריך להיות רגוע, אחרת זה לא יעמוד!" ואם זה לא יעמוד אז זה בטח לא ייכנס, זה לא כמו אצל הפילים להם יש איבר גמיש שיכול לעלות ולרדת ולהיכנס לכל חור, זה לא כמו אצל הפילות להן יש חור שיותר רחב מעמוק. ואם היה גומר לפני שהיה נכנס היא הייתה אומרת: "אתה מרגיש יותר מידי."

אבל הגברים ממשיכים להכנס כל הזמן, אין לי מושג איך עוצרים אותם, כשבאתי לפה אמנם לא הייתי בתולה, אבל ידעתי רק גבר אחד.

יש את אלוהים של הכנסיה, אבל אני אוהבת את האלוהים של היהודים

ואני אגמור בפנים לראשון שייתן לי נשיקה, כי למחילה כבר אינני זקוקה.

חבל לה שאין למי להראות את החבורות. הברכיים שלה די דפוקות בגלל הרכינות, הירכיים שלה די דפוקות בגלל הנעיצות, הזרועות שלה די דפוקות בגלל הצביטות. את אמא שלה ואת אחיה הקטן היא השאירה במולדוביה. היא הייתה רוצה לשמוע אותם נאנחים על מכאוביה, היא הייתה רוצה שאנחות הגבר שיורק ומקלל יהיו חלשות מהאנחות שיצדיקו את הסבל. כן, היא יודעת שהיא עושה את המעשה הנכון, היא יודעת שלא סתם הזמן בו הכוס איננו ממולא מועט מהזמן שמרשים לה ללגום קפה. היא לא אוהבת את זה, זה לא ייתכן, מי יכול לאהוב את זה? יש סיבה שהיא עושה את זה. היא עושה את זה בשבילם. מי יכול לאהוב להיות קורבן של תאוות חייתיות והרי היא קורבן – היא לא צד.

לא, לא לשכב על הצד. לעצום עיניים ולהביט על הכוכבים, לדמיין שפעם הייתי עושה את זה, שיש משמעות ל"לעצום עיניים ולהביט על הכוכבים". שיש לזה משמעות, מאוד מאוד מרגיעה, שיש לזה משמעות, מאוד מאוד נוסכת שלווה. אבל לא, יש צעקות בחוץ.

"ההיא ממולדביה היא כוסית לא נורמלית, תאמין לי, בחורה כזאת, אני לא מבין למה היא עובדת בזנות."

"בלי שכל, נו."

"איזה בלי שכל! ניהלתי איתה שיחה פעם צ'מע. היא יכלה להתחתן עם מיליונר גם. הבחורה עם אה, צ'מע, לא יודע, אמנם יש לה תואר בי איי משם, אבל זה לא העניין. ת'ה יכול לדבר איתה על הכל, על ה-כ-ל!"

"כן? למשל? על מה? פוליטיקה וזה?"

"כן, ת'ה יודע."

הוא לא יודע, היא לעולם לא תדע. את הרגליים יש להניף קדימה ולצדדים, את הידיים יש להשאיר ישר. על הקרובים צריך לחשוב רגע לפני הגמירה ולאנשים שלא נותנים לך לצאת צריך למחול בתפילה בהלבשת הקונדום. ולא לשכוח לבקש מהבוס לקנות עוד קונדומים, כי החבילה של 24 נגמרה כבר בשעה 10 בבוקר, שעתיים אחרי שהתחלתי בעבודה. פאק, הזמן לא זז. השניה הזו היא נצח אבל ברגע שהיא תעבור אני אהיה מסוגלת לומר "מעולם לא הזלתי דמעה".

את הגופה שלה מצאו מרוטשת למחרת. הרוצח לא טרח להסתיר אותה בקרן הרחוב. זה היה הבוס. היא ברחה מהחלון בין לקוח ללקוח. הלקוח היה עצבני שברחה לו הזונה, הבוס היה מוכרח להשיג אותה והוא לא הרגיש רע כשהפריח את נשמתה ולראשונה הצווחה שלה כשגמרה הייתה אמיתית, שהרי אם גופה היה בבעלותו בחייה קל וחומר במותה.

אתה שוב בודד, רובי. הנבלה של הכלב לא מסריחה לך יותר, כי אתה לא מאמין שיש דבר יותר חי מלב מת. הלב שלה. אם הייתי יכול לעזור לה באיזה אופן, מישהו חייב לעזור לה. אני יודע על חלק מהגברים הזרים שהיא הניחה להם לעשות את שאסור שייעשה למושלמת שביצירות כפיו של האל. ואם כזאת נעשה לה, מבקש אני את מחילתו של האל כשאומר

"הלא זוהי אכזריות גדולה מידי לברוא אדם

כדי שיחזה

כיצד בכיר יציריך מבוזה".

אסור היה לך לחשוב שהכנות משתלמת. אתה כן איתה לא כדי שתוכל להיות בתוכה אלא כי הכנות היא ערך כשלעצמו. אתה כן בשביל עצמך? לא, אתה כן בשביל אלוהים.

אל תיתן להם לעשות לי את זה. טעמו של היין מחמיץ, התוגה איננה אלא זכרון התוגה, ההלוגן מכביד על העפעפיים, שממילא כבדים מספיק בשביל לנצוח.

אתה אפוף בהילת הבושה. כל מילה שיוצאת לך מהפה היא מילה מיותרת. אישה לא אמורה לאהוב את זה, אף אחד לא אמור לאהוב את זה, מלבדך. רק אתה יודע שהחולשה הגדולה הזו היא גדולה של ממש. רק אתה יודע שאת המילה שאתה לא יכול לבטא רק אתה לא יכול לבטא אותה ולכן היא המילה הקדושה.

שימות החבר שלה. אלוהים, לא תמיד הראתי את זה אבל תמיד עשיתי מה שרצית ממני לעשות. גם כשאוננתי 7 פעמים ביום, זה היה כי הרגשתי שרצוי להפטר מהזרעים הפיסיים כדי שאלה הרוחניים יוכלו לנבוט. וגם היום, כשאני מאונן מידי יום, זה כדי שמחשבתי תהיה נקיה. לפעמים פעמיים ביום. הרצון שלי, הרצון שלי, לרצון שלי לזיין אין שום קשר למי שאני, אין זה אלא נסיון לעשות את הראוי בעיניך.

אם הלילה יהיה מספיק ארוך והיום יהיה מספיק קצר, אם הריאות שלי יצהיבו כשארצה לחדול,

אם לא יהיה דבר-מה שיצדיק את הסבל הנקוב בצלעותיי, הצלעות האלה שלא זה השטן שמניע אותן אלא נשיפת האל, כן, האל, הטוב, רק טוב, רק טוב מהאל הטוב, האלה שלא יכול להרע, אתה תסגור אותו בצנצת שקופה? לא, אתה תסגור אותה בצנצת שחורה, אתה לא תניח לו לומר:

"רובי, להכשל סה לא פסדר."

אתה לא תניח לו לומר:

"רובי, גם אם אישה אחת לא רוצה אותך אתה לא צריך יותר להיות."

אתה לא תניח לו לומר:

"רובי, אנשים רואים אותך. הם יודעים מי אתה. הם יודעים."

אתה לא תניח לו לומר:

"רובי, חרפתך היא חרפתי, עשה למעני אם לא למענך."

רובי, אתה לא רוצה להיות פה יותר?

אל תגיד לי שאתה לא רוצה להיות פה יותר,

אל תגיד לי שאין הערפילים נאים לך יותר,

אל תגיד לי שאינך מוצא עניין בנוצות של עננים

וההיא, ההיא שראתה חיות בעננים, כמה בזת לה! אתה זוכר?

כ-מ-ה ב-ז-ת ל-ה.

ועל הבוז הזה אתה משלם כי על הבוז הזה אתה ראוי לשלם ואתה משלם על כל מה שאתה ראוי לשלם

והבוז הזה שלקתה בו אותה בריה רפה הוא הבוז בו לוקה בריה רפה שהיא אתה.

הצלעות לא סתם כואבות, נעוצות יתדות בצלעות.

לא בדרך של ראווה תלך מן העולם ולא בדרך של רהבה,

האוזניים שלך לא היו אלה כלי לשמיעת סודות עבור האל,

העיניים שלך לא היו אלה כלי לראיית סודות עבור האל,

הפה שלך לא היה כלי לאמירת סודות עבור האל,

האף שלך לא היה אלא כלי להרחת סודות עבור האל.

אבל היא, היא לא הייתה שלך.

האוזניים שלה מושלמות

העיניים שלה מושלמות

הפה שלה מושלם

האף שלה מושלם.

"אתה רואה אותה, אבל היא לא באמת שם."

אם לרגע תניח לרגע לחלוף, לא תרגיש שהוא חלף. אתה מבטיח לא להתאכזב. אתה מבטיח לא להתאכזב?

היא תראה לך אותם, אבל אתה לא תתאכזב. נשים נראות טוב בתחתונים לבנים רק רגע לפני שאתה מקלף את התחתונים, בשאר הזמן – למה לך להבחין בכך?

"קודם תשתה את הקפה, רק אז תרגיש."

אתה יכול לראות דם מבלי להתעלף. הייתה סיבה לכך שנמנעתי להגיד "מאבד את ההכרה".

יום אחד תלבש את המכנסיים היפים האלה שלך, האפורים, אבל איך בדיוק אתה מתכוון לנצח את היופי הזה?

"הזה?"

"כן, הזה."

"אתה רואה מה שאני רואה?"

"מה אתה רואה?"

כרגע אינני רואה דבר, אבל ראיתי. ראיתי את הבשר נצבט, את הבשר נלוש, ראיתי את הבשר מתקמט, את הבשר נמעך. ראיתי איך אותו מושא של תשוקה הופך בהבלחת זרע ל.. ל..

"למה הוא הופך?"

"למה שהוא היה בשואה?"

"שואה של הגוף."

כן, של הגוף. השואה של הגוף איננה כה נוראה. אפשר להתמסר לה. גוף מת, גוף חי – מה ההבדל בינהם? הבשר הבשרני ביותר, זה שבלחייה של בת ה-16, הוא הההתגלמות הברורה ביותר של המוות.

"התגלמות?"

"לא. הוא המוות."

"המוות?"

"כן, הלא בשרה נחשק משום השוואתו לבשר המזדקן, שיהיה לבשר גוף מת."

"הזכרת זרע."

"הבלחת זרע."

"כן. מה לגביה? מה החומר הזה – הזרע."

"מה הוא עושה."

"זה החומר המשלה. זה החומר שעליך לפלוט כדי לראות את המציאות."

אני יכול לשמוע את טפטוף הגשם אבל אני לא יכול להרגיש. האנשים האלה, שמדברים, הם באמת מדברים. אינני מדמיין שהם מדברים. את השיחה הזו שהם מנהלים, הם אלה שבוחרים לנהל. הם אלה שבוחרים את המילים, הם אלה שבוחרים שלא לעוות עוויות פנים, שלא להראות שהם יודעים שאני שם.

אני שם. אני תמיד שם. את המאורעות הפעוטים ביותר לעצומים אני עושה ולמאורעות העצומים אני לא מניח להתרחש כלל. אם היה לי דבר-מה לומר אז אמרתי אותו מזמן, כל שנשאר לי הוא לומר את שלא יכולתי לומר אז. מזמן. וגם את כל מה שיכול לומר רק מי שאמר כל מה שאפשר להגיד.

האנשים האלה, האנשים האלה, הם לא מבינים רמזים. אני מוזיז קצת את הסדין שפרשתי על החלון כדי שאור היום לא יקיצני. אבל, הם לא מבינים. או שהם לא רואים. הם ממשיכים להפריע לי, לכתוב. לכתוב לא על מה שמתרחש בחוץ.

אני רוצה להגיד להם להפסיק, אבל אני מתבייש. יש בי פיתוי להביא להפסקת ההתרחשות. הרי רק לטובתי יהיה הדבר. לו רק אניח הצידה את התכונה הזו (ביישנות). עליי לפתוח את החלון בסערה ולפנות אליהם בדברי תוכחה, לומר:

"אינכם מתביישים להפריע את שלוות המוזה?"

או משהו כזה.

אבל אני לא יכול.

אז אני אומר לעצמי:

"רובי, אתה הרי יודע שמאז הרומן "ירושת כל פרליני המחר" אין לך עוד מליצי יושר בעולם האמת. לא, הרומן הזה היה כפיית משמעות למוחשיות החיצונית הערירית. בעצם, מאז "500 שירי מוות" אין לך. לא, השירים האלה לא היו אלא סעודה דשנה של נפש מורעבת. בעצם מאז "אמנות המחשבה". אתה יודע, אבל, אתה יודע, אתה יודע-אתה יודע, שכעת, כל מה שיש לך זה את שני האנשים האלה."

"לישון. תנו לי לישון."

Z אוהבת את X. Y אוהב Z.

X לא אוהב אף אחד. X מעולם לא אהב. X לעולם לא יאהב.

Y מאוהב בגלל שהוא חושב ש-Z תעשה אותו אדם יותר טוב.

Z מאוהבת בגלל שהיא מרגישה שרק עםX לא תרגיש לבד.

X מרוצה מהמצב הקיים. X מרוצה מהמצב הקיים.

Y מספר לכולם שהוא היה מסתפק בליזון את נפשו דרך עיניו, כשהוא מביט בה.

Z הייתה רוצה לעשות יותר מזה.

X שכב עם אישה.

Z שכבה עם יותר מידי גברים, לא שזה מפריע לה.

Y לא מעוניין שיידעו שהוא מאוהב.

X לא רוצה שיידעו שהיה פה.

Z מתחרטת שלא סיפרה ל-X שחלמה עליו.

Y חומד את היופי באשר הוא, אין הוא יכול להסתפק בלהביט בה.

Z רוצה שכולם ימותו, מלבד אהובה, כך שאם יירצה לזיין לא תהיה לו ברירה.

X רק רוצה שהיום ייגמר ושמחר לא יבוא.

Y רואה אותה בכל מקום. זאת עם הקרה השחור. הוא צריך לבחון את הפנים כל פעם. וזה קשה לו, כי הוא מתבייש. אבל הוא חייב לראות אותה. הוא חייב לחשוב על משהו אחר. הוא לא יכול להמשיך לחשוב על דברים אחרים, מלבד יופיה. רק ככה הוא יעשה אדם טוב, רק אם הוא יחשוב על יופיה.

Z לא מאמינה שקיימת אהבה.

X מאמין שאלוהים קיים.

Y מעולם לא נאהב.

Z מעולם לא אהבה.

X פוחד להדרס בדרך למכולת.

Z כבר נדרסה.

Y יודע שהיא לא מי שהיא חושבת שהוא, שהוא מישהו טוב בהרבה, שלו רק הייתה לי את ההבנה של מי שהוא, לא רק הייתה יודעת לזהות מי שהוא, אז הייתה אוהבת אותו, אבל אז היא הייתה אדם אחר לגמרי – אבל האם אז חיוכה היה עושה אותו פחות חולמני?

Z מעולם לא נכוותה אבל היא מתה להכוות.

Y יודע איך זה לגהור מעל אישה.

X מרגיש בחילה.

Z אמרה לי אתנול "אני כבר לא יודעת מה אני חשה" ומיד תיקנה "מרגישה", כשלמעשה היא הייתה צריחה להגיד "חשה" כי אני תמיד כתבתי על "תחושות" ולא על רגשות".

Y היה מוכן להמיר את תאוות הכתיבה בהשתעבדות מוחלטת לגחמותיה של היפה בנשים.

X לא מבין מה יש לאהוב בו, הוא לא בחור יפה, לא מצחיק - בשום פנים ואופן לא מקסים. אבל התמיהה שלו היא תמיהה שכלית בלבד, זה לא ממש משנה לו ש-Z אוהבת אותו.

Y מאמין שבחורה שנועדה לו צריכה להיות בחורה שתדע להעריך את התכונה הכי טובה שלו: כנות, לכן הוא מחליט להגיע להחליט: האם הוא "אוהב" או "מאוהב", האם יהיה זה אמיתי ולפיכך "אהוב" להציג את מה שהוא מרגיש כלפיה כהנצחת הרגע של ההתאהבות, או שמה שהוא מרגיש כלפיה זו רגעיות הנצח של האהבה? Y מתחלחל כשהוא נוכח שהוא שוקל מה המעשה הנכון ולא המעשה האמיתי, מה ייזכה אותו באהבתה ולא מה יבטא את התכונה הטובה ביותר שלו: כנות, אבל ממילא הביטוי של התכונה איננו טהור שהרי נועד להשגת דבר-מה, אז מה זה כבר משנה? אלא שהוא לא יודע אם לא להיות כן אכן ייזכה אותו באהבתה, אבל הוא יודע שהוא מרגיש רע כשהוא משקר. Y לא רוצה להרגיש רע.

X לא חושב שהיא מנסה להשיג ממנו משהו באמצעות החיבה שהיא מביעה, הוא יודע שבנים אינם יכולים להיות מנוצלים מינית.

Z אוהבת כשעשוע וכמפלט מריקנות.

Y אוהב כדי להוכיח לעצמו שהוא לא שונא את כולם.

Z מעולם לא נשבעה לא להתאהב יותר.

Y נשבע לא להתאהב יותר.

X משקר לעצמו כבר שנים.

Z בכלל לא קיימת.

אתה לא חייב לחכות לי, אני לא הייתי מחכה לך. רישולי רצוני הטוב אינם ריכולי מרכולתך הרעה.

מדהים מה יכולה לעשות לך דעה אחת רעה, אני לא אהיה פה לשמוע אותה. האשם איננו רק בך.

ראיתי אותך נושק לה את ידה, אתה יפיוף מאוד קטן. מה חבל שרק משאלות רעות מתגשמות.

ראיתי אותך נושק לצווארה, אתה גברבר מאוד קטן. היה טעם בעתיד לולא היה זהה לעבר.

גם הנשיקה מפיך לפיה לא נסתרה ממני, פרחח. הייתי רוצה לראות אותך ממלמל מתחת לאדמה.

רואים עליך שידעת טוב, אחרת לא היית משיג אותה. ביום שתסבול דחייה אני אחבב אותך.

אם יש לך מה להגיד להגנתך, מוטב שתגיד זאת עכשו. אין לי את כל הלילה בשבילך.

מרגיז אותי לשמוע אותך מדבר בה סרה, שוטה מאושר. הלא לא בכוחך זכית בה.

לו רק היית יודע כמה גברים היו מוכנים להרוג בשביל להתחלף איתך, הנבער. רק במותך תבוא כפרתך.

כל גבר יכול היית להיות, ולו שתהא מסוגל שלא להיות מסוגל. לא חסרים סדיסטיים בעולם שלנו.

את ידיעותך המופלגות בדברי ימי העולם, בנקל כל בר-דעת יבטל. לא הם אלה שהביאו עליך עושרך.

גם לא השיניים הבולטות, גם לא האף הנשרי מסורת המשפחה. אלה הם רק חלק מפגמייך המרובים.

את השנים בהן רדיתי בי, את אלה לעולם לא אשכח. יכול אני לקבל שלא ראית זאת כך.

שפלותך היא באיוולותך, אין איוולותך בשפלותך. בקרובים אליך ביותר בשכחה פגעת.

נשבעתי לסלוח לפני מספר שנים, אבל עוול הוא לסלוח לשאינו ראוי לכך. נצלנות איננה מידה נעלה.

כל ימיך לחומר אתה סוגד, אבל אין הדבר פשע כשלעצמו. פשע הוא להאפיל בו את חיי.

ולא מידיך בא לך סיפוקך החומרי, אלא מאישתך. דרכי האל נראות בזויות כשהן משרתות אותך.

לו הייתי אומר דברים אלה בפניך, ודאי היית פוטרני בהתחמקות כבעיטה בכלב. ניצחון זה אמנע ממך.

את המרדף אחריי בכבישים כשאני יחף, לא אשכח. עמק המצלבה היה לי אז מקום מסתור.

איך זה שהלה שאמור לגונן עליך מזרים הוא אויבך הגדול ביותר, לא אדע. ידו של האל בכל.

אותו מבט אטום, אותה נימה מונטונית. בכאב גדול אני חוזר על אותן מילים.

"למה אתה לא לומד?", "למה אתה מתבטל?". הדגמת כיצד להשתמש במילת שאלה באופן לא-סקרני.

מה יכולתי לעשות אז מאז ללמוד, לבחינות בהן אכשל. עליבותי בעיניך הייתה לעליבות בעיני העולם.

אל תגיד שלא ידעת מה לעשות, אף אחד לא יודע מה לעשות. לא היית צריך להנחית עליי מהלומות.

אם אהבה אותך אינני יודע, אף לא אם אוהבת. אהבת תמוהה בעיניי ולפיכך כל אהבת אישה.

כיצד אפשר לאהוב איש נכלולי וריק? לא אדע. לו רק יכולתי להיות נכלולי וריק כדי להיות נאהב.

פחד יש בלבבות של גברים רבים, אין זו סיבה להעכיר עולמו של נער. חסוך ממני הרצאות נבובות.

בדמעות על חיי אינני כותב דברים כאלה, הכאב חד מכדי שיהיה לו ביטוי מוחשי. לחיות זה רע.

היית מפסיק, אם היית מרגיש מה שאחרים מרגישים מדבריך. מכל חשש לפגיעה בך אתה נרעש.

פעמים כה רבות צרחת ושברת כלים, רק משום שאולי אינך דוד מלך ישראל. כמה עלוב הדבר.

אם הייתי יכול לחנוק אותך, מזמן היית עושה את זה. בזעמי שלטתי כפי שאתה לא היית מסוגל.

לא הייתי מניח לומר לי מילה נוספת, היית חונק אותי. לו רק היית יודע כמה אתה ראוי לכל מילה.

אינני שבע-קרבות עוד, דמי עודו רותח בקרבי. עד שאת אחרון מכשיליי לא אחריב לא תנוח רוחי.

אין לי רצון במתנות של תשוקה, אין לי רצון בדיבורי חנופה. את טס הזהב אשליך לנתץ מפרקות זדיי.

הרגתי הרבה מאוד אנשים בימי חיי, בחלומותיך. אבל אני רוצה להרוג מבלי שיהיה עליי להתעורר.

לא הייתי בי כמיהה לחיבוקך, אלא לשתיקתך. בכל פעם שאני שב הביתה אני מקווה שרוחך תהיה טובה.

איזו תקווה נכזבת זו, מוטב לי להתמיד בציפיות. לדברים אלה שאני כותב היית ודאי בז.

המילים "רוחניות" ו"יושר" תמיד היו זרות לך. לא האמנתי בדבר מלבד להסתדר בחיים.

איזו רוח רעה הביאה אותך לעולם, לא לאדע. ודאי היית זו אותה רוח רעה שהביאה להולדתי.

לא אתן לדברים להישנות, לא יהיה עוד בן לשושלת מקוללת זו. די לבן להכיר את אביו כדי לדעת.

את כפות ידיך לא תספוק בפניך, ידיים לא יסבלו צביעות הפנים. נעיצת הפגיון בצווארי נמנעה ממך.

חמקתי לך, אינני עוד מושא תענוגך. יהיה עליך למצוא אדם אחר להמאיס עליו את קיומו, את אימי.

כן, אבא מתוק. כן, אבא חביב. הילדים, הילדים: כל הילדים אוהבים אותך, מלבדי.

שפוך חמתך על אימי. היא מעריצה אותך!

עשה את חייה לבלתי-נסבלים.

אפוף אותה ברוע המושלם שלך.

הרוג אותה, הרוג אותה,

כי ככה היא אוהבת אותך.

כשאתה כה חי

והיא כה מתה

חזותי המפלצת.

חזותי המפלצת היא אהובתי האמיתית.

אני לעולם לא נפרד ממך.

אפילו כשאנחנו הולכים לישון, אני ישן מחובק איתה. לא עוזב אותה לרגע.

וכשאני הולך איתה ברחוב אני מרגיש מוגן. אני יודע שאף אחד לא יתקרב אליי כשאני איתה.

היא הגבר שלי, החזות המפלצת שלי. היא הגבר שלי.

היא אומרת לי:

"רובי, אל תסתכל עליהם כי אז הם ייראו אותך."

אסור שייראו חזותי המפלצתית. צריך לשמור עליה בסוד.

אסור, לדבר, עם, אף, אחד.

זוממים להרוג את רובי. יומו של הכלב הזה טרם הגיע. כשאתה פועל להנאתך המלאה אתה יוצר את החומרים הראויים לכתיבה הנעלה.

ללכת לישון מוקדם כדי לקום מוקדם. לקום מוקדם כדי לראות טניס. לראות טניס כדי לעשות מה שרובי חושב שהוא לעשות. לעשות מה שרובי חושב שהוא אוהב לעשות כדי שרובי יהיה מרוצה. רובי יהיה מרוצה כדי שרובי לא ירצה להתאבד. רובי לא ירצה להתאבד בגלל אמא. בגלל אמא הוא יגיד שזה בגלל שיש לו דבר-מה עוד לכתוב. הוא יגיד שהוא אומר שזה בגלל שיש לו עוד דבר-מה לכתוב בגלל אמא.

אין טעם לצבוע את הוילונות בירוק. מי שמסתכל על הוילונות לא מסתכל על הוילונות. הוא מסתכל כדי לראות מה בפנים. הוא מסתכל כדי לראות את רובי. הוא מסתכל כדי שרובי לא ייברח. אסור שרובי ייברח. אסור.

אסור שהכלב הזה יינבח. אל תזרוק לו עצמות. אני מוכרח ללכת לישון. תסתכל עליי כשאני מדבר איתך. אל תיתן לו לברוח. הוא לא יגיע לכאן יותר, כי נגמרו לו הרעיונות.

החלונות, הם לא נגמרו.

כשאת מביטה מהחלון, את מי את רואה? את מי שנגמרו לו הרעיונות או.. את מי שנגמרו לו החלונות?

"את מי שנגמרו לו החלונות."

היא לא עזבה אותי. אני לא עזבתי אותה. היא הלכה כי היא הייתה צריכה ללכת. אני לא נתתי לה שום רעיון. היא הייתה יכולה להשאר אם הייתה רוצה. היא לא הייתה מוכרחה לעזוב. זה נשמע דרמטי "לעזוב". היא לא ממש עזבה. היא הלכה. היו לה דברים יותר חשובים לעשות. לי יש דברים יותר חשובים לעשות.

לעשות.

לעשות בדידות.

לעשות.

"את רוצה לבוא אליי, כן?"

אל תניחי לשאלה להשאר תלויה בחלל, אל תעשי לי את זה.

אסור שהשאלה הזו תהיה מביכה. זו שאלה לעניין.

"לגמרי לעניין. אתה לא מבזבז זמן."

לא, הזמן מבזבז אותי. היא לא הלכה. היא לא הייתה כאן.

אני לא מדחיק שלא רציתי שתלך.

אני לא מדחיק שלא עשיתי את הדבר הנכון.

אני לא מדחיק שעשיתי את הדבר הנכון אבל הוא לא נכון כעת.

תעזוב. אין טעם להמשיך.

אתה, אתה בכלל מקשיב לי?

לא, נכון? לא עכשו, בכל אופן.

אבל, אתה תקשיב לי, כן? אתה תקשיב לי כשתקרא את זה.

יופי, זה מה שבאמת חשוב.

אסור שהכלב הזה יינבח.

חזותי המפלצת היא אהובתי האמיתית.

זוממים להרוג את רובי.

לג'ון הארווי היה חור בגדול, באמצע כף יד ימין. אף אחד לא חשב שהוא ניסה להתאבד. החברים קראו לו "הארווי". גם לאבא שלו החברים קראו "הארווי", אבל חברים אחרים. הוא היה בולע את לשונות הדם שבקעו מזרועותיו כתחליף ללשונות האש שהיה רוצה לבלוע אבל לא היה מסוגל. הדם עורר בו חרדה, אבל היה מוכר. האש הייתה זרה. הרוחות ששרקו בין עורו לבשרו היו רוחות ערגניות אך נטולות כל חן. בעברו היה רצח מתועב, לכן העדיף לשכוח אותו.

הרזון הקיצוני שלו גרם לאנשים לחשוב שהוא מתייסר. למעשה הוא אכל די הרבה. הוא אהב לאכול חמישה שניצלים לארוחת צהריים ובערב היה זולל שקית 400 גרם של ספגאטי. כמות כזו של אוכל הייתה עושה אדם בעל מבנה גוף רגיל לשמן, אבל בג'ון הארווי היה משהו מיוחד.

הוא האמין שאלוהים שלח אותו לכאן למטרה מסויימת. הוא ניסה ללמוד כמה שיכול, אבל ככל שניסה יותר ללמוד כך התחזקה בו ההכרה בכך שאין דבר הראוי ללמידה. הוא ניסה להבין כמה שיכול, אבל ככל שניסה ליותר להבין כך התחזקה בו ההכרה בכך שאין דבר הראוי להבנה. הוא ניסה ליצור כמה שיכול אבל ככל שניסה יותר ליצור כך התחזקה בו ההכרה בכך שאין דבר הראוי ליצירה. הוא ניסה למצוא אמת כמה שיכול אבל ככל שניסה יותר למצוא אמת כך התחזקה בו ההכרה שאין דבר הראוי למציאת אמת. הוא האמין שאלוהים שלח אותי לכאן למטרה מסויימת.

אנשים מכירים את ג'ון הארווי. ג'ון הארווי איננו אדם אלמוני.

ג'ון הארווי רצח את גיסו ושכב עם ביתו. אנשים יודעים רק על החלק הראשון, היא נהניתה.

השנים שג'ון הארווי ישב בכלא היו השנים המאושרות בחייו. אמנם לא הצליח להמנע מהכאב שבחדירה לפי-הטבעת אבל בשאר הזמן מוחו היה פנוי מתכנונים מעשיים ולכן יכל לכתוב את היצירות שהן אלה שעשו אותו לאדם לא-אלמוני.

לא היה דבר מיוחד ברצח גיסו. הוא הוציא את האקדח מהמגירה, כיוון לרקה וירה פעמיים. הוא ירה פעמיים בגלל שבדרך כלל יורים שלוש פעמים. ג'ון אהב לעשות דברים "בדרכו המיוחדת", כפי שכינה זאת.

בפעם הראשונה שפגשתי את ג'ון הוא היה בגילופין.

ג'ון ישן בעמידה – הוא אמר. שאלתי אותו – למה ישן בעמידה?

ג'ון מתרגל לרע – הוא אמר. שאלתי אותו – כבר כמה זמן ישן בעמידה?

ג'ון ישן בעמידה 20 שנה – הוא אמר. שאלתי אותו – ועוד לא התרגלת?

ג'ון מתרגל רק לטוב – הוא אמר. שאלתי אותו – אז מה הטעם?

ג'ון מתרגל לרע – הוא אמר. שאלתי אותו – ג'ון, אפשר לשאול אותך שאלה?

ג'ון שותה בירה מאלט מסריחה שבא להקיא ממנה – הוא אמר. שאלתי אותו – למה?

ג'ון מתרגל לרע – הוא אמר. שאלתי אותו – אפשר לשאול אותך שאלה?

ג'ון מבשל ספגאטי, מוסיף בצל ושופך יין זול על הכל – הוא אמר. שאלתי אותו – למה?

ג'ון אומר "לא" לסמים – הוא אמר. שאלתי אותו – ומה הסמים אומרים לג'ון?

לך זדיין – הוא אמר. שאלתי אותו – אתה יודע שכשאתה מחוץ לכלא זה אפשרי?

בפעם השניה שפגשתי את ג'ון הוא רק חייך כל הזמן.

בפעם השלישית שפגשתי את ג'ון הוא הוסיף קריצה.

בפעם הרביעית שפגשתי את ג'ון הוא עשה את עצמו בלתי-נראה.

בפעם החמישית שפגשתי את ג'ון הוא מת בתליה.

החיים של ג'ון נפסקו עם מותו, אך לא שמחת החיים. גם היום, 5 שנים אחרי מותו, עוברת בי צמרמורת כשאני קורא את שיריו ובייחוד את השיר האחרון שכתב, על ערש דווי.

נשים עם אשכים

"R U WET?"

לא מתים אך גם לא מעמידים פנים

ממילא המוות הוא עוד איש

ואין איש הראוי להכירו.

אני לא פסימיסט, אני לא ריאליסט

ושכחתי את ההמשך.

את השיר הזה ודאי כולם מכירים היום אבל האנשים של העבר לא מכירים.

אישה צריכה לדעת לנצל את טוב-ליבם של זרים. אישה צריכה לדעת לחייך חיוכים נכונים לאנשים הנכונים. אישה צריכה לדעת להרים גבה מתי שצריכים להיות מופתעים. אישה צריכה לדעת לנגב סמרטוטים יבשים. אישה צריכה לדעת.

אישה צריכה לדעת לאהוב גברים בלתי-אהובים. אישה צריכה לדעת לחבק חיבוקים נכונים את האנשים הלא-נכונים. אישה צריכה לדעת לרדת לגברים שבאמת אוהבים את זה. אישה צריכה לדעת לרחוץ מעליה זרעים שמלפני שנים. אישה צריכה לדעת.

אישה צריכה לדעת להחזיר טלפונים לגברים שרמנטיים. אישה צריכה לדעת לנשק נשיקות רטובות בלחיים. אישה צריכה לדעת להיות בתנוחה שהיא לא אוהבת רק בגלל שהוא אוהב. אישה צריכה לדעת להפקיר את שדיה לנוזלים מטפטפים. אישה צריכה לדעת.

אישה צריכה לדעת לעפעף שלוש פעמים בשניה. אישה צריכה לדעת ללקק את האוזן עם הלשון. אישה צריכה לדעת להתכופף כאילו כדי להרים משהו מהריצפה אבל בעצם כדי להזמין דחיפה. אישה צריכה לדעת לנוח אחריי. אישה צריכה לדעת.

אישה צריכה לדעת להרות לגבר הנכון. אישה צריכה לדעת מתי לשכב לישון. אישה צריכה לדעת למי לאונן ראשון. אישה צריכה לדעת מתי צריך לשכב לישון. אישה צריכה לדעת למי להוציא לישון. אישה צריכה לדעת, אישה צריכה לדעת. אישה צריכה לדעת.

אישה צריכה לדעת עם מי לשבת ללמוד. אישה צריכה לדעת ליד מי לשבת בכיתה. אישה צריכה לדעת עם מי להתכתב בכיתה כשמשעמם. אישה צריכה לדעת לא להסגיר רגשות. אישה צריכה לדעת לא להשפיל מבט. אישה צריכה לדעת לנצל את טוב-ליבם של זרים. אישה צריכה לדעת לנצל אל טובליבם של זרים. אישה צריכה לדעת.

אישה צריכה לדעת בפני מי לסגור חלון. אישה צריכה לדעת בפני מי ללבוש צנוע. אישה צריכה לדעת בפני מי ללבוש נועז. אישה צריכה לדעת בפני מי לשים שפתון. אישה צריכה לדעת מי אוהב שיער פרוע. אישה צריכה לדעת מי אוהב שיער ארוך. אישה צריכה לדעת מי אוהב שיער שטני. אישה צריכה לדעת מי אוהב שיער בלונד. אישה צריכה לדעת מי אוהב שיער מגולח. אישה צריכה לדעת.

אישה צריכה לדעת לאכול פירה. אישה צריכה לדעת לאכול לשון. איזה צריכה לדעת לצחוק מתי שלא מצחיק. אישה צריכה לצחוק מתי שמצחיק. אישה צריכה לבכות בסרטים שבוכים. אישה צריכה לבכות לפני שהגבר לידה בוכה. אישה צריכה לדעת להלביש קונדום. אישה צריכה לדעת.

אישה צריכה לדעת להוציא מרחמה ולדים חמודים. אישה צריכה לדעת להשאיר אותם בחיים אחרי שהם נולדים. אישה צריכה לדעת להיות הכי חשובה בשבילם. אישה צריכה לחייך אליהם גם כשהיא מרגישה חרא. אישה צריכה לדעת שהיא לא צריכה להזדיין לידם עם בעלה. אישה צריכה לדעת שהיא צריכה שיהיה להם אבא. אישה צריכה לדעת.

אישה צריכה לדעת מתי לדבר ומתי לשתוק. אישה צריכה לדעת אל מי להוציא לשון. אישה צריכה לדעת אל מי לחשוף ערווה. אישה צריכה לדעת אל מי לנופף בחזייה. אישה צריכה לדעת אל מי לשלוח נשיקה. אישה צריכה לדעת אל מי להיות אהובה. אישה צריכה לדעת.

אישה צריכה לדעת עם מי ללכת לאסלה. אישה צריכה לדעת עם להפריח יונים. אישה צריכה לדעת עם מי ללכת לים. אישה צריכה לדעת עם מי לספר בדיחה גסה. אישה צריכה לדעת עם מי לדבר עם התינוק שלה. אישה צריכה לדעת עם להיות אהובה. אישה צריכה לדעת.

אישה צריכה לדעת איך ללטף. אישה צריכה לדעת איך לנשוך. אישה צריכה לדעת איך לנשוך קלות. אישה צריכה לדעת איך לירוק. אישה צריכה לדעת איך לבעוט. אישה צריכה לדת איך לדרוך. אישה צריכה לדעת איך לרמוס. אישה צריכה לדעת איך לנשק. אישה צריכה לדעת איך ללקק. אישה צריכה לדעת איך למצוץ. אישה צריכה לדעת.

אישה צריכה לדעת לשכב על הגב על ערש מותה. אישה צריכה לדעת לחייך לתיקרה על ערש מותה. אישה צריכה לדעת ללטף את מעקה המיטה על ערש מותה. אישה צריכה לדעת לצרוח בלי סיבה על ערש מותה. אישה צריכה לדעת למלמל אל עצמה כאילו היא ממלמלת לסובביה על ערש מותה. אישה צריכה לדעת ללבוש כותונת כתומה על ערש מותה. אישה צריכה לדעת.

אישה צריכה לדעת לא לבכות לפני השינה. אישה צריכה לדעת לצעוק כשהוא גומר. אישה צריכה לדעת לבכות כשהוא צועק. אישה צריכה לדעת לצחוק כשהוא מספר בדיחה. אישה צריכה לדעת להרביץ כשהוא מבקש סטירה. אישה צריכה למחול כשהוא מבקש סליחה. אישה צריכה לדעת לשתוק כשהוא מנסה להרשים את החברים שלו מהעבודה. אישה צריכה לדעת.

אישה צריכה לדעת לא לדעת.

אישה צריכה.

שמעתי אותן עולות ביחד במדרגות. דוברות רוסית. אני יודע שגרה מישהי מעליי אבל לא ראיתי אותה עם מישהו, או מישהי. היא הביאה אליה מישהי. היא לא בודדה, היא לסבית.

כעת אני שומע. אני שומע אותן מדברות, ברוסית. השכנה שלי מכוערת, אבל זו שבאה איתה היא בלונדה מדהימה, עם עיניים סגולות. לא כחולות – סגולות. הן כעת מדברות. הן לא עושות דבר. הן לסביות אינטלקטואליות – לא מיד ניגשות למעשה. כעת אני שומע שאחת מהן זזה. הלסבית המכוערת מוציאה משקה מהמקרר. בטח נקטר לסביות. אולי זו היפה שמוציאה משהו מהמקרר. בטח היפה, בטח גבינה. כעת יש שתיקה. כעת שוב מדברות. מדברות על טולסטוי ודוסטויבסקי. בטח. אולי מזכירות את גוגול. היפה יודעות פחות לדבר על ספרות, כי יש לה יותר בנים לזדיין איתם. אבל, הקטע שלה זה בחורות בעצם. היא מרגישה מועשרת בחברה השכנה, המכוערת.

היפה רוצה שייקרה משהו. נמאס לה לדבר. היא רוצה קצת אקשן של אצבעות. הרבה, אם אפשר. אבל הרבה, לא נעים לבקש "הרבה". היפה מרגישה שמתייבש לה הפה, אבל לא מהייבוש הזה היא חוששת. יש לה שפתיים גם למטה, אבל הן גם לא מתחילות להתייבש.

המכוערת לא מאמינה שהיא הצליחה להכניס לביתה מישהי כזאת יפה. יש לה שיער בלונד ועיניים סגולות. לא כחולות- סגולות. היא פוחדת לאבד אותה לכן היא לא יוזמת מגע. זה יהיה מספיק קסום אם היא תשאר לשבת פה. עוד דקה ועוד דקה, עוד שניה ועוד שניה. השניות נידמות כנצח, אבל זהו נצח של גן-עדן.

היפה יודעת יפה מאוד שהיא בעמדת יתרון, היא זו שלחסדיה מתחננים. היא יכולה להיות רעה ולהגיד שהיא צריכה ללכת. היא יכולה להיות יותר רעה ולתת לזמן לעבור עד הבוקר, בשתיקה או דיבור. אבל לא, היא רוצה את זה בשבילה. היא רוצה את זה כמו שהיא קראה בספרים. היא רוצה את זה "שמיימי, קסום, חמקמק ורטוב מאוד".

"סטלין."

"אה!"

"מה דעתך עליו?"

"גברבר נחמד."

"אז את כן בקטע של גברים!"

"כמובן."

"אז.."

"זה לא אומר שלא ייקרה פה משהו ביננו."

"ייקרה!"

"בטח ייקרה."

המכוערת הביטה ברצפה, היפה הביטה בתקרה.

אם משהו לא ייתרחש תוך 3 שניות אני אשמע פראנק בלאק בפול ווליום ולא איכפת לי שהתקרה תיפול עליי ולא איכפת לי השכנה תבוא להתלונן ולא איכפת לי שגרונות דקיקים של חתולות מיוחמות יעופו פנימה מהחלון ויינחתו על הטלויזיה בזמן שאני רואה את סרט הפורנו החביב עליי – זה באלפים, עם הגרמניות המדהימות, שללא כל הבעה של כאב מכילות את הזיינים העבים ביותר שראיתי בחיי!

מיללות. כעת אני שומע אותן מיללות.

"אז איך לסביות מתנהגות?"

"את היית פעם עם לסבית?"

"לא, בגלל זה אני שואלת."

"אני לא יודעת. אני מניחה שזה כמו סקס עם גברים רק בלי הזין."

"אה, בלי הזין."

"לא חשבת שאני מנוסה בסקס עם גברים."

"לא חשבתי שאת יודעת שבשביל סקס עם גברים צריך זין."

קודם היא הורידה את החזייה, אחרי זה היא הורידה את החולצה, אחרי זה היא הורידה את הסוודר, אחרי זה היא הורידה את המעיל, אחרי זה היא הורידה את התחתונים, אחרי זה היא הפשיטה אותה מהשמלה, אחרי זה היא הפשיטה אותה מהתחתונים, אחרי זה היא הפשיטה אותה מהחזייה, אחרי זה היא הפשיטה אותה מהחולצה, אחרי זה היא הפשיטה אותה מהמעיל.

"אז.. מה עכשו?"

"מסטורביישן, פליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז"

אתה רוצה לראות אלימות? אתה רוצה לראות אלימות?! אל תסתכל על עארסים ברחוב, אל תסע לעזה או לבוסניה או לאפגניסטן. אתה רוצה לראות אלימות? אתה רוצה לראות אלימות?! אל תחפש אותה בסרטי פעולה, אל תחפש אותה בשואה. אתה רוצה לראות אלימות? אתה רוצה לראות אלימות! ברחוב, ברחוב תמצא אותה, תמצא אותה בדמות זוג נאהבים מתנשקים.

המהירות שבה אני יכול לכופף את אפו ולשבור את העצם גם אותי היא מפתיעה. אבל אז לא ייצא דם. הדם ידלוף מתחת לציפורניים, הדם ידלוף בין השיערות, הדם ידלוף מהרקטום שלו. גם אם ייזרק לשלולית של דם של 30 עיזים לא יהיה הדם גדול יותר מאשר אחרי שאני אגמור איתו.

אבל, אני לא רוצה להכאיב לו. אני מתמלא חלחלה מהמחשבה שמשהו רע יאונה לו. הרי אין הוא אשם במזלו הטוב. הדבר הג'נטלמני לעשות יהיה לגשת אליו ולומר:

"אדוני הנכבד, אינני יודע מי אתה, אינני מאוהב באהובתך ואינני יודע אם אינך ראוי להיות מנושק, אבל דע לך ששנאת קנאתי עזה מספיק בשביל להרוג אותך."

ואני אבוא אליך בשנתך ואני אבוא אליך בקומך משנתך ואני אבוא אליך בצאתך מביתך.

ואני אכחיד כל שמחה מרומה מליבך הקט.

ואני אשמיד כל אושר ממולח מנשמתך הרכה.

אבל אם אתה רוצה להמשיך בחיים כרגיל, אתה לא צריך את האישור שלי.

אני לא בטוח ששמעת אותי. תגיד לי אם לא שמעת אותי. אני מקווה שאני לא יותר-מידי-מאיים. גם אם שמעת אותי, תגיד לי. התשוקה למין, חשבת פעם על התשוקה למין? מה היא התשוקה למין אם לא הדרך של האנשים הבלתי-מוארים להיכסף אל האמת?

אתה נוגע בעצמך? אתה נוגע בעצמך שם, אני יכול לראות אותך. אתה חושב שאת מסתתר ממני מאחורי הארגז הכסוף? העין שלי נעצמת, בניגוד לרצוני, אבל בדיוק איפה שאתה יושב – נוגע בעצמך, מאירה עליך אלומת האור שממנה נוצרה דריה שטיינר.

ביום שיקימו אנדרטה לכבודך אני לא אהיה זה שיסיר את הלוט.

אני יודע משהו על הבחורה שלך שאתה לא יודע. אני יודע מה היא עשתה עם אחיך. אני יודע על כל הדברים המזוהמים שהם עשו – זה לזה, בהסכמה מוחלטת. אני יודע על הסירחון של זיעת גילוי-העריות.

אל תגיד לי שאני ממציא, אני יודע שזה יפה. זה יפה לספר על הסדינים שהיו רק שלהם, זה יפה לדבר על הרומנטיקה האסורה ביותר, כי היא הרומנטיקה היפה ביותר.

ראיתי אותכם שוב. כן, ליד הנהר. רציתי שהנהר יהיה נהר של דם, ברגע שהיא זו שיזמה את קירוב השפתיים. רציתי שהנהר יהיה נהם של סחי, ברגע שהיא זו שיזמה את הצמדת הלשונות. רציתי שהנהר יהיה נהר של דמי שלי, ברגע שהיא זו שנגעה לך בביצים.

אתה לועג לתפיסה שלי לתשוקה למין, אתה לא רואה בעצמך אדם לא-מואר. למה שתראה?

אתה לא ראית אותי כשאני לכוד. אתה לא ראית אותי כשאני מרים את מבטה מעלה, נאחז בשביבי תחושה של גדולה מדומה.

הבחורה שלך, היא כמוני. במקום אחר, בזמן אחר, היא הייתה מחוללת גדולות ונצורות, אבל

פה, עכשו – אין מה לעשות.

הבחורה שלך, היא מצויינת, אני מבקש ממך לשמור עליה. היא לא מצויינת כי אני מצויין, היא מצויינת בזכות עצמה. אני מבקש ממך לעולם לא להרים עליה יד, בבקשה. גם אם היא תבקש ממך. אני לא רוהצ שיאונה לה כל רע. אני מבקש ממך. היא לא שלי כי דבר פה איננו שלי, אבל אנא, עשה שלא יאונה לה כל רע בחורי הטוב, או שמפרקתך תמחץ תחת סוליית מגפיי השחורים.

אני מביט בפיטמותיה הרטובות מבעד לחולצה הלבנה.

השמים תיכף יעשו בהירים. העננים מתרחקים במהרה.

חשיכת הממטרים העזים במהרה תתפוגג.

הסתלקות האסון היא אסון.

אתה לא איש רע, אני יודע, אבל אין זה עושה אותך פחות ראוי לה.

אני לא אומר שיש בה עליונות עליך. ייתכן שבתוכך אתה אדם מופלא ממנה. אבל,

הבט בה! היא יציר כפיו של האל, ואתה, מה אתה? מהו הגבר הנעלה ביותר לעומת יופיה האלמותי של האישה?

אלמותי, על אף שבן מוות הוא.

אלמותי, על אף שאין אלה אלא צורות וצבעים של עיניים, אף, פה, לחיים ונחיריים.

אלמותי, על אף

שאין אני אלא היא.

יכולתי להיות זה שהורג אותה, יצא שהייתי זה שמציל אותה. הייתי יכול להיות אחד מאלה שרודפים אותה, אבל הייתי זה שמגונן עליה. היה לי אגרוף, סכין והרבה מאוד כוונות רעות, אבל הבוס שלח אותי ללוות אותה. ורציתי זיון – הו, כמה שרציתי את זה! זה לא שלא היו חסרים לי, אבל בערב ההוא רציתי את זה במיוחד ולאו דווקא איתה. היו פעמים שכל כך הייתי דלוק על מישהי שרציתי להזדיין איתה כל החיים, או לפחות את כמה עשרות השנים שנותרו לה עד שתתקמט ולכן לא ניסיתי שהדברים יתגלגלו לזיון ולכן שכנעתי את עצמי שאני מאוהב בה לא רק בגלל שהיא נראית כזה זיון טוב. בגלל שהיא אידיאה: אידיאה של זיון טוב. אבל בערב ההוא, כל מה שרציתי זה זיון. ומאוד רציתי את זה. פסעתי לצידה ברחוב כשאני לא מסוגל להביט אליה, בגלל שפחדתי שהיא תראה כמה שאני רוצה לזיין ובגלל שהייתי נרגש מידי בשביל לבצע תמרון שכזה. אבל, יש לו יתרון עליי: הוא מתפרנס משירה. הוא לא יודע שאמן הוא האדם האמיץ ביותר, החכם ביותר, המאמין ביותר והאובדני ביותר עלי-אדמות. הוא לא יודע את כל זה. הדבר היחיד שהוא ידע זה שאם היא לא תהיה שלו היא לא תהיה של אף אחד ואם היא לא תהיה שלו אז היא לא תהיה של אף אחד. יכולתי להיות זה שהורג אותה, יצא שהייתי זה שמציל אותה. היא דיברה בשקט, אבל לא בגלל שהיה לה קול חלש. היה לה קול גבוה והיא ידעה שאם היא תדבר חזק כולם ייצחקו עליה. היא לא רצתה לצאת מפגרת, ככה היא אמרה "אני לא רוצה שיחשבו שאני מפגרת". אני לא חושב שהיא מפגרת. לא היה להם סיכוי נגדי כי לא היה איכפת לי למות. הם באו שלושה מולי וברחו אחרי מספר מהלומות שגרמו להם להבין שאין לי מה להפסיד. הייתי מוכרח לזיין, אתם מבינים. אתם מבינים? היא לא ידעה שזה מה שאני רוצה, אבל גם לא היה כוח להתנגד. כשבאנו אליה הביתה היא זכרה את הסכינים השלופים והאצבעות המדממות והיא זכרה שראת את עצמה שכובה על גבה ונאנסת מינית על-ידי אנשים שמעולם לא ראתה. אבל אתה לא רוצה להראות לה את זה, היא יפה מידי בשביל זה. אתה לא רוצה להזכיר לה איך זה להיות אישה, אתה לא רוצה להזכיר לה איך זה להיות עם מישהו שאוהבים. אתה תלווה אותה לביתה ותשאיר אותה שם, אתה לא תיתן לה הזדמנות לעזור לך, לעזור לך לנצל את גופה השמימי. אה, כן. אתה הולך איתה ומספר לה על החיים שלך, מנסה לשתף אותך בהשקפות הסבוכות שלך, כששלושת הפרחים מופיעים בפינה, אתה ממשיך ללכת כאילו הם לא שם אבל אתה מרגיש היא לא מתרשמת מהאינטלקט שלך אז אולי נראה לה קצת אגרופים, אולי זה יעשה אותה לחה, אולי זה יעשה אותה לחה. עכשו אתה בבית שלה. היא מוציאה מהמקרר מיץ אבוקדו ומציעה לך. אתה מנסה לעשות מזה בדיחה. "אני לא משוכנע שהמיץ הזה צמחוני.." היא מחווה מבט מודאג, כעת ממש הסתבכת. אתה חייב להוציא מזה בדיחה או שהערב הזה יסתיים מוקדם מידי. "אני מכיר מישהו שהדם שלו בדיוק בצבע של המיץ הזה." היא לא צוחקת. היא הייתה אמורה לצחוק. כעת אתה נעשה מודאג. גם בשביל גברים זה יכול להיות מסוכן להכנס לבתים של זרים. מי יודע אם תצא מכאן כשל איבריך מחוברים ומי יודע אם האלקטרומגנטיקה של הגוף שלך תמשיך לתפקד כמו שתפקדה עד היום אחרי שתצא. אישה היא פיתוי. פיתוי שעל-פי-רוב צופן אכזבה, אך גם מוות. מי יודע אם כל הערב הזה לא היה אלא הכנה לרגע שהיא תדקור אותה. אתה יודע מאיפה היא תשלוף את הסכין. לא, לא מתחת לגרביונים הארוכים האלה. לא זו הסיבה שנשים עוטות על גופן את התחרה המיותרת הזו, לא זו הסיבה שהעור מוסתר. יש שם מישהו שהן מחביאות. אבל לא, לא הפעם. את הסכין היא תשלוף מתחת לחזייה, או מתחת לתחתונים. אבל, אתה לא פוחד למות. ממה אתה פוחד? מלהיות נבוך, מלהיות מבוייש בפרהסיה. אתה פוחד שאנשים יגלו שאתה מי שאתה? אתה פוחד שאנשים יגלו שאתה כלום. זה לא צריך להפחיד אותך למות. המוות שלך צריך להיות מהחוויות המהנות יותר בחיים שלך. צריכה. אבל, כעת אתה לא צריך לחשוב על זה. היא טובה איתך. היא התפשטה. אתה רוצה להתקרב אליה כדי להיות בטוח שהיא באמת כל כך יפה, שלא עשית אותה יותר יפה משהיא, בדמיונך הרגשי. אבל אתה לא יכול לזוז. אתה חושש מידי. אתה מחכה שהיא תקרא לך. היא קוראת לך. אבל אתה עדיין לא מסוגל לזוז. היא מאשימה אותך שאתה לא חושק בה. היא אומרת לך שהיא רוצה בך. היא בטח חושבת שלא עומד לך. היא בטח חושבת שאתה גורם מהר מידי. היא בטח חושבת שאין לך מספיק גדול. היא לא יודעת שהטכניקה שלך מושלמת, היא לא יודעת שהריגוש המיני איתך הוא ריגוש אינסופי. היא לא יודעת שאתה לא מתקרב כי אתה לא מסוגל, כי יש לך מנגנון כזה שמונע ממך להתאכזב וכעת אתה חווה יופי כל כך גדול. אתה לא יכולת לספר לי מה היה יפה בה, אתה לא יכולת לומר אם אלה העיניים, האף, הפה, או הרושם הכללי. אולי השיער? אתה לא יכולת לומר לי דבר. רק אמרת שאתה לא יודע אם היא באמת היית כזאת יפה אבל שאין לך ספק שהיית מוכרח זיון. רק אמרת שהרגשת שהיא רוצה שתמלא אותך ושהבנת מאיך שהיא ביקשה שהיא יודעת שאתה יכול למלא אותה רק פיסית ושלחריצים בנפשה אתה לא יכול להגיע, אז פשוט נשכבת על הריצפה ואוננת כמו שכלב מאונן על רגל של גנב שנכנס מחלון באישון ליל ובכך הוא מועל בתפקידו כמגן הבית, אבל לפחות באה לו שפיכה.

שאל אותה אם היא רוצה לבוא. תרמוז לה עם הזרת. אתה לא חייב להיות בטוח שהיא הבינה.

יש לך מישהי. אפשר לראות את זה לפי הניצוץ בעיניים. אתה נראה היום פחות אומלל.

חשבת פעם לשכב עם מישהי שאתה אוהב? למה אני לא אומר "לזיין"? נראה לך שאני אגיד לך?

יכולתי לראות איך אתה רואה אותי. וזה לא נראה טוב. זה נראה גרוע בהרבה משחשבתי שייראה.

אתה יורד אליי היום. הרבה זמן לא ירדת. הייתי רוצה שתרד. יום אחד תדע לרדת.

לא ראיתי אותך הרבה זמן. אתה נראה צעיר יותר היום. הזקן שלך בהיר מידי. העדשות בלתי-נראות.

העיניים שלך כבויות. הלחיים שלך רופסות. הריסים שלך צרים. הגבות שלך מרוטות.

הראייה שלך לקויה. הנשמה שלך עבשה. עצמות הלחיים שלך אדומות. השיערות שלך דביקות.

ראיתי אותך אתמול. אתה חיוור. חיוור יותר מהחמה. הריאות מעופשות. הנשימה קלה מידי.

בא לי עליך. מחר אני אצלך. אל תטרח להודיע לי שאתה עסוק. אני בא. לא יעזור לך כלום.

קר לך משהו מדאיג אתמול. אבל אתה לא רוצה שאיש יידע מזה. אני יודע. היא יודעת.

אתה לא רוצה שאני אחשוב. אתה מעדיף אותי מרגיש. לא אמרת חש. לא אמרתי חש. בדד.

אתה לא מספיק. אני אהבתי אותך מזמן. עדיף שתלך מפה. אין לי עניין בך. הסתלק. לך איש נבזה.

הרגליים קרות. אני לא יכול לזוז. שכחתי לשתות מים. הראש כואב. המוות מקפיא. המוות זוהר.

הצחוק שלה כובש. החיוך שלה מחרמן. הריח שלה מחיה נשמות. הקול שלה מרטיט. אותי. אותך.

סיפרתי יותר מידי. לזמן אין חלל. לזמן יש מרחב. לחלל אין זמן. לחלל יש מרחב. אני לא כאן.

אתה חדש פה. לכלוכית בזקנך. ידיך כהות. אתה לא תשרוד. מות צעיר. חיה מעט. לך מפה מיד.

אוהבת אותך. לא אותי. אתה רצוי. אני לא רצוי. רציתי להיות רצוי. אתה מוצלח. אני לא כלכך.

כואב לך. כואב גם לי. תבכה בשבילך. תבכה גם בשבילי. רע לך. רע גם לי. בקרוב, הכל ייגמר.

בלתי נראה. כמעט מוחשי. רע בלילות. טוב בימים. אהוב חיות. שנא אנשים. אלוהים רק אוהב.

מרגיז לשמוע. לילה שחור. רגל בוהה. נעליים שקטות. מזגן אפלולי. ריח אשפה. אל תבוא. אל תלך.

רגע מדמם. שעון עוצר. מים צפים. גרון בוחש. רע לי. טוב לי. לא אתה. רק אני.

קורים לוחשים. כסאות מרעישים. שולחן מגהק. לילה מפהק. מת האוגר. חי הלבר. לב תם. לב שובה.

רוגז מוצדק. התנצלות כזב. רמקול ביישן. רדיו מקולקל. מים לחים. אגוז מעוך. רוע מוצדק. לב רע.

רע לך. גם לי. אמרתי לך. אמרת לי. לב חלש. לב פועה. לא הלכת. אמרתי שתלך. עדיף שתשאר.

לא הכחשתי. אמרתי אמת. אתה ראית. אני שמעתי. היית פה. לא הייתי. רואים לך. רואים לי. מתי.

מגיע למות. גם לך. מספיק עם זה. לך. אתה שם. אני לא פה. חזור שנית. שמעתי. ראיתי הכל.

מספיק. חיית מספיק. מוטב למות. ראית דע. אין לחם. יש עבודה. כולנו איתך. איתה. איתם.

מצויין. רע. מספיק טוב. שמשה. כנרת. זקן. עיניים. לא טוב. מספיק טוב. חלש.

הלך לך. באת מוקדם. באת. לך. אין אישה. יש פרנסה. שתוק. מריצה. משחתה. כרכרה.

מרגיז. מעורר מחשבה. משמים. משתומם. מרחיק. מתקרב. מרדים. מסנגר. מגניב. מהמם.

משעמם. בא מאוחר. אין זמן. שתוק. שתוק. טוב. רע. מתאים. מחורבן. סליחה.

שתוק.

"אז איפה החבאת את הגופה."

"אתה באמת רוצה לדעת?"

"אחרת לא הייתי שואל."

"לא שאלת."

"לא, לא שאלתי."

"הגופה, לפחות היית שווה?"

"שווה – ועוד איך שווה!"

"רצחת אותה לבד או שמישהו עזר לך?"

"את הגופה?"

"כן. לא, לא את הגופה. את מה שהיה לפני הגופה."

"רצחתי לבד."

"אני מבין."

"וזה גרם לך סיפוק?"

"קשה להגיד."

"למה?"

"זה פשוט היה דבר שהייתי צריך לעשות."

"כמו לחצות מעבר חצייה?"

"כמו לחצות מעבר חצייה."

"כיצד ביצעת את הרצח?"

"כמו שמבצעים רציחות בדרך כלל: סכין, אקדח, מיתר של פסנתר."

"אתה הרוצח הבנלי."

"אני הרוצח הקלסי."

"תראה לי את השיניים שלך."

"הנה, הסתכל."

"גם השיניים שלך רגילות לגמרי."

"אז איפה החבאת את הגופה?"

"למה אתה חושב שהחבאתי אותה?"

"שלא יימצאו. שלא יידעו שאתה הרוצח."

"כולם יודעים שאני רוצח, זה לא משנה לי שיידעו שאני הרוצח."

"אבל איך הם יודעים שמישהו נרצח?"

"אני אמרתי להם."

"זה לא היה חכם מצידך."

"ולרצוח, זה היה חכם מצידי?"

"זה היה יכול להיות פחות לא-חכם לולא היית אומר להם."

"אומר להם מה?"

"שרצחת."

"את מי?"

"לא אמרת שרצחת?"

"כן, רצחתי."

"אז איפה החבאת את הגופה?"

"לא החבאתי את הגופה."

"אז איך אתה רוצה שאני אאמין לך שרצחת?"

"ואם הייתי מחביא את הגופה היית מאמין לי?"

"בטח. אתה לא יכול שכולם ייראו את הגופה."

"כי זה מסריח? כי זה לא אסתטי?"

"לא, כי אז הם יבינו שהיה רצח וינסו למצוא את הרוצח."

"אבל איך הם ידעו שאני הרוצח?"

"אתה לא הרוצח?"

"אני אמרתי שאני הרוצח?"

"אני לא יודע."

כשהיא יוצאת מהבית היא מביטה בשמיים. היא לא רוצה לראות שם בבואה של עצמה. היא רוצה לראות משהו מוחשי וגדול. העדשות שלה בלתי-נראות, כך שאף אחד לא יודע מהן. את המשקפיים הגדולות היא השליכה לפח רק לפני יומיים. היא מחפשת אהבה והיא לא רוצה להראות כמו שקית שתן. היא מחפשת אהבה והיא לא רוצה להראות כמו שקית שתן. היא מתיישבת על ספסל בכיכר העיר. לא משנה איזו עיר. לא משנה איזו כיכר. היא מחכה שמישהו יתחיל איתה. הראשון שיתחיל איתה יקבל אותה.

בעיניו השחורות המבט היה שחור. גופו היה צנום ודהוי. הוא הרגיש שיותר מידי זמן לא הייתה לו אישה. ובאמת, יותר מידי זמן לא היית לו אישה. מעולם לא היית לו חברה ואת האישה היחידה שהיית לו הוא אנס. הוא לא בטוח שהוא אנס אותה כי היא לא התנגדה. הדבר קרה כשהיה גר בגפו ולעיתים היה יוצא בשעות המאוחרות של הלילה, מייחל שטרף יידבק למקורו מבלי-משים. היא הייתה שתויה לגמרי. הוא שאל אותה "מה השעה?" אבל היא לא הגיבה. היא הלכה בצורה עקומה. הוא אחז במותניה ולקח אותה לסימטה צרה ושם הוא לא חשב על איך התפלא שאמא מריחה כל כך טוב כשהיה הולך איתה לעבודה והרי היא אישה נשואה.

ברגע שהוא ראה אותה הוא חשב להתאבד כי הוא ידע שעוד דקה לא יישאר דבר מאותה תחושה מתוקה. היא לבשה שמלה שהדגישה את חמוקיה ומעיניה נשקפה עצבות של אדם שלא יודע דבר פרט לעצבות. היא הבחינה שהוא הבחין בה. היא עשתה את עצמה כאילו היא לא שם. הוא חשב שהיא עושה את עצמה שהיא לא מבחינה בו. היא מצאה עצמה מסתובבת סביב עצמה. הוא מצא את עצמו לא מסוגל להזיז את הרגל קדימה. הוא ניסה לשרוק לעצמו אבל לא יצא קול. "זה רגיל," הוא חשב לעצמו "אסור שמישהו יישמע אותך שורק." אם יש משהו שהוא היה רוצה לעשות זה להעלם. אם יש משהו שהיה רוצה זה שהיא תהיה שלו מבלי שיגיד מילה.

היא התיישבה על הספסל והרהרה. שבוע שעבר היא הזדיינת עם 30 גברים, למרות שאז הייתה עם המשקפיים הגדולים. היא דיברה איתם על רומנטיקה אבל היית זורקת אותם אחרי הזיון. היא רוצה לחשוב שהיא לא אמרה להם שהיא אוהבת אותם כדי להשיג אותם. אבל המשקפיים הגדולים, הם הביאו זיינים עם פרצופים מאוד עלובים. אולי אם תזדיין עם כאלה עם פרצופים מפוארים יהיה לה יותר ברור מה היא באמת: רומנטיקנית או זדיינת.

היא החליטה לגשת אליו. הוא לא מנוסה. רואים את זה עליו. הוא לא מנוסה, אבל מגיע לו. הוא לא בחור יפה. לא לא. אבל בטח יש לו שכל יפה. הוא יכול לגרום לך לחוויה אסתטית עילאית כשהוא מושח אותך בשמן השכל היפה שלו. כן, אין ספק שהוא הבחור בשבילה.

הוא חשב לגשת אליה, אבל היסס. כעת היא רואה שהוא מהסס. הוא מפנה את גבה אליה. אבל רק אליה. כעת הוא הביישן, אבל ברגע שהוא יהיה ביחד איתה ואף אחד לא יהיה בסביבה המפלצת תצא החוצה. הוא חושב שכולם מתנהגים ככה, אבל הוא מרגיש שלא. לאף אחת מהנשים שהיו לו לא העז לשלוח יד כי ידע שלמרות התחושה הבלתי-מזיקנית הוא צרה גדולה בשביל בחורה בודדה.

"אתה צרה גדולה בשביל בחורה בודדה."

"עושה רושם ככה, מה?"

"בהחלט!"

"אז.."

"אז מה?"

"אין משהו שרצית להגיד לי?"

הוא חשש שהדיאלוג נעשה אינפנטילי ושהאינפנטיליות שובה רק בעיניו.

היא רצתה להגיד מילים מסויימת ולהתכוון לדבר אחר לגמרי.

מכן והלאה הדיאלוג התנהל בצורה שלא הייתה נוחה לשניהם. היא הרגישה שחוסר הנוחות משרתת את מטרותיה, הוא הרגיש שחוסר הנוחות משרתת את מטרותיו. היא רצתה סקס, הוא רצה אהבה. הם סיימו את הערב במיטתה. היא הרגישה גועל כשהוא גמר על שדייה, כדי לראות אותה מושפלת. היא לא ידעה שזו הייתה המטרה, היא הרגישה גועל מהזרע החום שיצא לו.

כשהוא יצאה מהבית שלה רבצה חולדה לבנה ענקית על חוטמו. הוא ניסה לראות אם יש מישהו מאחוריה אבל לא הצליח להוריד אותה. היא נופפה לו לשלום. הוא אמר "גודביי". היא לא ידעה שהיא תראה אותו שוב, היא חשבה שהוא לא ייראה אותה יותר.

הוא רצה להגיד לה שהוא לא הכיר אותה מספיק טוב, שהיא ראויה ליותר מדפיקה, אבל הדלת נסגרה מאחוריו. הוא נזכר בימים שהיה כועס על עצמו שהיה מפנטז על סקס חסר-משמעות, עם מישהי חסרת-משמעות, בלי לחשוב יותר מידי, בלי להרגיש. הוא נזכר בימים שלא היה עושה דבר מלבד לאונן כל היום ולחשוב כמה זה היה טוב אם הייתה לו את קלות-הדעת ההכרחית לניהול סמול-טוק מושלם.

אני לא זוכר את עצמי בגיל 3. אני זוכר את עצמי מדמם, בגיל 4. אני זוכר חיפושית גדולה תלויה לי על הצוואר ומוצצת את הנמשים שלי. הנצנוצים שלי היו בלתי-נראים גם לאור יום, העיניים שלי נראו חשדניות. הייתי בין הבריות רק כדי להעלם. היה עדיף שהייתי זיקית. לא כדי להסתדר, כדי לא לבלוט. החברים היחידים שלי היו מילים. המילים האלה. כן. הדבר היחיד שאף אחד לא יכול לקחת ממני. לא, את זה הם לא יקחו ממני, הזונות.

אני מקווה שהכעס שלי לא מכעיס, אני מקווה שהרוגז שלי לא מרגיז, אני מקווה שהקנאה שלי לא מקניאה, אני מקווה שהאהבה שלי לא אהובה, אני מקווה שהטינה שלי לא מטניאה, אני מקווה שהשנאה שלי לא שנואה, אני מקווה שהתשוקה שלי לא מתשיקה, אני מקווה שהתאווה שלי לא מתאיווה, אני מקווה שהחיבה שלי לא מחובבת, אני מקווה שהסלחנות שלי בלתי-נסלחת.

בגיל 6 הלכתי לגן. אני זוכר מזה יותר מידי. אני זוכר את המרפקים. ילדים שעוברים מוכרחים לפול. אני זוכר את החתולים, שמחביאים את החרא שלהם מתחת לחול. זה היה מעשה של ניקיון למבוגרים, אבל לי זה היה מסריח. כי הייתי משחק בחול המזדיין והחרא של החתולים היה נדבק לי לידיים. וכן, זה היה מסריח.

הגננות לא אהבו אותי. אני לא ילד שכיף לגננות. אני ילד נחבא אל הכלים. אני ילד לא-ידידותי. אני ילד שעושה חיים קשים. אני לא ילד שמחייך. אני לא ילד שמדבר.

הם חשבו שהם ראו מישהו, אבל הם לא ראו כלום. אני לא ילד נחמד אבל גם אני גם לא ילד רע. אני לא ילד שמושך לבנות בצמות, אני לא ילד שמרים חצאיות.

הם יגידו לך שהם כבר הרבה זמן לא ראו אותך על כדור פורח, הם יגידו לך שהם לא רואים את החבלים שאתה מושך בהם ואת הגז שמרים את הבלון הם רק מריחים.

אני אגיד לך איפה הייתי. אני הייתי בכל אותם מקומות שאיש לא היה בהם.

אני אגיד לך איפה הייתי. אני הייתי בכל אותם מקומות שאסור להיות בהם.

אני אגיד לך איפה הייתי, אני אגיד לך איפה הייתי.

על השחלות שלך לא נגיד מילה, הביציות שלך גם כן חסויות. שלך שלך.

על האשכים שלי לא נגיד מילה, הזרעים שלי גם כן חסויים. שלי שלי.

אני כותב בעצימת עיניים.

עברי נשכח. על עתידי אני עתיד להצטער.

מחר, אני אשלם מחיר כבד מנשוא על הזיותיי.

ז'ן ז'ק רוסו חבר שלי בעולם הבא.

אני חש צער גדול על נטיותיי

אני חש

אני אוהב בנות רק כשהן שותקות.

אני חש

הריאות שלי לא מגיבות

הריאות שלי יוזמות.

האשכים שלי זריזים

השחלות שלך נמסות

ה-ר' של השם שלי היא ר' של הראייה הלקויה

ה-א' של השם שלי היא א' של איבוד השמיעה

ה-ו' של השם שלי היא ו' של הויתור על השיער

ה-ב' של השם שלי היא ב' של הבהירות המוגזמת

ה-ן' של השם שלי היא ן' של "תמות כבר רובי, תמות כבר, אתה לא באמת אוהב לחיות. הכוכבים שנחבאים כשאתה מסובב גביך לרקיע השחור הם תמיד לא יהיו שם".

הם תמיד לא יהיו שם

את האנשים באוניברסיטה קל לזהות. יש בהם את אותה נינוחות חסרת-מרגוע שיש בדוממים. הם מסתכלים עליך אבל הם לא ממש רואים אותך. הם יודעים לחשוב, אבל רק דרך השכל. אתה יכול לראות אותם משתדלים, אתה יכול לראות אותם מזיעים, אבל הם לעולם לא יודו שהם בעצם מאוננים. הם ישיגו את הציונים שאתה רוצה, הם ישיגו את הנשים שאתה רוצה, הם יזכו בהכרה שאתה רוצה בה.

אבל הם לא אתה.