שירים על המוזה - חלק ג

שיר מספר 281

אני מרגיש מוזר. אני מרגיש שאני כותב תחת השפעה נעלה. אני מרגיש שאני תחת השגחה. תחת השגחתה של המוזה. היא אוהכת אותי והיא לא תיתן לי למעוד. לא לא. אנחנו פוסעים שלובי-זרוע ומחוככי-ישבנים על דרך הלבנים הצהובות - והלבנים מנצנצות באור יקרות. הו-הו, הא-הא. היא לי אהובה ובת-לוויה.

שיר מספר 282 - מוות פוסט-פיני

הוא קיבל "הזמנה הביתה"

"הוא", "קיבל", "הזמנה", "הביתה"

שיר 283

זה דמי הנשפך בעדכם

נשפך ונשפך, נשפך ונשפך                                                             כשהשפיך שלי זורם כמו דם

                                           הכל מגואל בדמי הנשפך-פך-פך

זה דמי הנשפך בעדכם

נשפך ונשפך, נשפך ונשפך                                                             כשהשפיך שלי זורם כמו דם

שיר מספר 284

אני, למות, היום.          אני, למות, מגיל 3.                לא לא לא לא                 לחיות זה לא טוב.

שיר מספר 285

אני לא טוב בלחיות,

אולי כדאי שאנסה למות.

שיר מספר 286

אישה היא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לגבר

(וגם הגרוע ביותר)

שיר מספר 287

אני צריך תוכנית טלוויזיה משלי. זה יהיה טוק-שואו בלי דיבורים.

יבואו לשם רק נשים ואני אמשש להן את השדיים ואשלח ידיים לאיזור החלציים. והן יכוונו אותי.

קרוב יותר, קרוב יותר. קרוב יותר לכוס. וגם יאוננו לי. והתוכנית תיגמר כשאני אגמור.

שיר מספר 288 - שיר בשם "מה שמעמיד לי."

סיפרו לי פעם אנשים שמאוננים אחד לשני באוטובוסים. היה נורבגי אחד שגר באוסלו בשם לארס שסיפר לי על נורבגית אחת שאוננה לו באוטובוס והייתה ישראלית אחת בשם מורן שסיפרה לי שהיא ישבה עם חבר שלה בספסל האחורי של אוטובוס שהוביל טיול שנתי לאילת ואוננו לה.

             קראתי בעיתון על סרט ישראלי שהיה היום בערוץ 2. "שרגא הקטן". זה היה סרט על נערה בת 17 ששכבה עם פלוגה של טנקים - עם האנשים של הפלוגה כלומר; היא ביקרה לילה אחד בבסיס והיא שכבה עם כולם ונכנסה להריון וכעת לא יודעים הזרעונים של מי פגשו את הביציות שלה. זה מאוד סקסי, זה מאוד סקסי (אתם לא חושבים שזה סקסי?). זה מאוד סקסי לחשוב על בחורות נדירות שהן פעילות נמרצות במשחק "ספוג כפי יכולתך", שמקביל למשחק הגברי הפופולארי "פלוט כפי יכולתך".

שיר מספר 289

אני אדם בודד והבדידות לא טובה לי אבל היא הולמת לי

יש שקר בדמה של החברה

אני אדם מפוחד וחרד והמציאות המסוייטת שלי רעה לי אבל היא הולמת לי

יש שקר בדמה של החברה

הבדידות שלי מוחלטת והיא מתוקה וכואבת

עולם שלי הוא עולם ללא חלונות ודלתות ולכן הוא עולם אמיתי

המציאות שלי לא מניחה לשקר לפעפע לעולמי

שיר מספר 290

יש הבדל בין הוויה אלוהית ועשייה אלוהית

הוויה אלוהית נמשכת כל החיים והיא מייצרת עשייה אלוהית

עשיה אלוהית נמשכת רגעים ספורים והיא לא בהכרח תוצר של הוויה אלוהית

שיר מספר 291

חלמתי שאהובתי נרצחה

היא הייתה דנית שנראתה גרמניה

אני לקחתי אותה לבית שלי ומהר הכנסתי אותה לחדר שלי והיא נעלמה

ירדתי לגינה ומצאתי שם פתקים דבוקים לאדן החלון שסבתא שלי השאירה שהבהירו לי שהיא נרצחה

ושהיא לא הראשונה

ודרך החלון כשהצמדתי את שפופרת הטלפון לאוזן שמעתי את זעקתה מהעולם שמעבר

שיר מספר 292

"תכסה את הרגליים גם."

סביב הגוויה שלי אנשים רבים זרים   והם מגחכים והם לועגים      וגוויתי שרה ורוקדת לקול מחיאות הכפיים  

שיר מספר 293 - אין אהבה

אביר המחשבה

אציל ההרגשה

נדיב החושניות                                         חושניות-יות-יות-יות

רק בכתיבה הוא כזה, רק בכתיבה:

בחיי המעש הוא בושה וכלימה!                    בושה וכלימה.

אפס הכרה ואפס הוקרה, אפס הכרה ואפס הוקרה

שיר מספר 294

אימא שלי עושה מעשים טובים לרוב

היא לא יראת אלוהים - היא יראת הגזירה

וכל מעשה טוב שהיא עושה נועד

להפר את רוע הגזירה,

להפר את רוע הגזירה

אבל היא לא מצליחה, לא לא

היא לא מצליחה

לא ניתן לנצח את השיגרה

כשהשיגרה היא מאמללה

הנורא מכל ייקרה גם מחר

אימא שלי עושה מעשים טובים לרוב

היא לא יראת אלוהים - היא יראת הגזירה

וכל מעשה טוב שהיא עושה נועד

להפר את רוע הגזירה

להפר את רוע הגזירה

אבל היא לא מצליחה, לא לא

היא לא מצליחה

שיר מספר 295 - פרקליטת המדינה

תובעת גברים יותר משהיא נתבעת על ידם

רוצה להזדיין יותר משרוצים להזדיין איתה

היא לגמרי לא מטפיסית                                                     לא מ-טא-פיסית

      לגמרי לא מטפיסית                                                     לא מ-טא-פיסית

אני מכיר אותה? אולי.

אני עוד צריך לבדוק את זה.

שיר מספר 296

בקלות רבה מידי

רובי נרגש

בקלות רבה מידי

רובי נרעש

בקלות רבה מידי

רובי נשבה

ברישתה של האשליה

הדביקה

המתוקה

המרושעה

ושמה: אישה.

שיר מספר 297

יום אחרי

יום השנה להסתלקותי הכפויה מקורסאו, בירת קורסאו.

יום אחרי

יום השנה להתבזות הגדולה של חיי.

יום אחרי

יום השנה לקללות ולנאצות שנורמן סרפוס זכה להן ביושר.

יום אחרי

יום השנה למשרתת המצחקקת של נורמן סרפוס שעולמי הקורס היה לה להלצה קריביאית.

יום אחרי

יום השנה למילי "הפרה ההולנדית" ולאחותה שהתלהבה מזה שקראתי לה “Big Lady” באינטרנט וכשפגשתי אותה הבנתי למה. והייתי מותש מתלאות הזמן וגם לא ידעתי גם איך לנסח את הרצון שלי לזיין.

יום אחרי

יום השנה לכמעט-זיון עם: ההיא שקבעה איתי בפאב שהיה רחוק 10 ק"מ ממני ולא היה לי כסף לטקסי.

יום השנה לכמעט-זיון עם: ההיא שגרה עם אימא שלה ורצתה לשמור על תדמית מהוגנה.

יום השנה לכמעט-זיון עם: ההיא שפגשתי בסירה שחיברה בין שני חלקי מרכז העיר ובגלל קרש שזז ממקומו בדיוק כשבאתי לרדת והיה צורך לחברו מחדש בירידה ליבשה בעוד אני מאבד קשר עין איתה לא ראיתי אותה יותר. וחיפשתי וחיפשתי וחיפשתי. והזעתי והזעתי והזעתי. עד שהתמוטטתי ליד דוכן נקניקים.

יום אחרי.

שיר מספר 298 - שאיפה אפילה לצדק עליון

ללא היסודות: הגינות, יושר ושאיפה אפילה לצדק עליון

לא ייתכן שינוי חברתי מהותי

לכן

אני

ויתרתי

על הרעיון

להיות מהפכן

כשנוכחתי שאף לא אחד מהיסודות הנ"ל קיימים בחברה

ומהפכה ללא היסודות הללו היא:

מהפכת-דמה

מהפכת-סרק

מהפכה-לכאורה

אתה שומע ישו? אתה שומע צ'ה?

הנה ההסבר לכשלון שלכם

הנה ההסבר למזדיינותה האלמותית של החברה

שיר מספר 299 - שירו של רדו לופו או "למה רובי היפר-פאסיבי?"

אני לא מתפרע יותר.

כדי שאילונה פאהטרו לא תופיע יותר.

כשאתרגע על ספסל ציבורי לאחר תלישת דפים מעמודים חשמליים.

ותגרום לי לחשוב שהיא התאהבה בי ללא אתרעה.

ולכתוב שירי-מוות, שירים על המוזה ושירים על חיי העולם הבא.

בעוד שורות קצרות הן עבורי חלום בלהות.

שיר מספר 300

הייתי רוצה להיות אהובה של ג'רי האלווהל -

אבל אני אהובה של אף-פעם

ואהבתה של אף-פעם אין נצחית ממנה כי היא מנצחת באיונותה את כל האהובות האחרות.

שיר מספר 301 - תיאור השיא של קיומי

החלומות שלי כוללים את האינטרפרטציה

אני חולם שאני מפרשן את החלומות שלי

אני חולם

אני חולם

וכשהחלום נגמר אני חולם שאני מפרשן אותו                           ואני גם חולם את הפרשנות שלו

אני ער ולא ער

אני מודע ובלתי-מודע

אני אר-אי-אמ ואנ-אר-אי-אמ. (אין א-אר-אמ, אין אר-אי-אמ)

שיר מספר 302 - דימומי דימדומים

את היא אור חלציי (וגם אש חלציי)

את היא אור דמדומיי (וגם אש דמדומיי)

את היא אור דמדומיי

את היא אור אשי ואש אורי

והאור פג, מתפוגג, מתפוגג-גג-גג

והאש נמוגה, מתמומגת, מתמומגת, מתגוממת

וחלציי מדממים, בדממה מדממים, בדממה הם מדממים!

דימדומי דימומים

דימדומי דימומים

דימומי דימדומים

דימומי דימדומים

שיר מספר 303 - שירים על מספרים (1)

אני מחכה לאוטובוס של קו 9

הנה הוא מגיע עוד רגע, עוד רגע

ציפיה דרוכה היא עניין כה מייגע

היא לא נותנת לי להמשיך לדשדש ולבעבע

לבעבע ולהיות לחלוטיןלחלוטין בלתי-משגע

ובחורות-כה-יפות הן מעוררות בי דמע ועוד דמע

והחשק שלי לחוות איזה-משהו ארצי הוא לי גווע

שיר מספר 304

המוזה שלי לא מרשה לי להדפיס שירים

היא אוהבת אותם כשהם גמורים ובלתי-גמורים

היא אוהבת אותם כשהם קריאים ובלתי-קריאים

המוזה שלי לא מרשה לי להדפיס שירים

שיר מספר 305

שגרה של יום ה', שגרה של יום ה'

היא שגרה שמגדירה כל פלאיי

האובדן, החורבן, החידלון, הריקבון

היא שגרה שמגדירה כל פלאיי

אובדן העשתונות וחוסר האונים

אל מול האווילות של החיים

והיומולדתשמח של המתים

שיר מספר 306

בינוניות בשלה

בינוניות בשלה

זה מה שעושה ספרות כה עצלה לספרות גדולה

זה מה שעושה ספרות כה דלדלה לספרות גדולה

ספרות בשלה, ספרות בשלה

כה בלתי-פגיעה כי הרי היא מתאיידה למגע ציפורנה!

בינוניות בשלה

בינוניות בשלה

זה מה שעושה כתיבה ענוגה-מרוסנה-מיופיפה-חלולה.. בשלה!

שירה בשלה, שירה בשלה

בינוניות בשלה - היא מעוררת בי חלחלה!

שיר מספר 307

הכתיבה איננה כל מהותי,

אדירותי איננה נמדדת במילים.

שיר מספר 308

אי-האטרקטיביות של גיל 23

ושתי, הו ושתי - הלא היית עכברוש

קצת אחרי שהיית מרעיה לליצנית-החצר של אחשורוש

קצת לפני שעלילות בניו של השמגג תמו על צמרתו של ברוש

ואני, מה יהא עליי? אה? מ-ה  י-ה-א  ע-ל-י??????

"אי-האטרקטיביות של גיל 23" - מחשבה שלא יוצאת לי מהראש.

רוש, רוש, רוש, רוש.

שיר מספר 309

כמו גיתה אנוכי -

משווה דמות פיוטית לממש,

כמו אנטי-גיתה הנוכרים-הערלים -

ממשים את הפיוט!!!....

שיר מספר 310

המשאלה של כולם לזיין את כולן שלעולם לא תתגשם, המשאלה של כולן לזיין את כולם שלעולם לא תתגשם

הרצון הזה שלא מתממש

ששב ופועם, שב ופועם

והוא חזק מכל וגם נחשק מכל, כמו עבים שנעים באצילות ברקיע (והם בלתי ניתנים לאחיזה מוחשית)

ועד שהוא לא מתממש הוא די מייסר

שיר מספר 311 Goose-Sitting

חלמתי שאני צריך לשמור על אווזים

אווזים שלא מטילים ביצים

מאות מהם בדירה שלי משוטטים

ויש אנשים שרוצים אותם מתים

והם לא מרפים, הם לא מרפים

הם אנשים רעים, מרוקאים עארסים

ואני יוצא עם אחד האווזים לטייל בשחקים

ולפתע אני ראשי סובב אחור.. אבוי! לכדהו מלכודת-פתאים

שיר מספר 312

בשבילכם היא פרוצה, בשבילי היא ברה

בשבילכם היא מרמידה, בשבילי היא סירנה

בשבילכם היא לא-דבר, בשבילי היא אללה-אכבר

היא נאבקה, היא לא נמה את שנתה לעולם, רק את שנתו של זולתה היא נמה

היא שורטת, היא נאנקת, היא על משכבה לא רחומה

היא מלטפה, היא סוררה, היא לא תניח לאיש לא לספקה

היא רכובה, היא שרועה

היא מפושקה, היא מבליטה דגדגנה

לא בפניי

לא ראיתי אותה אוהבת מעולם

שיר מספר 313

חללים צרים מידי

תיקרות נמוכות מידי

מחנק

מחנק בגרון

מחלחל מטה-מטה

מחנק בריאות

גם בגרון

גם בושט

מחנק בכלי-הדם

חללים צרים מידי

תיקרות נמוכות מידי

סיבובים חדים, לא נגמרים                                                                                       לא נגמרים

אני אוהב, יותר מידי אוהב

אסור לאהוב

מי שאוהב מת

אני אוהב

גם שוברט אוהב

הוא לא מראה את זה

אני אוהב

יותר מידי אוהב

זה ניכר בכל מה שאני עושה באיך שאני עושה

חללים צרים מידי

תיקרות נמוכות מידי

מי שאוהב יותר מידי לא אוהב כלל

מי שאוהב יותר מידי לא יכול להראות אהבה שלו

לעולם

לעולם

מי שאוהב יותר מידי

מת

שיר מספר 314

בקשה לי אחת:

אהבו את מילותיי. לא מבקש אני יותר מזאת. אנא - אהבו את מילותיי. יתרה מזאת לא אבקש.

אילו הן מילות מחורפות ומגודפות - אולם בכל זאת. אנא - אהבו את מילותיי. דם לבי. בדם לבי אני כותב.

אני מבקש. המילים שלי טובות, המילים שלי יפות. אל תעליבו המילים שלי. אהבו את מילותיי.

המילים שלי לוחשות, המילים שלי מלטפות, המילים שלי מושחתות, המילים שלי רוצות להיות נאהבות.

שיר מספר 315

המוסיקה של שוברט מאצילה עליי מרוחה. רביעיה אחרונה שלו כל כך יפה. והאצבעות מתעקשות להתעלות, בעמל וביגע לטפס, על גב הקלידים הסרבנים כי האצבעות לא יכולות למאן לתחינתו של מלחין עז-נפש. להיות פה עוד קצת. לחוות עוד קצת.

דבר-מה מעכיר לא יתרחש כאן יותר.

דבר-מה עוין-אל לא יתרחש כאן יותר.

דבר-מה שאין בו כדי לענג יישותי לא יתרחש כאן יותר.

כשהאצבעות מתעקשות להתעלות. וכמה שיתעקשו לא ייגעו, באשר לא ניתן לגעת בו.

שיר מספר 316

אז האפס הזה חושב שאני כשרוני? אה-אה. תגידו לו שלאחותו יש אולי רק פוטנציאל. זה כל מה שאני יכול להגיד עליה. תגיד לו שאחותו: 1) לא מוצצת מספיק טוב. 2) נטולת הכישורים האקרובטיים הנחוצים לי. 3) פאסיבית מידי.

שיר מספר 317

בחיל וברעדה אני ניגש לכתיבה.

"בחיל וברעדה" כי הכתיבה שלי גדולה. כה גדולה. גדולה ממני בהרבה-הרבה. ממני, בהרבה-הרבה.

היא כתיבה שטובה לכתיבה ורעה לקריאה.

לכן היא כתיבה גדולה. גדולה-גדולה.

היא כתיבה שיש נקודה בסוף של כל שורה שלה.

היא כתיבה אנלפבתית. אוטיסטית. היא כתיבה בלתי-אסתטית. אקסטטית? היא חוטאת-ית.

היא כתיבה שרעה לכתיבה וטובה לכתיבה.

היא כתיבה אפיקורסית וחסידית. היא כתיבה נטולת-קתרזיס.

היא כתיבה שרעה לקריאה וטובה לקריאה.

היא כתיבה שטוב לאנשים להגיד עליה "אני ממש לא יודע מה להגיד."

היא כתיבה שמאיימת עלי, מפחידה אותי - תרחיקו אותה ממני!

היא כתיבה שגורמת לי לחשוב שאני צריך לכתוב את השיר הבא יותר מפעם אחת כי הפעם הראשונה לא תהיה טובה מספיק.

שיר מספר 318 - שירים על מספרים (2)

טניס - משחק מרגש.

0-15: הפסדת נקודה - לא נורא - זה רק נותן יותר מוטיבציה.

0-30: הפסדת כבר שתיים, כעת אתה צריך להשקיע מאמץ כפליים. כי 40-0 זה כבר כמעט הסוף.

0-40: הנה אתה עומד להפסיד את המשחקון ומי יודע אם לא תפסיד את הבא גם? ואת זה שאחריו? אבל אם תצליח לנצח מהמצב הזה זה יהיה ניצחון מוראלי כפול: גם בתוך נפשך וגם על היריב. הלה שהופך כמעט-תבוסה לניצחון תעצומות-נפשו ישוו רק לאלו של אלכסנדר מוקדון.

15-40: אתה בדרך הנכונה. והנה היריב מתחיל לפקפק ביכולתו. הדבר ניכר בתנועות גופו.

30-40: אה. כעת הוא כבר כלל לא בטוח בניצחונו. הוא משחק בטוח.

40-40: השיוויון המיוחל לבסוף הגיע. נפשך סחטה גופך או שמא היה זה גופך שהיה עצל לפני-כן?

יתרון לך: עוד נקודה אחרונה ווטורלו שלך.

ניצחון: שוב הוכחת את כוחו של הרצון.

שיר מספר 319 - שיר בשם "אחיזת ארכימדס"

אין לי את נקודת ארכימדס

אני חי בעולמו של הדֶס   

אין לי איך לבטא הרס

אני מרגיש שמעון פרס

כשכל העולה בידיי הוא חרס

ואני כה-משתוקק לשוב להיות אַרֶס

שיר מספר 320 - שיר לא טוב

השיר הזה לא טוב,

הוא לא מספיק רטוב,

הוא עולה-באוב,

הוא עולב-בדוב,

הוא סוב וסוב,

הוא לא טוב,

הוא רטוב,

הוא כמו אנשי נוב,

הוא לא טוב,

הוא לא עף כמו Dove,

הוא די טוב, אבל,

אין לו משוב,

מפאת מורא הרחוב,

הוא דם עד זוב,

ואין בו כל טוב,

שיר מספר 321 - "כוחו של גורל"

פטסי קנזיט נשואה לליאם גאלהאגר מאואזיס,

אבל אני, אני, אני כל כך חושק בה!

כי היא גורמת לי כל כך להתרגש ולשכוח מהכל..

כי היא גורמת לי לרצות בתוכה לגמור..

אבל היא של ליאם - היא לא שלי.

אבל היא גורמת לי.. כל כך הרבה להרגיש - ובאילו עוצמות!

כל כך, כל כך, כל כך,

פסגות רבות לה לנשמתי המעפילנית

ואני

ניצב

כהרף-עין

בכל פיסגה ופיסגה

ואני

מחליק

במורד

אט-אט

ואני

לא-שם

לא-כאן

לא בשומקום מסויים

כל כך מאויין

לא זיין.

שיר מספר 322 - כה אמור ליו"ר השנור, לאדמו"ר שלא מחכה בתור ולאיגור השיכור הנאור:

"ימיי הם ימים ספוגי-מרור,

"לילותיי חולפים ללא מזור,

"אני עוד רגע אחל לנבור,

"בתלאותיו של ג'וני השור הגיבור,

"שנפל לתוך הבור של אבי נחור,

"ושם בכפור הוא ראה את האור,

"והיה זה אור לוע-שחור והוא לא מצא בו דרור."

שיר מספר 323

כוס חורך, כוס חורך

אל מותי אני דועך

שיר מספר 324

עינוגי רובי.

גינוני רובי

            הרצון שלו להיצמד, לבחורה עם שדיים גדולים, לשדיים גדולים;

            לא של אילונה, לא - גם לא של כריסטינה, אבל שדיים גדולים - אבל לא אילונה.

כי גינוני רובי לא אהובים - רק אוהבים.

שיר מספר 325

רגשות שלי מילוליים מידי

מילים שלי רגשיות מידי

המילים שלי לא מבטאות מספיק

לא מספיק לי להרגיש

שיר מספר 326

הבלתי נסבלות של עצמי, של עצמי

האירוניה העצמית המענגת רק אותי

רגשות האשמה המתוקים

אחרי פרלינים שוויצרים

אחרי השחתת הזרע עד תום, עד תום

כשאני נוסע באוטובוס

כשאני נוסע באוטובוס המחשבות שלי

המחשבות שלי

כשאני נוסע באוטובוס

האנשים של האוטובוס מפרנסים את המחשבות שלי למרות שהמחשבות שלי לא לי משלמות לי דמי-נסיעות

אני חושב: הבלתי נסבלות של עצמי, של עצמי.

שיר מספר 327

ההנאות שלי היו לנורמן סרפוס:

 1)  מפוקפקות

2) תמוהות

3) מרגיזות

הוא לא הבין.

הוא לא הבין מה גורם לי לשבת שעות במרפסת באויר דחוס לחות קריבית

הוא לא הבין מה גורם לי את מבטי לשאת לרקיע מצועף עננים אדומים

הוא לא הבין

הוא לא הבין

והוא לא יכל להבין

הוא לא יכל להבין

שזה בסדר גמור שהוא לא מבין

אבל לא צריך לכעוס ולא צריך לרטון

כי גם אני לא מבין

אני לא מבין

שיר מספר 328

תמיד יהיו הרבה יותר מידי מהם.. אנשים!

שיר מספר 329

אל תמות, רובי.

אל תמות.

אל תמות רובי.

אני מבקש ממך יפה, רובי: "אל תמות, רובי."

אל תמות.

שיר מספר 330

יום אחד

אני

מתכוון להסביר

למה

זה בלתי-נמנע

שכל אדם

יהיה

נרקיסיסט

אם הוא רוצה

לממש את עצמו

שיר מספר 331 - למה רובי טוב לאנושות:

הרוע טוב לאנושות

השקר רע לאנושות

ההרס טוב לאנושות

הצביעות רעה לאנושות

שיר מספר 332

"רצח. לרצוח. חשבת פעם לרצוח?"

"כן. אבל רק במחשבה."

"לא חשבת ממש לרצוח מישהו."

"מובן שחשבתי, אבל רק במחשבה."

"לא קרה שמישהו כל כך הרגיז אותך עד שרצית לרצוח אותו?"

"מובן שקרה. אבל רק במחשבה."

"לא בממשות. אז לא ממש חשבת לרצוח מישהו."

"לא ממש. רק במחשבה."

שיר מספר 333 - "תלישות ראובן-ויטנברגית" או "כתיבה בשעת הדמדומים של הנפש של רובי"

מה יותר גרוע:

מצב-רוח אשלייתי או מציאות אשלייתית? תפוח אדמה מתוק או סתם תפוח אדמה?

אופוריה שביצירת יצירה-שטובה-רק-לעצמה או עליזות ארצית שטחית שמנומקת היטב ע"י הנסיבות?

רע לרובי כי יכול להיות לו רע וזה כה-נורא! או טוב ללא-רובי כי לא יכול להיות לו רע וזה לא-נורא? אה? 

שיר מספר  334 - מסה על כל דבר שאהובה של אף-פעם עושה או שקשור אליה באיזושהי דרך

עשן סיגריות,

של בחורה יפה,

זה דבר כל כך יפה

וגם פיטמה דביקה של חולצת טריקו לבנה זה דבר יפה.

שיר מספר 335 - רשימה של 12 חוויות-מערערות:

  1.  קניות בסופר

  2.  ריצה עם סטופר

  3.  צפייה בסנוקר

  4.  יציאה החוצה

  5.  השלכת חתולה

  6.  רובי עושה חוכה ואיתלולה

  7.  נסיעה באוטובוס

  8.  שינה בלי ריתמוס

  9.  שירה של אוריבידיוס

10.שמש קופחת

11.מוסיקה רוגעת

12.תרבותחת

שיר מספר 336

קשה למות כש:

 1)  הפרחים מלבלבים

 2)  הציפורים מצייצים

 3)  השמשים זורחים

 4)  המוזות רועמות

שיר מספר 337 - דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר מלבד דבר

הסימבוליזם מת,

            הסימבוליזם מת,

                        הסימבוליזם מת,

                                    הסימבוליזם מת,

                                                הסימבוליזם מת,

                                                            הסימבוליזם מת,

                                                                        הסימבוליזם מת,

                                                                                    הסימבוליזם מת,

                                                                                                הסימבוליזם מת,

                                                                                                            הסימבוליזם מת.

שיר מספר 338 - שיר בשם "חוסר-אמון בכוח של דברים חיצוניים"

חוסר-אמון בכוחה של התנועה

חוסר-אמון בכוחה של האמונה

חוסר-אמון בכוחה של ההצלחה

חוסר-אמון בכוחה של האהבה

חוסר-אמון בכוחה של היצירה

חוסר-אמון בכוחה של המחשבה

שיר מספר 339 - נא לא לחפור. השליכו המזמורות.

נא לא לחפור. השליכו המעדרים.

נא לא לחפור. השליכו האתים.

נא לא לחפור. השליכו הקלשונים.

כי אם תחפרו לא תימצאו דבר. הכל מעל פני השטח, הכל מעל פני השטח.

שיר מספר 340

אני רואה בתוךהאויר

אני רואה גלים

            של שרב

אני רואה טיפות

            של גשם

אני רואה בתוךהאויר

שיר מספר 341 - שיר בשם "ההמונים - מה הם מבינים?"

הם אוהבים כל מה שעלוב ורדוד. הם אוהבים את השיר על ההוא מהגדוד האבוד.

שיר מספר 342 - מלנכוליה אופטימית

היא לא אוהבת אותי, עדיין.

היא לא אוהבת אותי.

אולי מחר היא תאהב. אולי מחר (אולי גם מחר לא).

היא לא אוהבת אותי, עדיין.

שיר מספר 343 - שיר בשם "אני רוצה להיות מת ואני שוקד על עתידי שלאחר מותי"

תאוותי - בלתי-הגונה

רצוני - בלתי-מוסרי

שאיפותיי - סוטות

רעיונותיי - יפים יותר מידי

שיר מספר 344 - דיני חרטות

חרטה זו על כל חרטה שאי-פעם התחרטתי.

חרטה זו על שהתחרטתי שגרמתי סבל בלתי-נמנע לסביבה.

חרטה זו על שהתחרטתי שמילים-שלי לא יעלו לגן-עדן.

חרטה זו על שהתחרטתי שלא הייתה לי אהובה שלא-באשמתי.

חרטה זו על שהתחרטתי שלא הייתי בן מספיק טוב, אזרח מספיק טוב, אדם מספיק טוב.

שיר מספר 345

אתם מכירים את המצב הזה

שאתם ממש-ממש רוצים משהו?

מכירים? מכירים?

אתם מכירים את המצב הזה

שאתם ממש-ממש רוצים מישהו?

מכירים? מכירים?

זה גורם לכם להרגיש טוב, נכון?

זו הרגשה טובה ממש ממש לרצות.

שיר מספר 346

"חשבת פעם להשחית את האיברים של עצמך?"

"המממממ."

"חשבת פעם איך זה יהיה להלך בלי גפיים תחתונים ובלי טבור?"

"לא. לא חשבתי. אבל כשאני חושב על זה אני מבין שזה מה שתמיד רציתי ולא העזתי לקוות שיקרה."

שיר מספר 347 - שיר בשם "הייתי צריך לעשות חרקירי מזמן"

כל פעם שתליתי בקיומו המוצלח של משהו הכל

והמשהו הזה התפקשש

הייתי צריך לעשות חרקירי                   ---------------                     הייתי צריך!

במקום להמשיך לתפקד כאילו דבר לא אירע

וכדי-כך לפעור פתח גס להדחקה המונית נלוזה!

שיר מספר 348

על נהרות בבל

גם ישבנו

גם בכינו

בזוכרנו

את ציון.

שיר מספר 349 - הימנונה של העמותה נגד פירוק עצמות

את ועצמות הפיטמות שלך! כואבות! כה כואבות.

את ועצמות הישבנים שלך! כואבות! כה כואבות.

את וכל העצמות המתפתלות בעיקול מושלם שלך!

העצמות שלך מבהילות את העצמות שלי,

תפסיקי עם זה!

העצמות שלך שוברות את העצמות שלי,

תפסיקי עם זה!

העצמות שלך מפוררות את העצמות שלי,

תפסיקי עם זה!

אני לא יכול לסבול את הרגע, הרגע שעובר ולא יהיה עוד כמוהו. הרגע שנמחה ומיותר לדבר עליו כעת

אני לא יכול לסבול את הרגע שהאישה מזכירה לי בגופה את הנצח

ומבהירה לי מחדש שחושניותה היא בעצם האידיאל של האסתטיקה ואיך יכול להיות שמשהו כה ארצי..(?)

שיר מספר 350 - שירים על שירים (1)

מה שקובע את איכותו של שיר

זה המרווח בין נשימה לנשימה ואורכה של כל נשימה

אם המרווח קצר והנשימה ארוכה: זה יהיה שיר גדול.

אם המרווח ארוך והנשימה קצרה: זה יהיה סתם שיר.

ואם המרווח והנשימה קצרים או ארוכים אז זה בכלל לא שיר שלי.

שיר מספר 351

אדם חופשי לא יכול להיות מאושר.

כל תחושות העונג של האדם הן

אינן אלא פיצוי

על השעבוד לרצונות נחותים שהיה כרוך בחוויתן

רדיפת אמת לעולם לא מביאה לאושר.

כל תחושות העונג של האדם הן

אינן אלא פיצוי

על ההתכחשות לעצמי שהיתה כרוכה בחוויתן

שיר מספר 352 - לכו להתאיין!

תעשו לי טובה, תעשו לי טובה. פשוט תעלמו לי מהעיניים. בסדר? בסדר?!!!!

לא איכפת לי אם אתם יודעים להבין את השירים האלה או לא -

פשוט תעלמו לי מהעיניים, בסדר?!!!!

לא איכפת לי אם אתם לא אוהבים את השירים האלה בגלל שאתם לא מבינים אותם.

פשוט תעלמו לי מהעיניים.

מובן?

מובן?

אני לא רוצה אף אחד מכם פה יותר.

מובן?

מובן?

ולא איכפת לי אם מחר אשנא את השורות האלה.

מובן?

מובן?

אני ישן הרבה כי אני חי מעט או

אני חי מעט כי אני ישן הרבה?

שיר מספר 353

השורות שלי מתאזנות כשאני מחליף מילים במשפט

המילים שלי מתאזנות כשאני מחליף שורות במשפט

העצבים שלי רופפים כשאני לא אוהב את המופלא

הרופפים שלי עצבים כשאני לא אוהב את המופלא

כשאני המופלא עצבים שלי הרופפים אני לא אוהב

כשאני המופלא רופפים שלי העצבים אני לא אוהב

כשאני מחליף מילים במשפט השורות שלי מתאזנות

כשאני מחליף שורות במשפט המילים שלי מתאזנות

שיר מספר 354 - לוגיקה לעצלנים חולי-נייפש

מה שאמיתי נכון ומה שלא-אמיתי לא נכון

מה שקיים אמיתי ומה שלא קיים לא-אמיתי

מה שנכון לא-אמיתי ומה שלא-נכון אמיתי

האמונה שלי כוזבת כי המציאות שלי אמיתית

המציאות שלי אמיתית כי האמונה שלי כוזבת

הכליות שלי רועדות כי המעיים שלי שקטים

המעיים שלי שקטים כי הכליות שלי רועדות

העתיד הוא עכשיו כי עכשיו העתיד

עכשיו העתיד כי העתיד הוא עכשיו

האשליה מתפוגגת כשהממשות מתעוררת

הממשות מתפוגגת כשהאשליה מתעוררת

האמת היא שלי ושלך ושל כולם

האמת היא לא של אף אחד

אני היום, מחר ולנצח לנצחים - אבל אין לי עבר. אין לי עתיד. אין לי הווה.

שיר מספר 355

רק דלילה יכלה לנצח את שמשון.

ברגע שהיא אמרה לו "מותק, תראה שאתה אוהב אותי ותגזוז את השיער כבר!"

היא איימה עליו באובדן תמצית קיומו - לאהוב אותה.

היא עשתה מה שאף גבר לא יכול היה לעשות לו. היא הרגה אותו.

וכשאני עד לנוכחותה של אותה הרגשה מחלישה

בכל פעם שאני מביט באנאיס או בזו שהיום משום מה סימנתי לה להתראות רק בגלל שהיא הסתכלה עליי

לבי הולך ומתכווץ דק-דק עד שהוא פשוט נעלם-לם ולא נודע כי כי בא דבר אל קירבו

ורק הריק נותר להעיד.

שיר מספר 356 - אני רוצה למות

לא להציק לי, לא להציק!              תפסיקו למרר לי את החיים!            די לעשות לרובי חיים קשים!

אתם לא מבינים? אתם לא מבינים?                                      

אתם לא מבינים שמה שאני עושה דוחה-שבת?                        מה כל כך קשה להבין פה?

אתם לא מבינים? אתם לא מבינים?

אתם לא מבינים שמה שאני עושה דוחה-סקס?                         מה כל כך קשה להבין פה?

אתם לא מבינים? אתם לא מבינים?

אתם לא מבינים שמה שאני עושה דוחה אותי?                        מה כל כך קשה להבין פה?

שיר מספר 357 - משב רוח צונן על גו צונן 

הקיום. הקיום העז. של האישה. כן כן. יש לה קיום עז לאישה. יש הרבה דברים שאני לא יודע אם קיימים. אישה היא לא אחד מאותם דברים. הקיום שלה עז, כן? וזה טוב שהקיום שלה עז - כי זה מרגש. אבל הריגוש כשלעצמו מאיים. הוא מאיים על העצמי. הריגוש הזה גורם לך להרגיש שאתה לא קיים. הקיום של האישה כל כך עז עד שהוא מבטל את קיומך ממש! ומה אתה? מה אתה? סתם יצור פתטי וחרמן.

שיר מספר 358 = "אלוהים עסוק - אין לו זמן בשבילך."

החיים שלי לא טובים ולא רעים.

החיים שלי הם כל כך בלתי-משמעיים.

החיים שלי פשוט לא קיימים.

או שהם קיימים רק בשביל אנשים אחרים.

כמו האמנות וכמו החלומות.

כמו האמנות וכמו החלומות.

שיר מספר 359 - שיר בשם "היא לא אוהבת אותי - לא לא"

ראיתי                                                                                                                היא

היום                                                                                                                  לא

בספריה                                                                                                              מכירה   

את                                                                                                                    אותי,

הבחורה                                                                                                              היא

הכי מדהימה בעולם                                                                                               לא יודעת

והיא                                                                                                                  מי אני -

הסתכלה עליי וחייכה                                                                                 אז

וכשהיא                                                                                                              למה

הלכה                                                                                                                 להגעיש

בלי להתכוון                                                                                                        לבת-לב?

סימנתי בראשי                                                                                                     למה     

            "להתראות"                                                                                            להרטיט

ולא ראיתיה יותר.                                                                                                 מיתר-נפש?

שיר בשם 360 - שירים על שירים (2)

על מה השירים? על מה השירים?

אתם השוטים ודאי שואלים

אז השירים שלי הם על חוליים

לא סתם חוליים - חוליים תמידיים

וגם על אנשים רצוצים, מודרניים

החולים בחוליים בלתי-אפשריים

ונושאים בנטל חיים בלתי-אפשריים

של אינסוף פחדים ואינסוף אינסופיים

שלא מרשים לחיות חיים אמיתיים

חיים של חיים בצל פחדים; הם לא מרשים - הם לא מרשים!

הם פוחדים מהפחדים (והפחד מהפחד הוא אם כל הונאה עצמית)

הם פוחדים לפחוד ולהשאר בחיים

ובשקר בחרדת-מוות נואשה נאחזים

ומשחקים את משחק התפקידים: משחק האנטי-חיים

וכל הזמן בתדמיות כוזבות מתכסים, מטכססים

כי הרי כדי להמשיך לא לפחוד צריך לחשוב שהפחדנים חלשים ומתים

רק למחשבות הרצויות נותנים להישאר בחיים (שקועים בעולמות קודרים)

אבל אלה הן המחשבות הבלתי-רצויות שעושות את החיים טעימים

                          וחשוב שהחיים יהיו טעימים כי רק אז הם יהיו חיים מלאים

                                    לא איכפת לשירים שלי להודות שהחיים שלי רעים-רעים

                                                והם רעים כי הם חיים ללא תקוות שווא וללא ניחומים

                                                            הם חיים בלתי-משתנים, חיים לנצח ולעולמי-עולמים

 אבל הם חיים אמיתיים. רעים אך אמיתיים. אומללים ומאמללים כאחד ועדיין - א-מ-י-ת-י-י-ם. אמיתיים.

שיר מספר 361 - שיר במצברוחטוברע

אני יותר לא יגע                                                                           לבסוף נפטרתי מהנגע

אני מרגיש ממש משגע                                                                   אני לא חושק יותר באווה  

ככה אני חי כשאני חי את הרגע                                                        פגו מיקסמי הטבע

ואין לי חשש שהרגע ייפסק לפתע                                                     אין לי עוד אמצעי מנע

כשאני אטחוב אצבע לשקע                                                             אני שוב מקנא בהרה

ואז אחזור לברבר דברי בלע                                                            הייתה לה סיבה לכל פגע

ובמפשעתי יתחולל בקע                                                                  לא הפחיד אותה המספר 7

או ששוב אגלה שאין לי דמע                                                           קמל הגבע ויבש הזרע

שיר מספר 362 - מילה יפה:

רפיסות.

שיר מספר 363 - יומני היקר,

מבוכה

מבוכה

בושה

בושה

מבוכה

מבוכה

בושה בושה

מבוכה

מבוכה

בושה בושה. והשפלה; השפלה. הו, השפלה. הו, השפלה!

שיר מספר 364

דלתות. דלתות פתוחות או דלתות סגורות - זה תמיד רע בשבילי

אני לא אוהב דלתות.

אני רוצה עולם בלי דלתות.

בלי להניח יד על הידית וללחוץ.

בלי שלטים "דחוף", "משוך".

אני לא אוהב דלתות.

ממש לא אוהב דלתות.

אני רוצה להיכנס ולצאת מבלי שהדלת תתווך.

אני רוצה לא-להיכנס, אני רוצה לא-לצאת.

אני רוצה יקום חופשי.

אני רוצה יקום חופשי ומאושר.

שיר מספר 365 - שירים על שירים (3)

יש לי כמה מילים רציניות על שירים ועל יצירה בכלל, רוצים לשמוע? רוצים לשמוע?

יש לי כמה מילים רציניות על רוח היצירה;

היא צריכה להיות אינפנטילית.

היא צריכה להיות מונומנטלית.

היא צריכה להיות אקסטראוגנטית.

היא צריכה להיות מגלומנית.

שיר מספר 366

מה טוב בשאיפות ממומשות?

משנתמלאה השאיפה - מה נותר שיאטור על האין?

מה טוב בהתגשמות חלומות?

משנעשה החלום למוחשי - מה נותר שיאטור על האין?

מה טוב בסיפוק יצרים?

משהיה היצר להוויה חיצונית - מה נותר שיאטור על האין?

שיר מספר 367

נחמץ לבי בקרבי כשאני חושב על אנאיס.

(על החבר של אנאיס בעיקר.) לבי שורץ רימות ותולעים.

זה הרוסי - עם הצמה.

שוקק לבי זבובי פרות. הם מעופפים בתוכו, הם אוכלים לי אותו.

באות הצרעות ומתנצחות עם הרימות. התולעים לא מתערבים.

מעולם לא ראיתיו, אבל סיפרו לי שיש לו אותה (והוא בטח מזיין אותה כל היום).

איך זה יכול להיות שיש לה חבר? איך זה יכול להיות שיש לה חבר?

אינני יכול לשאת במחשבה שיש לה חבר - לבי מתנדף.

שיר מספר 368 - אלוהים, אני ו"האני"

יש אותיות מסוימות שאלוהים לא נותן לי להקליד.

יש סימני פיסוק מסויימים שאלוהים לא נותן לי להקליד.

ומה המוזה עושה כל אותו זמן? המוזה אומרת לי "רובי - ציית!"

ומה המוזה עושה כל אותו זמן? המוזה אומרת לי "רובי - ציית!"

ומה אני עושה כל אותו זמן? אני לוחץ שוב ושוב על המקש הסורר.

ומה אני עושה כל אותו זמן? אני לוחץ שוב ושוב על המקש הסורר.

וכלום לא קורה. כלום לא קורה אז אני חדל.

שיר מספר 369 - ציטוט מתוך "מסה על אווירת הרדידות שכופה התעלות" ("אמנות המחשבה")

קורה שמצוי האדם

בעיצומה של קלחת עשייה נטולת פשר.

קורה שאי-אז נעות שפתות הבריות

והלשון משתרבבת החוצה ומתכופפת פנימה

ונשמע בחלל האוויר צליל ברור וחד.

את צליל הציפור אנו מכנים ציוץ וכיצד נכנה את צליל הבריות?

תבשיל הפרשותינו, מרקחת קטנות רוחנו.

אולם צליל זה

הוא גם-כן צליל מרעיד-אדמה

ומבקיע-שחקים

שלא מותיר לרגש ההתעלות ברירה

אלא לפרוץ מבעד למעטה אוטם שריר

הלב, לחרוג ולהתפתל אל עבר אופק צופן

חולי ודווי, שאין בו את חיוניות השלווה שבכניעה

שכה הורגלנו לה.

שיר מספר 370 - כתיבה שמתוך חרדת קודש

שיר מספר 369

שיר מספר 371

והכתבים שלי מזיעים

והם לא מוסיפים לי חברים

והשירים שלי לא שירים

והם גם לא יפים

וכל זאת כי:

  1.  אני סולד מהיופי לא פחות משאני סולד מהכיעור.

  2.  התאווה היחידה שלי היא תאוות הכתיבה וזוהי תאווה נלוזה (היא נלוזה משום שפירותיה באושים-לי).

אני הולך למות.

שיר מספר 372

ערוות זהובות, ערוות זהובות.

לא להשתהות, רק להשתאות.

זה מה שרובי אומר לעצמו: "דבר לא לעשות."

אפס עשייה בלתי-מזעזעת - כעת אותי היא כה מזעזעת.

שיר מספר 373

יצרים שלי לא יצירתיים כלל, האנשים שאני-רואה-ולא-פוגש הם גורמים לי לחשוב שהם חלזונות שמתמוססים לקול מגע המלח בגופם, האנשים שאני-פוגש-ולא-רואה הם לא טובים לי - כי הם יצריים ולא יצירתיים. המיכאלאנג'לו של הספרים לא מוכר לי - הוא אדם שמיכאלנג'לו של הציורים לא היה מחבב כלל, הוא אדם שמיכאלאנג'לו של הציורים היה שובר לו את האף. המוסיקה שאני שומע היא גורמת לי לחוש ספקות מיותרים באשר לכוחה של המוסיקה ובאשר לתהיותיי באשר לכוחן של המילים - אין הן מפסיקות לרגע למוטט עלי נפשי.                     

שיר מספר 374

אם לא היו נשים בעולם היה צריך להמציא אותן. ואולי באמת המצאתי אותן.

רשום לה בעין שהיא עומדת להמליח את פשטידת הבשר שלי. העין הכחולה-כחולה-כחולה שלה, העין של גוסטב מאהלר. יש לי טעם כמו של גוסטאב מאהלר. אני צריך בשר בתוך בשר, בשר על בשר, בשר בבשר.

שיר מספר 375

היחסים שלי עם ההמונים הם מאוד מאוד מסוכנים

תמיד היתה לי הרגשה שההמונים יכולים להיות מאוד מזיקים

אני חושב שלוצ'יה היא מההמונים, אני חושב שיש לה יותר מידי פנים

שיר מספר 376

הטירוף השקט של רובי!

איש לא שמע, איש לא ידע.

הטירוף השקט של רובי!

איש לא שמע, איש לא ידע

איך הוא גווע וגווע וגווע וגווע

שיר מספר 377

חם לילד של הרבי. הבגדים עבים והיצרים לוהטים. והוא רק בן 8. הבגדים גדולים עליו ב2- מידות והבת של נחמצ'קה הסנדלר ב3-. הפשתן עבה. והוא לא יודע, אז הוא תמה:

"האם זה השטריימל שבוער או הראש?

"האם הכוס שלה מתוק כמו שהוא יפה?"

שיר מספר 378 - העולם כפי שטוב שהוא לא

לפני הפיקסיז לא היה כלום (או שהיה הרבה הרבה כלומים).

לא היו תווים ולא הייתה מוסיקה.

אנשים היו אומרים דברים ואף אחד לא היה מבין מה שאומרים

לפני הפיקסיז לא היה כלום (או שהיו הרבה הרבה כלומים)

ועכשיו כשיש את הפיקסיז יש רק את הפיקסיז.

My Veloria, My VELORIA

האגודל שלי לא שלי

הזרת שלי לא שלי

הפיקסיז שלי

הפיקסיז שלי!

שיר מספר 379 - הבהרה.

אני חי בשביל היצירה אבל אני לא יוצר בשביל לחיות. ואני לא חי בשביל ליצור.

שיר מספר 380 - שיר על יצירים שאין להם ראובן-ויטנברג בנשמה

איש בודד, איש בודד         כביש בודד, כביש בודד      דולפין בודד, דולפין בודד                כולם

למה אתה בודד!               למה אתה בודד!               למה אתה בודד!                          כל-כך

למה אתה בודד.               למה אתה בודד.               למה אתה בודד.                     בודדים, מלבדי.

שיר מספר 381 - שיר על שירים ומספרים

אני נוסע באוטובוס - קו 9 ואני שומע את בוסהנובה. של הפיקסיז. ואני חושב לעצמי: האם אי-פעם יעלה על דעתו של איש.. "האם אי-פעם יעלה על דעתו של איש?..." אני חושב לעצמי. הלא השירים הם הלא.... כל-כך כל-כך נפלאים!.... האם אי-פעם יעלה על דעתו של איש?.. אני חושב לעצמי.. ת'ה דיי איז לייק א וורמ נייט.... שיר מספר 13... בטי אולוויאז נואוז, בטי וולאויז טלז... שיר מספר 9.... האם אי-פעם יעלה על דעתו של איש? האם אי- פעם יעלה על דעתו של איש? האם-אי-פעם-יעלה-על-דעתו-של-איש? האם אי פעם יעלה על דעתו של איש?! האם אי- פעם יעלה על דעתו של איש?!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שיר מספר 382 - קמלה היא רוחי עת יגוני מתנפץ בה (היא לא רוצה לשחק בלהיות שובר גלים)

אני כותב בלי מילים

נתניהו הוא כעת במחנה המפסידים

אני כותב בלי מילים

נתניהו הוא כעת אנטי-גיבור, אנט-יווני, אנטי-ישראלי, ציוני ציוני ציוני

אני כותב בלי מילים

נתניהו היה שנוא נפשם של כל שנואי-נפשי

אני כותב בלי מילים

נתניהו היה האור בקצה המנהרה של כל הנידחים והמשוקצים

אפילה רודה בכל, אפילה רודה בכל

אני כותב בלי מילים

אין לי להב ולו היה לי הייתי נועצו עמוק בלבי

שיר מספר 383 - חוויות קלושות מבע

תאוות קלושות מבע                      

חדירות קלושות מבע

מילים קלושות מבע

את גושי הבשר משריצי הולדות הקרויים נשים מעתה ללעג ולקלס אשים

כי המה אלה שלצלם אלוהים שבאדם בזים, כי המה אלה שאת בדידותי מנציחים

שיר מספר 384

הבדידות הנצחית של רובי,

הרצון שלו לגעת בדבר-מה!

קולה נשפכה עליו והיא את בגדיו מכתימה בדם הניגר מחזהו עד תומו

מעלה חשק:

למצוץ לעצמי את עצמי.

לינוק לעצמי את עצמי.

לחוש את בשרי על בשרי.

שיר מספר 385 - צער ענוג

אנאיס מתוקה שלי,

 תני לי לשכנע אותך למה את צריכה לאהוב אותי

                        תני לי לשכנע אותך למה את צריכה לאהוב אותי

האלוהים שבאישה - מה עז הרצון לבתקה!

תני לי לשכנע אותך למה את צריכה לאהוב אותי

                        תני לי לשכנע אותך למה את צריכה לאהוב אותי

אני גיבור ישראל, אנאיס. אני גיבור ישראל.

יש גיהנום בראש שלי, אנאיס שלי. יש גהינום בראש לי. רצות שם דמויות בלי זנבות. וגם יש גהינום מחוץ לראש לי. האלוהים שבאישה - מה עז הרצון לבתקה! החיים הם גסים ומטונפים מעצם קיומם. החיים הם הגהינום הפרטי שלי. שלי, שלי, שלי, שלי, ורק שלי, אנאיס! רק שלי. החולדות ממהרות ויש להן ראשים גדולים, עבים, ראשים שמלוא היקפם לא נודע. יש לחולדות ראשים של אריות שואגים. שואגים עד שניחר הגרון ורעמת השיער עודה מתנופפת ברוח. והם כה אציליים כשהם טובחים. את נשמתי הם טובחים, אנאיס.

הכאב של רובי מטאפיסי לגמרי

כאב של רובי המטאפיסי לגמרי

שיר מספר 386 - שיר מספר 427 מתוך "500 שירי מוות"

לאילונה פאהטרו יש ארמון בגן עדן

ויש לה הרבה הרבה משרתות

שכל היום והלילה לה מוצצות

אף פעם לא ישנות, אף פעם לא ישנות

ואילו אני בנבכי שאול מתגורר

אין לה יצרים, אין לה תאוות ניקלות

וכשהמשרתות לא מוצצות לה הן בגללה מאוננות

היא משתינה רעיונות מופשטים אודות ידידות אמיצה וחיבה יתירה

היא אוכלת לחם בארוחות ערב ליל חג ושבת וגם בסקרמנטים נוצריים

והיא טוענת שמזדיינים רק עם אלוהים

ואילו אני בנבכי שאול מתגורר

וכל מה שיש לי זה קסית דיו ונר

שיר מספר 387 - בית מטבחיים ושמו טבע

השועל אכל את הארנבת

לא לפני שפיצח גולגלתה

לא לפני שכפות רגליה הדקיקות שרק רגע לפני ניתרו בעליצות ביצבצו מלועו

והארנבת צווחה וצווחה וצווחה וצווחה           אבל איש לא שמע                        והדם נדף-שצף מהלסת

העיט אכל את הצפרדע

לא לפני שזבוב שנקלע ממש במקרה למקום האירוע נקטף בלשונה וצלל לתוך סרעפתה

והצפרדע קרקרה וקרקרה וקרקרה וקרקרה

שיר מספר 387א - בית מטבחיים ושמו מטבח

מבשל האדם את בשר הצפרדע, העיט, הזבוב והארנבת

והדם מבעבע אל מבעד למכסה הסיר ונשפך על הכריים ומטפטף על השיש

שיר מספר 388

אדישות ברוטאלית

שתיקה עוינת

אדישות ברוטאלית

שתיקה עוינת

אני יושב סביב השולחן והשולחן יושב סביבי

אדישות ברוטאלית

שתיקה עוינת

אדישות ברוטאלית

שתיקה עוינת

אני חושב על כל אלה שהיו משספים גרוני לו רק היו יודעים

אני יושב סביב השולחן והשולחן יושב סביבי

אני חושב על כל אלה שהיו משספים גרוני לו רק היו יודעים

שיר מספר 389

האם ידע כוסך זין? האם הוא ידע?

האם אותה לחלוחית שויזלטיר כתב עליה היא אמיתית?

העור הרך - מוכה שלפוחיות החמדה, הערגה - האם הוא טוב למגע?

הבי לי את גופך, ילדתי. גם אם נפשך צבועה ומרופשה רק גופך יכול לומר לי מי אני ומה אני.

הבי לי את גופך, ילדתי. גם אם נפשך מטומאה ושפלה רק גופך יכול לומר לי מי אני ומה אני.

שיר מספר 390

אני, למות, היום.

אני, למות, מגיל 3.

לא לא לא לא,

לחיות זה לא טוב.

עונג האוננות מהול בדכאוניות,

חדוות המוסיקה מהולה במלנכוליה,

היצירה הנעלה היא מגפה שחורה.

שיר מספר 391 - שקילת מהותם האוטונומית של הדברים

הכוח השומט את השטיח (תחת הרגליים)

הוא הכוח החזק ביותר וזה הראוי ביותר לכתיבה עליו

כוח זה אינו ההגיון ואף לא השכל הישר

כוח זה אינו המתמטיקה ואף לא המטאפיסיקה

כוח זה אינו היופי הטבוע בנו ואף לא זה החיצוני

אין הוא נכנע לתכתיבי השפה, אין הוא נכנע לתכתיבי השפה.

לא ניתן לומר עליו מאום, לא ניתן לומר עליו מאום, מלבד

מה שפסקל אמר:

"לאהוב יש שהוא בנו ואיננו אנו"

לאהוב יש שהוא בנו ואיננו אנו

לאהוב יש שהוא בנו ואיננו אנו

לאהוב יש שהוא בנו ואיננו אנו

החיים עצמם - האלוהים שבאדם, החיים עצמם - האלוהים שבאדם.

מהו אותו יש? היש של יסודות הדברים, לא היש של התכליות.

היש האנטי-משחקי

היש אליו דעתי מכוונת

שאין לו תכלית - כי כל מה שיש לו תכלית יש לו גם אמצעים להשגת התכלית

היש האנטי-משחקי הוא היש הבלתי-אמצעי

החיים עצמם - האלוהים שבאדם, החיים עצמם - האלוהים שבאדם.

שיר מספר 392 - על נפתולי הכוס

כאובייקט של תשוקת הזרע להתמזג בתוכו הוא די אטקרטיבי

כאובייקט של פתח המילוט של הולד עטוף הדם והשפכים המצווח הוא די א-אטרקטיבי

כאובייקט שבו טמונה הגשמת משאלתו של הזין להיות עטוף בחסד אלוהים הוא די אטרקטיבי

כאובייקט שבו מידי חודש בחודשו זולגות דמעות הוסת הוא די א-אטרקטיבי

שיר מספר 393

אין אלוהים בעולם הזה

וגם לא שכר או עונש

ובריאותכם המופלגת איננה אלא חולי

אין אלוהים בעולם הזה

וגם לא שכר או עונש

צרור צרותינו

איננו ממעל

שפע חסדינו

איננו ממעל

אין אלוהים בעולם הזה

וגם לא שכר או עונש

בפעם האחרונה נראה כשקיבלנו לעולם הזה

את הראיון עברנו בהצלחה ומאז רוחו הודרה

יום אחד הוא ישוב

יום אחד הוא ידרוש בפועלנו

כל אותו זמן שלא היה

מה עשינו?

האם היו ידינו ריקות ופוחזות או מלאות ועמלות?

כל אותו זמן שלא היה

מה עשינו?

אין אלוהים בעולם הזה

וגם לא שכר או עונש

ובריאותכם המופלגת איננה אלא חולי

אין אלוהים בעולם הזה

וגם לא שכר או עונש

צרור צרותינו

איננו ממעל

שפע חסדינו

איננו ממעל

אין אלוהים בעולם הזה

שיר מספר 394

מי פילל ומי מילל

מה יכולה אישה אחת לעולל

אבל מה לי שאיילל?

ביודעי כי גם הלנה אהבה להשתרלל

את יצועו של פאריס היא חישבה לחלל

והוא לשווא ביוצאו למערכה הגדולה יופיה הילל

שיר מספר 395

כל פעם שצצה במוחך המחשבה

שהנה בזו הפעם נפשך מילטת

שבה החיה ותוקפת אותך, מבחוץ.

ציפורניה דורסניות ולשונה ספוגה ברעל

כל פעם שנפשך דואה במרומי השחקים -

היא שבה ותוקפת אותך, מבחוץ.

שיר מספר 396

אני לא נהנה

מהמחשבה

שמה שאני כותב הוא בעל-ערך,

אלא שאני נהנה מעצם הכתיבה -

ומדוע אין זו הנאה נעלה?

שיר מספר 397

שנאת מוות של רובי לרובי

הכמיהה שלו

להתמוגג

להתפוגג

להתמוגג

שיר מספר 398

רובי מגרש בחורות במחי מבט עייף, בודד, מבקש למות.

רובי, שוב, מכר, את נשמתו, לשטן.

כמה בלתי-נעימה לו

האכילה

השתייה

ההשתנה

השפיכה

הוא מטאפיסי לגמרי, הוא מטאפיסי לגמרי!

רובי מגרש בחורות במחי מבט עייף, בודד, מבקש למות.

רובי, שוב, מכר, את נשמתו, לשטן.

שיר מספר 399 - שיר לכבוד אהובה של אף-פעם

האימה

שבכל

פעם

מגשימה

את

עצמה

האימה

שבכל

פעם

מגשימה

את

עצמה

האימה

שבכל

פעם

מגשימה

את

עצמה

שיר מספר 400 - "על הדבש ועל העוקץ" - ציטוט

פחד זה מודעות, אומץ זה הדחקה. הפחדן מודע למצבו הקיומי, האמיץ מעדיף להתעלם.

הפחדן יודע כמה מקריות הנסיבות בהן הוא נמצא וכמה מוגבלים אמצעי התגובה הלגיטימיים שעומדים לרשותו - וזה מפחיד. הו, כמה שזה מפחיד.

הקלות הבלתי-נסבלת של הנפילה הבלתי נסלחת, חסרת התקנה. הפעם היחידה בחיים שאתה באמת עושה מה שאתה רוצה לעשות והנה, הפעם ההיא זו מעידה אחת קטנה והנה, נחרץ גורלך. גזר הדין: כמעט כלום לעשות. לפחות לשאוף לא לעשות דבר. להיות שרוי במצב של אפסות תנועה בלתי-מזעזעת. לא-לא, כל השערות במקום, הכל בסדר גמור.

העתיד בלתי צפוי, אפריורית. העתיד צופן בחובו לא רק תוכן שמחכה להיות מושם בתבנית השכל. ככה אולי חושב האמיץ.

הפחדן יודע שהעתיד צופן בחובו גם את התבנית. ככה שיכול להיות שעוד רגע הראש שלך יהפוך למשושה או לאליפסה - וזה מפחיד.

הפחדן יודע שרק הרע, המכוער, המעוות, הסוטה, הדמיוני, והנקלה הוא מנת חלקו. הוא גם יודע שהמציאות היא מחוץ לתחום מחייתו, אותה מציאות לעגנית וצעקנית, שאת פשרה איננו מבין, מפני שאת יוצרה לא היה רוצה להכיר ואומר הוא לעצמו שעליו להכירו כדי להבינה.

עליו להיות כל מה ששנוא ודחוי. כל מה שבלתי אלוהי וגם בלתי ארצי, להיות תלוי בין שמיים לארץ. עליו להיות חדל-אישים, מוכה-אלוהים ועלוב-נפש. עליו להיות מצוחק ובדוח לדיראון עולם, ללא שמץ של תקווה.

כל הריקבון הריקני הזה, ללא שמץ של תקווה. שהרי גם התקווה היא מחוץ לתחום מחייתו. כיצד יכולה להיות תקווה במציאות שאת יוצרה אין הוא רוצה להכיר? ומי היה רוצה להכיר את זה שמוציא שם רע לאלוהות, לקדושה ולחסד?

כיצד יכולה להיות תקווה במציאות בה הנשמה משמשת קינוח לסעודת האדון.

אלוהים - אנטיביוטקית החרדה? לא אלוהי העולם הזה, אלא אלוהי האידיאל. אלוהי מילות החמה השדופות הללו. לא אלוהי העולם הזה. בהחלט לא, ללא שום צל של ספק.

 דבר מלבד מילים אפריוריות ודלות מבע שיזעקו את דלות הנשקף מבעד לעין הזכוכית. דבר מלבד מילים של חול, בלבוש מילות קודש. דבר מלבד מילים של חול, כה רחוקות מלאחוז בתחושת הים. ובכלל, בכל תחושה תהיה איזו שלא תהיה. מה זה אומר "פחד קמאי"? לזה דווקא יש תחושה. אבל חוץ מזה אין עוד תחושות, כמעט מת לגמרי.

דבר מלבד דבר מלבד.

חוסר דיוק משווע בבחירת מילים. המלטות מכוונת. רק לא לקלוע לאותה כוונה של ליל הסדר. רק לא להציף את הזיכרון הדלוח ההוא, זה שגורם להרגיש "כעת אנחנו יודעים על מה הוא מדבר". אותה הרגשה שהיא בעצם הסכמה. הסכמה שהופכת להרגשה. הרגשה שהופכת להסכמה. הו, מי יתנני אימה.

כעת אנחנו יודעים מה עלינו להרגיש למראה אגם-מראה? לא, אנחנו לא יודעים דבר.

אנחנו יודעים מה הרגש שיגרום לנו לומר את המילים הנכונות.

דבר מלבד רגשות מילוליים.

רגשות מילוליים בזויים.

דבר מלבד דבר מלבד.

אלוהים לא יעזור, אלוהים לא ימית, אלוהים יעשה הכל כדי להוכיח שאין אלוהים.